Tour of Lake District - ״לייק דיסטריקט״

כללי

עקב הלידה הצפויה של מאיה לקיץ 2026, חיפשתי מסלול שניתן לעשותו באזור אפריל-מאי. בתקופות אלו מסלולים אלפיניים לא באים בחשבון ולכן הייתי צריך לחפש משהו נמוך יותר. שנה קודם עשינו את ה-Malerweg ועל אף שהיה מאוד נחמד, חיפשתי משהו קצת ״נופי״ יותר.

אחד המועמדים המובילים היה ה-West Highland Way בסקוטלנד אך עקב מצב המלחמה והצמצום הדרמטי בטיסות, החלטתי לחפש משהו נגיש יותר.

לבסוף, לאחר חפירות רבות באינטרנט, החלטתי ללכת על אזור ה-Lake District. התכנון ארך זמן רב שכן, כמעט ולא מצאתי על המסלול מידע בקבוצות המקומיות וגם אלו של חו״ל התבססו בעיקר על שבילים שפחות קרצו לי כמו ה Cumbria Way או ה Coast to Coast.

רכשתי את הספר המעולה של Ciceron ובניתי מסלול מאתגר ונופי.

התכנון היה כמובן לצאת בהרכב הקבוע והמלא אך כחודש לפני המסלול, אבי נפל עם אופניו ושבר את האגן וכך מצאנו עצמנו בהרכב מצומצם.

כאן לא נגמרו הצרות, עקב הלחימה עם איראן חברת התעופה Wizz ביטלה את כרטיסי הטיסה שלנו אך היינו נחושים לצאת וסגרנו טיסות חלופיות במחיר שערורייתי בחברת אל-על.

על המסלול

המסלול שלנו אינו מסלול רשמי. הוא מורכב מעשרות שבילים שונים, חלקם משותפים עם מסלולים לאומיים של אנגליה, חלקם מבוססים על מסלולי יום קצרים וחלקם עוברים בשבילי חוות או כבישים נופיים.

מדובר במסלול אינטנסיבי באורך של כ-175 ק״מ עם טיפוס וירידה מצטברים של כ-6,500 מטר. המסלול המוצע לפי הספר של Cicerone אורך כ-8-9 ימי הליכה - אנחנו בפועל השלמנו אותו בשבעה ימים כאשר חמישה מתוכם היו ימים מלאים.

התכנון של המסלול לא היה קל, היה קושי רב למצוא לינות בחלק מהאזורים ונאלצתי בשלושה לילות להתפשר על מיקום או על רמת לינה בשביל להיות מסוגל להיצמד לתוכנית.

הפלוס הגדול במסלול הוא שניתן ללון אך ורק במלונות ואכסניות כך שלא מצאנו עצמנו חולקים חדרים עם אחרים או מתקלחים עם אסימונים.

להלן המקטעים שעשינו עם הזמנים והמרחקים הרשמיים של המסלול. בפועל, הייתה לנו תוספת של כ-20 ק״מ עקב שינויי מסלול קטנים, ברבורים ודרך אקסטרה לטובת הגעה וחזרה ממקומות הלינה שלנו.

Time	Descent	Ascent	Distance	Start	Stage
6hr	610m	610m	20km (12½ miles)	Ambleside	Stage 1
8hr	1190m	1200m	22km (13¾ miles)	Coniston	Stage 2
5hr–5hr 30min or 6–6hr 30min	460m	470m	18km (11 miles) or 20km (12½ miles)	Eskdale	Stage 3
6hr 30min	1110m	1150m	16.5km (10 miles)	Wasdale Head	Stage 4
7hr	1050m	1020m	17.5km (11 miles)	Buttermere	Stage 5
5hr	560m	560m	15.5km (9½ miles)	Keswick	Stage 6
5hr	600m	580m	14km (8 miles)	Rosthwaite	Stage 7
4hr	530m	610m	13km (8 miles)	Grasmere	Stage 8
5–6hr or 4hr 15min	840m	750m	18km (11 miles) or 15km (9½ miles)	Patterdale	Stage 9

אנחנו איחדנו לימים ארוכים את:

1. מקטעים 5-6
2. מקטעים 7-8

זו מפת המסלול עם נקודות הלינה שלנו

יום 1 (29/04/26) - נחיתה ב-Luton והגעה ל-Chester

יצאנו בטיסת לילה ללוטון אשר המריאה ב-04:50 לפנות בוקר ונחתה ב-08:15. שעה קשה לטיסה אך הבונוס הגדול שלה הוא שמרוויחים יום טיול מלא.

עקב המלחמה, חברות תעופה זרות לא הגיעו לארץ, מה שגרם לנתב״ג להיות ממש ריק מאדם. את הבידוק המלא סיימנו ב-20 דק׳ ונשאר לנו שעתיים וחצי להעביר בדיוטי.

הטיסה יצאה ונחתה כמתוכנן. גם בלוטון הכל תקתק ותוך זמן קצר היינו עם המזוודות מחוץ לשדה.

הלכנו כ-15 דק׳ למשרד של Sixt שם חיכה הרכב שלנו. העובד של Sixt, הציע לנו לשדרג את הרכב המקורי שלנו (גולף או משהו מקביל) למשהו נחמד יותר כמו Audi Q2 אך זה היה כרוך בתוספת של 280 פאונד ולכן וויתרנו.

מסתבר שלא באמת היה לו רכב מקביל לגולף במלאי ובלית ברירה, שדרג לנו ל-Audi בחינם.

התארגנו עם הציוד, למדנו קצת את האוטו, הפעלנו את הניווט ויצאנו לדרך.

ב-15 דק׳ הראשונות היינו דרוכים - בכל זאת, איננו נוהגים כל יום בצד שמאל, בייחוד לאחר לילה כמעט ללא שינה אך לאט לאט זה הפך לטבעי יותר.

הנסיעה ל-Chester ארכה כ-3 וחצי שעות. מלבד היותה עיר נחמדה ששווה ביקור, המיקום שלה איפשר לנו לחלק את הנסיעה הארוכה ל-Ambleside בצורה נוחה.

מלבד עצירה בודדת לספרייט ופרינגלס, סיימנו את הנסיעה ״בשלוק״ אחד. מצאנו את המלון שלנו ב-Chester יחסית במהירות. מדובר במלון יחסית בסיסי, חדרים מאוד קטנים אך המיקום שלו היה נוח, במיוחד למי שמגיע עם רכב.

התקלחנו, נחנו ולקראת אחה״צ יצאנו לבלות במרכז העיר.

מרכז העיר של Chester היה גדול משציפינו ומלא בחנויות ובמקומות בילוי.

טיילנו קצת במרכז ודאגנו להצטייד עם בלון גז וארוחת צהריים ליום המחרת.

החלטנו לעשות עצירה במבשלת בירה מומלצת בשם ״The Brewery Tap, Chester״.

מדובר במבשלה הממוקמת במבנה בשם Gamul House מהמאה ה-13! מלבד המבנה הממש מגניב, במבשלה יש מבחר בירות מהחבית ו-Street Food. על אף שמיקומה הוא לא ממש במרכז הסואן, המקום היה שוקק.

הזמנו שם שתי בירות ונישנשנו צ׳יפס וטבעות בצל. הבירה הראשונה הייתה מצויינת והשנייה (זו שעמית בחר) הייתה חצי כוח - לא קרה ועם מעט מאוד גזים.

חשבנו שהמקום התרשל בצורת ההגשה אך בהמשך הטיול, באחד הפאבים הסבירו לנו שהבירות המסורתיות שלהן פשוט נעשות כך - פחות לטעמנו.

מהמבשלה יצאנו לסיבוב קצרצר נוסף, בהמשך למסעדה תאילנדית בה אכלנו מנת קארי כארוחת ערב ומשם בחזרה למלון.

בסה״כ היום התנהל באופן מופתי ללא הפתעות אך מאוד אינטנסיבי.

ב-20:30 כבר היינו בשנת לילה עמוקה.

יום 2 (30/04/26) - תחילת מסלול: נסיעה ל-Ambleside והליכה ל-Coniston

לאחר שנת לילה טובה, קמים כמו חדשים ומתחילים בארוחת הבוקר של המלון. ארוחה חצי כוח אך זה לא מנע מעמית להוריד שם 6 צלחות.

עולים לרכב ונוסעים ל-Ambleside - נסיעה של כשעתיים שעושים ללא עצירות. ככל שמתקרבים ל-Lake District מבחינים שהנוף הופך להררי ודרמטי יותר.

מזג האוויר מדהים! אין ענן בשמיים - לא דבר נפוץ באנגליה האפורה.

עם ההגעה ל-Ambleside חיפשנו חניון שסימנתי ב-Garmin מבעוד מועד המאפשר להזמין חניה לשבוע מלא. החניון היה במרכז העיר אך ממוקם בצורה נסתרת - עשינו שני סיבובים באזור עד שמצאנו אותו.

חונים, מתארגנים ושמים כרטיס חניה. לפני תחילת מסלול בנוהל - מבצעים ״תמונת תחילת מסלול״.

אני ממקם את החצובה הקטנה על רכב ומכוון צילום עצמי. ראש החצובה הכדורי כנראה נשחק קצת עם הזמן ואני מרגיש שהוא מתקשה להחזיק את משקל המצלמה. לאחר כמה כיוונונים אני רואה שהוא מחזיק ואני מתארגן להגיע לצד עמית לצורך הצילום.

לאחר כמה שניות מרגע שמיקמתי את החצובה, משקל המצלמה הכריע את הראש הכדורי וגרם לו להישמט קדימה אך לצערי פה זה לא נגמר. החצובה איבדה יציבות והמצלמה נפלה מהרכב על רצפת החניון. לאחר שהרמתי את המצלמה הבנתי שהעדשה נשברה לשתיים.

לא האמנתי שזה הרגע קרה, זה אומר שאין לנו מצלמה למסלול! הייתה לי תקווה שאצליח לחבר את העדשה אך לצערי זה היה קרב אבוד שכן, היו חיבורים אלקטרוניים שנקרעו בין חלקי העדשה והיא פשוט הושבתה.

ממש היה רגע מבאס אבל לאחר זמן לא ארוך הבנתי שזה המצב ולא אתן לזה להרוס את המסלול. החזרנו את המצלמה לאוטו ויצאנו למסלול עם מצלמת ה-GoPro ומצלמות הטלפונים שלנו.

עושים סלפי בו אני מתאמץ לא להראות את הבאסה שלי ויוצאים לדרך.

המסלול מתחיל בתוך Ambleside - עיירה קסומה בלב ה-Lake District. היא יחסית נחשבת למקום מרכזי באזור המסלול שלנו - מלאה בבתי קפה, חנויות Outdoor ומלונות.

די מהר יצאנו משטח העיירה לפארק ירוק עם שביל הליכה נוח.

למסלול אין סימון כלל - הולכים בעקבות ה-Garmin.

חוצים גשר עגלגל וממשיכים ללכת על השביל. לאחר כמה דק׳ אני רואה שאנחנו לא נמצאים על המסלול... נאלצים לחזור כמה מאות מטרים אחורה ולקחת פנייה שפספסנו.

עוברים כמה ק״מ והכביש הסלול הופך לשביל עפר נוח, מרגישים לאט לאט שמתרחקים מהציליוויזציה אך לא לזמן ארוך.

היום מפתיע לטובה מבחינת הנופים, הדרך לרוב מישורית ועוברת דרך פארקים, שבילי טיילת סמוכים לאגמים ושבילי עפר מבודדים יותר. מאחר וקטע מסלול זה כן עובר בקרבת שטחים מיושבים, אנו פוגשים לא מעט מטיילים ומשפחות.

לאחר כמה שעות הליכה, נכנסים לשביל בין עצים גדולים ולצידו שלט עליו רשום ״שמורת הסנאי האדום״. תפסנו שם שולחן פיקניק ואכלנו בו חטיף קסטה מיובש.

ממשיכים ללכת עוד קילומטרים ומגיעים לטיילת מהממת לצד נהר בשם River Brathay.

עוד כמה קילומטרים חולפים, מוצאים ספסל מול אגם (נוסף) ומחליטים לעצור שם לארוחת צהריים - לחמניות עם גבינה צהובה ועגבניה (בערך האוכל הקבוע שלנו בטרקים). ממשיכים ללכת וחוצים מרבדים של פריחה סגולה, בהתחלה חשבנו שמדובר בסוג של לוונדר אך לאחר בדיקה באינטרנט הבנו שזה פרח אשר מאוד נפוץ באזור הזה ושמו Blue Bell.

לקראת השעה 17:00 מגיעים לכפר בשם Coniston שם נמצא המלון שלנו - Crown Inn. המלון שלנו הוא בעצם מעין פאב מסעדה שיש להם בין היתר גם חדרי לינה. לאחר תהליך צ׳ק אין מייגע קיבלנו את החדר שהיה מעל הציפיות שלנו - מרווח, נקי ומאובזר. בזמן הצ׳ק אין הזמנו מקום למסעדה בשעה 19:30 מאחר ונאמר לנו שהם צפויים להיות מלאים וללא הזמנה לא בטוח שיהיה לנו שולחן.

במקרר של החדר חיכה לנו בקבוק של מים קפואים שעמית הוריד בשלוק. נחנו קצת וירדנו לשתות בירה לפני ארוחת הערב.

שירדנו המקום כבר היה הומה - הרגיש כמו נקודה מרכזית מאוד ב Coniston.

ישבנו על בירה והמשכנו משם לארוחת הערב. הזמנו מנה בשם ״פאי רועים״ - קדירה עם בשר כבש בבישול ארוך בשילוב פירה ירקות ותבלינים. זו ללא ספק הייתה המנה הטובה ביותר שאכלנו בכל הטיול. המינוס היחיד היה גודלה הקטן.

המשכנו לבירה נוספת ומשם למיטה. סיכמנו יום נהדר - שילוב אולטימטיבי בין טבע ומנוחה.

יום הליכה של 22 ק״מ עם 550 מטר טיפוס.

יום 3 (01/05/26) - הליכה מ-Coniston ל-Eskadle

יום ארוך לפנינו. לרוב אני מעדיף לצאת לדרך מוקדם כדי לא להיות בלחץ במהלך היום אך ארוחת הבוקר התחילה ב 08:00 ונאלצנו להתיישר.

ארוחת הבוקר נראתה יחסית בסיסית, קוראסונים טריים, ריבות, חמאה ולחמים. לאחר שהתחלנו לנשנש הגיעה מלצרית ושאלה איזה מנות אנו רוצים ממבחר מנות לא קטן.

הזמנו אבוקדו עם ביצה עלומה והכינו לי קפה הפוך טוב - המקום הזה פשוט אדיר.

לאחר ארוחה מצוינת עולים על ציוד ויוצאים לדרך. הולכים מספר מטרים, מסתכלים אחורה ויודעים שנתגעגע

היעד היום הוא העיירה Eskadle אליה ניתן להגיע בדרך נמוכה או בדרך הגבוהה העוברת ב-Old Man of Coniston - ההר הגבוה ביותר בחלק הדרומי של ה-Lake District. מזג האוויר היה מעולה ולכן הבחירה הייתה קלה.

מהר מאוד לאחר היציאה מ-Coniston מצאנו עצמנו על השביל המטפס להר. מדובר בעליה די אינטנסיבית המטפסת לגובה של 800 מטר כבר ב-4 ק״מ הראשונים של המסלול.

השביל התחיל בטיפוס מתון ונוח.

ככל שהתקדמנו הדרך השתבשה והשיפוע התגבר. משביל עפר חלק התחלנו לעלות בין בולדרים. בשלב מסויים בעליה, נתקלנו בכבלי מתכת עצומים - דומים לכבלים של רכבל. חלקם היו מעל האדמה וחלקם קבורים. לקראת סיום הטיפוס הגענו למעין רמה בהר בה היו מבנים עתיקים אשר היוו כחלק ממחצבת ציפחה.

מסתבר של-Old Man of Coniston היסטוריה ארוכה של כריית ציפחה החוזרת למאות ה-12–13, ועד שנות ה-1,500 כבר היו בו מחצבות מבוססות. ‎צפחה היא סלע מותמר דק-שכבתי, שניתן לפצל ללוחות דקים, ולכן משתמשים בו הרבה לריצוף, חיפוי וקירוי גגות. בשביל לכיוון הפסגה ניתן לראות שרידים רבים של תעשיית הציפחה, כולל מבנים ומכונות.

בתמונה מטה ניתן לראות את שרידי המחצבה ואת כבלי הפלדה עוברים בינהם.

על אף שהרגיש כאילו אנחנו בסוף העליה, לא כך היה המצב. המשכנו לטפס עוד ועוד. בהמשך העליה נחשף בפנינו אגם יפיפה. החלטנו לרדת מהשביל ולראות אותו מקרוב.

גם האגם לא היווה את סיום העליה, ממשיכים לטפס עוד ורואים את האגם הולך ומתרחק מאיתנו - גם במרחק וגם בגובה.

הטיפוס ממשיך ומגיעים בהפתעה למעין פסל אבנים אשר מסמן את שיא הגובה של Old Man of Coniston. פגשנו בפסגה מטייל נחמד וקצת דיברנו איתו. הוא סיפר לנו ששבוע קודם הוא עלה ל-Scafell Pike שזו הפסגה הגבוהה ביותר ב-Lake District. בפסגה פגשו אותו רוחות לא נעימות והוא התקשה למצוא את הדרך מאחר ואין בה שביל ברור.

היינו מתוכננים לעלות ל-Scafell Pike ביום המחרת - המידע שקיבלנו ממנו היה חשוב והחלטנו שנעשה זאת במידה ומזג האוויר יאפשר.

ביקשנו ממנו תמונה לפני שנפרדנו לדרכנו והמשכנו ללכת על השביל הראשי.

השביל היה יפיפה - הליכה על רכס הרים, מימין ומשמאל אגמים מרהיבים. הנוף באמת היה מהפנט.

בתמונה מטה - אגם שלא היינו אמורים לראות, תכף תבינו למה.

אנחנו הולכים כ-20 דק׳ הכוללות עליות וירידות תלולות, מתענגים מהשביל המגניב ובאיזשהו שלב אני מביט בגרמין רק לוודא שאנחנו על המסלול ופתאום אני מבין, המסלול בכלל לא מופיע במסך כלומר התרחקנו ממנו מספיק כך שהמיקום שלנו ומיקום המסלול לא נכנסים ביחד בשטח המסך.

עצרתי לרגע, אמרתי בקול ״שיט!״ ובדקתי מה מצבנו. אמרתי לעמית שדפקנו חתיכת ברבור, לא הדבר הכי נעים ביום כ״כ ארוך ואינטנסיבי אבל זה מה יש.

התחלנו לחזור אחורה - להערכתי לקח לנו לפחות חצי שעה עד שהגענו לפיצול שפספסנו בו המשיך המסלול שלנו. מבחינתי זה היה שיעור להמשך המסלול, גם אם הדרך נראית ברורה, כל כמה דק׳ לוודא שאנחנו על המסלול כי טעויות כאלו כואבות.

הדבר המנחם הוא שבאמת ראינו נופים יפיפיים שלא היינו רואים אילמלא הברבור. בדקתי בבית מסקרנות כמה הברבור באמת היה משמעותי - מדובר בכקילומטר וחצי לכיוון בדרך משופעת ומלאה בעליות וירידות.

לאחר שחזרנו לשביל, החלטנו לעצור לצהריים ולנוח אחרי המקטע האינטנסיבי שהיה מאחורינו. בשלב הזה היינו כבר עם כ-1,200 מטר טיפוס מצטבר.

היום בטוטל תוכנן להיות באורך 22 ק״מ (לא כולל את הברבור). לא לקחתי בחשבון שיש עוד כ-6 ק״מ הליכה למקום הלינה שלנו שלא מחושבים כחלק מהמסלול. בשלב הזה לא היה לנו מושג כמה דרך עוד יש לפנינו. ביחד עם הברבור הגענו ליום עצים בהרבה (מספרים בהמשך).

המשכנו ללכת על ההר קילומטרים רבים, ממש שביל יפיפה. בשלב מסוים הגענו לכביש סלול היורד בשיפוע משמעותי לכיוון העמק. עצרנו לחטיף אנרגיה והתחלנו לרדת מהכביש ובהתאם לגרמין, משם יצאנו למעין שביל צד אשר כיוונו היה למטה.

ההליכה על השביל הייתה מתסכלת, בכל כמה מטרים השביל ״נעלם״. הקרקע הייתה מלאה עשב וספוגה במים - קשה מאוד היה לראות את הדרך.

אחרי כמה פעמים שראינו שאנחנו מאבדים את השביל, החלטנו לחזור לכביש ולרדת ממנו. ראיתי ב-Garmin שהמסלול מתחבר בחזרה לכביש אז זה היה נראה לי הדבר ההגיוני לעשות.

בתחתית הכביש נתקלנו בגינה פרטית עצומה של איזה בית אשר כל כולה הייתה מלאה בפרח ה-Blue Bell ובעצי ענק - ממש מעורר קנאה.

המשכנו ללכת על הכביש והגענו ל-״סיום המקטע הרשמי״. בגרמין כבר היינו עם 28 ק״מ ועם כ-1,600 מטר טיפוס. בשלב הזה בדקתי כמה אנחנו קרובים למלון ונפל לי האסימון שהמלון נמצא אומנם קרוב למסלול אך הקרבה שלו היא למקטע הבא כך שיש לפנינו עוד כמה קילומטרים טובים. כל הטוב הזה לא נגמר כאן, החל לרדת גם גשם (לשמחתנו היחיד שהיה לנו בכל הטיול).

עמית היה שבור פיזית ונפשית - היה חייב ללכת לשירותים, קיבל שפשפות יפות והיה נראה במצב רוח ירוד. הבנו שזה המצב ואין ברירה, ניתן עבודה של שעה הליכה ונגיע למקום הלינה.

הדרך הרגישה הרבה יותר ארוכה ממה שהייתה בפועל. הלכנו בקצב חזק ובכל כמה דק׳ הסתכלנו בגרמין מה המרחק שנשאר לנו. חלפנו על העיירה Eskadle ונכנסנו לחלק שלה בשם Eskadle Green. לאחר מרחק לא מבוטל סופסוף ראינו את מקום הלינה שלנו - Bower House INN.

הסתכלתי בגרמין... יום שחשבנו שיסתיים ב-22 ק״מ וכ-~1,200 מטר טיפוס הסתיים ב-33 ק״מ וכמעט 1,750 מטר טיפוס מצטבר.

עשינו סלפי מאולץ לנצור את הרגע בו עמית מתאמץ מאוד להראות שהוא לא שבור לגמרי.

גם המלון של היום דומה לזה של קודמו - מדובר במסעדה שיש לה גם חדרי לינה. גם היא הייתה מאוד פופולרית באזור אך לאחר קבלת החדר הבנו שאומנם המקומות דומים באופי אך אין מה להשוות בינהם.

מדובר היה בחדר קטנטן, מאוד בסיסי, ה Facilities היו ישנים והבידוד נוראי - ממש שמעו הכל מהחדרים הסמוכים.

בזמן שקיבלנו את החדר עמית כבר היה במצב קטטוני ורץ להחריב את שירותי המלון. התארגנו, התקלחנו, נחנו קצת ויצאנו למסעדה של המקום לטובת בירות וארוחת ערב.

במסעדה מיקמו אותנו בשולחן ליד זוג עם שני כלבי האסקי חמודים - בכללי, חצי מהלנים שם היו עם כלבים.

שתינו בירות טובות והזמנו פאי בשר - היה סביר, לא מאוד טעים אבל לפחות מנה גדולה ומשביעה. עמית הטמע התעקש להזמין צ׳יפס לאחר שאכל את המנה שלו ושליש מהמנה שלי. שהצ׳יפס הגיע כבר לא נשאר לו מקום והוא לא הצליח לסיים אפילו מחצית.

סיכמנו חתיכת יום אינטנסיבי. בתוכנה שאני מעלה אליה את המסלול יש אלגוריתם שאמור לנקות מדידות שווא, הסטטיסטיקות שלה נמוכות משמעותית ממה שהגרמין מציג אז אני לא בטוח מי מדויק יותר. כך או כך, מדובר ביום קשוח ביותר.

יום 4 (02/05/26) - הליכה מ-Eskadle ל-Wasdle Head

היום צפוי להיות פחות אינטנסיבי מקודמו. מגיעים לארוחת בוקר ב-08:00 וסה״כ מופתעים לטובה. יורדים על בריושים עם סלמון וביצה עלומה, עולים על ציוד ויוצאים לדרך.

דבר ראשון צריכים לחזור אל המסלול.. הולכים בכבישי Eskadle כקילומטר וחצי וחולפים על פני גינותיהם היפות של המקומיים.

בחוץ קר וכל ההרים סביבנו מכוסים בערפל כבד.

באתר מזג האוויר הרשמי של ה-Lake District יש אזהרות מזג אוויר של Poor Visability ו-White Condition בפסגות (כך הם מכנים מצב של ערפל מוחלט).

אנחנו מבינים שלעלות ל-Scafell Pike לא רלוונטי - גם מבחינה בטיחותית וגם בפועל, כנראה שלא נראה כלום למעלה. בוחרים בדרך הנמוכה אשר מפתיעה ממש לטובה!

על אף היום האינטנסיבי של אתמול, מרגישים חזקים ורעננים. זה משהו שמפתיע אותי כל פעם שאני מטרק - גם כשמסיימים יום הליכה עצים במיוחד, בבוקר למחרת קמים מלאי אנרגיה.

כ-15 דק׳ חולפות ואנו מגיעים למקטע השלישי של המסלול אשר מתחיל ביער ירוק מלא בפריחת ה-Blue Bell. הולכים בשביל עיזים צר אשר מתחיל לטפס בין עצים צפופים. ממשיכים על השביל כחצי שעה עד שמגיעים למחסום עץ עליו רשום משהו בסגנון ״עבודות ביער - סכנת מוות״.

אני פותח את הגרמין ומנסה למצוא אלטרנטיבה לשביל אך אין כזאת - לפחות לא אחת סבירה. חושבים קצת מה עושים ומחליטים פשוט לטפס על המחסום ולהמשיך בשביל.

ממשיכים לטפס - הערפל סמיך - בקושי רואים 20 מטר קדימה... ההחלטה לדלג על Scafell Pike הייתה במקום.

בשלב זה ניתן היה להרגיש את הלחות הגבוהה - הלכנו בתוך עננים. חלפנו על פני עבודות היער - בסה״כ השביל היה פנוי ומסודר. מפעם לפעם ראינו בצד השביל ערימות של גזעים כרותים.

חלפנו על פני שיא הגובה כאשר אנחנו בקושי רואים משהו, טיפסנו מעל למעבר בקר והתחלנו לרדת. העליה המשמעותית לאותו היום הסתיימה.

ככל שהנמכנו בגובה, יותר ויותר נוף נחשף אלינו. בחלק מהמקומות הקרקע הייתה ספוגית ומפוצצת במים - לא נראה לי שזה מקטע שנעים לעשות אותו בתקופה גשומה יותר.

בדרך הנמוכה בה בחרנו היו שתי אופציות - הקצרה יותר ממשיכה בשטח עד לנקודת הסיום והארוכה יותר יוצאת מהשטח ליישוב Wasdale וחוזרת אליו בהמשך - היא מעט ארוכה יותר.

לא היה לנו לחץ של זמן ומלבד הערפל, מזג האוויר היה נוח ולכן בחרנו לעבור ב Wasdle.

לפני ההגעה לכביש היישוב חצינו כמה מעברי בקר ועצרנו לסלפי קצרצר ליד אגמון קטן.

היישוב Wasdle הוא חתיכת חור - בעצם מדובר בכביש שמצידיו כמה בתים גדולים ומלא שטחי מרעה. בתחילת הכביש נתקלנו בשלט בשם Farm Cafe והחלטנו שנחזור לשם אם לא נמצא משהו מושך יותר בהמשך.

הלכנו כחצי קילומטר על הכביש והבנו שב-Wasdle אין שום דבר, חזרנו אחורה והלכנו בעקבות השלט ל-Farm Cafe.

מדובר בבית קפה מגניב ממש היושב לצד הנהר, ברצפה שלו בסמוך לקופה ישנם חלונות זכוכית דרכם ניתן לראות את המים הזורמים מתחת למקום.

עמית כמובן רץ להתרוקן בשירותים ואני בזמן הזה הזמנתי קפה, עוגה ומילקשייק תות עבור עמית. על אף הבלגאנים בבטן שליוו אותו, הוא תמיד היה מזמין משקאות מלאים בחלב שבטח לא תרמו להרגעת המעיים שלו.

ישבנו במקום כ-40 דק׳ ונהנו מכל רגע - אחלה נקודה להפוגה מהמסלול. ביציאה מהמקום הסתכלנו אחורה ואז נפל האסימון ששמו של בית הקפה הוא The Sawmill ולא Farm Cafe.

המשכנו ללכת כקילומטר על הכביש היוצא מ-Wasdle על מנת לחזור למסלול. מסביב עצי אלון אנגליים ענקיים ומרשימים. העץ המצולם מטה בן מאות שנים.

התחברנו לשביל עפר המהווה כנקודת המפגש של שתי הדרכים הנמוכות. המשכנו עליו כשעה וחזרנו לכביש בין עצים וצמחייה צפופה. הכביש הרגיש מעט הומה יותר מאלו שהיינו בהם קודם, חלפו על פנינו כמה מכוניות עם סירות על הגג וזמן קצר לאחר מכן הבנו למה.

הכביש עליו הלכנו הוא חלק מדרך נופית המשתרעת לאורך אגם גדול ומרשים בשם Wast Water. הנופים במקטע זה היו ממש מהפנטים. מזג האוויר הערפילי הוסיף לאווירת הקסם של המקום.

מסביב לאגם הרים אשר פסגותיהם מכוסות בערפל. מהאזור הזה אמורים להיות מסוגלים לראות את פסגת Scafell Pike אך הערפל לא הותיר לנו סיכוי.

היינו רעבים ורצינו למצוא נקודה נחמדה להפסקת צהריים. מאחר והאזור הזה נגיש לרכב, היו בו לא מעט אנשים כך שכל פנינות הטבע השוות היו כבר תפוסות.

ראינו באופק חוף בתולי שומם מאדם. הוא היה ממוקם בנקודה יחסית נידחת הרחק מהכביש וזו הסיבה שלא נכבש שם ע״י ההמון. החלטנו שזו נקודת הצהריים שלנו וירדנו מהמסלול על מנת להגיע לשם.

החוף אכן היה מהמם, תפסנו שם שתי סלעים והוצאנו את הסנדוויצ׳ים שלנו. הקרבה לאגם הביאה אלינו רוחות מקפיאות ומהר מאוד הוצאנו גורטקסים וביגוד חם.

לאחר מנוחה טובה, התקפלנו מהחוף הפרטי שלנו והמשכנו ללכת על הכביש לאורך האגם. מאחר והשעה הייתה מוקדמת באופן יחסי, החלטנו למצוא מקום נחמד להכנת תה. בגרמין ראיתי שלקצה האגם מתחבר נחל מפותל וחשבנו למצוא נקודה נחמדה לאורכו.

חלפנו על אזור מיוער קטן מפוצץ בפריחת ה-Blue Bell

הכביש באזור קצה האגם היה יחסית הומה. מהשילוט הבנו שהרבה אנשים באים לשם בשביל לצפות בפסגת ה-Scafell Pike. בצידי הכביש היו עשרות רכבים עם דוחות חניה - התבאסתי בשבילם ובו בזמן שמחתי שאני ללא רכב.

כשעברנו את האגם לא מצאנו איך להתחבר לנחל בו רצינו לעצור. הלכנו כמה מאות מטרים והבנו שהנחל רק הולך ומתרחק מהכביש - חזרנו על עקבותינו. לבסוף, מצאנו מעין חור בחומה עם שביל סינגל מוקף בצמחייה צפופה. ירדנו בשביל ובתחתית הגענו לנקודת העצירה שלנו.

עשינו תה, אכלנו חטיף אנרגיה והעברנו בסבבה כחצי שעה.

המשך המסלול הרחיק אותנו מהציליוויזציה. פנינו מעדו ליישוב בשם Wasdle Head. אם חשבנו ש-Wasdale (אשר חלפנו עליו מוקדם יותר) הוא חור, זו הייתה רמה אחרת לגמרי. האמת שזה הזכיר לנו את היישוב Les Chapieux בו ביקרנו במון בלאן.

מדובר באזור יחסית פראי, עמק מוקף בהרים גבוהים מכל הכיוונים, מלא בחומות אבן עתיקות, המון שטחי מרעה ומעט מאוד מבנים. Wasdle Head הוא סוג של שלוחה נידחת של Wasdle.

זיהינו את מקום הלינה שלנו יחסית מרחוק (לא היו הרבה אופציות). המשכנו ללכת על השביל כאשר הנחל מפריד בינינו לבין המלון. הנוף פשוט יפיפה!

בקצה השביל חיכה לנו גשר אשר חצייתו מובילה למלון. על אף כל ההפסקות שעשינו עדיין יצא שהגענו כשעתיים לפני שעת ה-Check in וקיווינו שיפרגנו לנו ויתנו לנו את החדר מוקדם יותר.

בצמוד למלון, בסמוך לגדת הנחל היו שולחנות פיקניק ומסביבם אנשים ישבו עם בירות. נכנסנו בדלת למבנה המלון וראינו שם את הבר אשר הציע מלא סוגי בירה מהחבית ונראה שהיה די הומה. המשכנו לקבלה שם נאמר לנו שהחדר יהיה מוכן אך ורק בשעה 16:00 כלומר, יש לנו כמעט שעתיים לשרוף.

מזג האוויר התבהר, השמש יצאה והיה קלאסי להעביר את הזמן עם בירות על גדות הנהר. תפסנו שולחן במיקום טוב ואיך שהתיישבנו עמית הניח את היד שלו על לשלשת טרייה.

הזמן עבר ומפה לשם מצאנו עצמנו דופקים שלושה פיינטים ועל הדרך נשנשנו גם צ׳יפס.

שעת ה-Check-in הגיעה... בשלב הזה שנינו מסטולים לגמרי, ניגשים לדלפק הקבלה, מקבלים מפתחות והולכים לדירה שלנו שממוקמת ממש בסמוך למלון.

בסה״כ הדירה הייתה אחלה, היה בה חלל ציבורי גדול עם מיטה נפתחת, מטבח מאובזר, חלל שינה נוסף ואמבטיה ושירותים גדולים.

המקלחת הייתה די מעצבנת, הזרם בה היה חלש בצורה מוגזמת. לאחר מכן שמנו לב לשלט שמציין שמאחר והיישוב הזה מרוחק, אין תמיד לחץ מים מספק שמגיע אליו ולעיתים זה ברמה שאפילו המקלחת לא שמישה.

בסמוך לדירה שלנו היה שטח מרעה קטן ומפעם לפעם כבשים באו והציצו לנו לחלון.

שכבנו קצת לנוח עדיין מסטולים מהבירה וסיכמנו שבארוחת הערב נסתפק בשתייה קלה בלבד.

בערב יצאנו לבר אשר היה ממש מפוצץ עד אפס מקום. במזל תפסנו שולחן והזמנו שוב פאי בשר. האמת שעמית הפתיע אותי, חשבתי שירצה להתנסות בעוד דברים אבל הוא התקבע על הפאי בשר וזה מה שהזמנו כל יום - אני אישית פחות ״פודי״ אז זרמתי עם מה שהזמין.

מלבד הפאי רועים שאכלנו ביום השני, כל שאר מנות הפאי היו סבירות - מה שכן, הן תמיד היו גדולות ומשביעות.

לאחר הארוחה יצאנו קצת החוצה לעשות סיבוב בשביל להוריד את האוכל ונהננו מהנוף היפיפה. העננות חזרה ואיתה גם הקור - הרוחות היו מקפיאות והחלטנו לסיים את הערב עם תה בחדר.

התלבטנו לגבי איזה מסלול בוחרים למחרת - דרך גבוהה או נמוכה. מזג האוויר היה נראה גבולי - אין צפי לגשם אך קר והראות צפויה להיות מוגבלת.

החלטנו לבסוף ללכת על הדרך הגבוהה שכן, יש לנו מקטע בודד מתוכנן ורצינו למלא את היום כמה שאפשר בהליכה.

הולכים לישון ומסכמים עוד יום אליפות.

יום 5 (03/05/26) - הליכה מ-Wasdle Head ל-Buttermere

גם היום, תלויים בלו״ז המלון והולכים ב-08:00 לארוחת הבוקר. מאחר ו-Wasdle Head הוא חור רציני, היה לנו ברור שלא נוכל לקנות צידה לדרך בשום מקום ולכן, הכנו בסתר שני סנדוויצ׳ים של חמאה וריבה שיהיו לנו להמשך היום.

קיבלנו אחלה ארוחת בוקר - סלמון טרי וחביתה.

מסיימים לאכול ויוצאים לדרך.

לאחר הליכה קצרה מסתכלים לאחור ונפרדים מהמלון - סה״כ הייתה לנו שהות מהנה.

מזג האוויר פחות טוב מימים קודמים - יש עננות כבדה ורוחות מורגשות. הולכים על כביש סינגל נוח לעבר ההרים. בדרך מנסים לנחש באיזה מעבר נחצה - בדיעבד, הדרך הגבוהה הייתה מאוד גבוהה ולא יכלנו לראות אותה מתחתית העמק עקב הראות המוגבלת.

בשלב מסוים השביל נגמר ומתחילים לטפס במקביל לנחל. ניכר שאנחנו היחידים שבחרנו בשביל הזה, מלבדנו היו עוד מעט מטיילים אשר המשיכו על שבילים אחרים.

הטיפוס בחלק הזה היה ללא שביל כלל - בכל כמה עשרות מטרים תיקנתי ימינה או שמאלה בהתאם לדרך שהגרמין הראה לנו. גם אם היה שם שביל עיזים בעבר, העשב טישטש אותו לגמרי.

לאחר טיפוס ממושך הסתכלנו אחורה והתענגנו על הנוף המפעים.

כשהגענו לשיא גובה, הרוח הייתה כבר מעיקה והערפל הלך והסמיך. בעצם לא היה מדובר באיזשהי פסגה, הגענו למעין רמה כלואה בהרים במרכזה יש אגם בשם Styhead Tarn אליו מתחברים מספר נחלים מכיוונים שונים. אפילו ראינו כמה אוהלים ומבנה קטנטן שהכיל אלונקה למקרה חירום (כך הבנו לפחות על סמך השלט שהיה עליו).

חשבנו לתומנו שרוב הטיפוס מאחורינו אבל לא הבנו שאנחנו בערך באמצע. המשכנו על שביל שמהר מאוד הפך לעלייה תלולה בהרבה מזו שעלינו בה. השביל היה מסודר אך העליה התבצעה בעיקרה במדרגות אבן גדולות כך שצברנו גובה מהר מאוד. ככל שעלינו הרוח התחזקה והערפל נהיה צפוף יותר.

בשלב מסויים זה היה כבר ממש לא סימפטי.. עלינו כשאנחנו רואים לכל היותר כמה מטרים קדימה והרוח הכתה בנו ללא רחמים. היינו כבר בשלב ״אל חזור״ ופשוט התמדנו בעליה בתקווה לסיימה כמה שיותר מהר.

לאחר כחצי שעה נעצרנו מאחורי איזשהו בולדר גדול שנתן לנו הגנה מהרוח החזקה והחלטנו לעלות על כפפות. כפות הידיים שלי כבר ממש היו קפואות והיה לי קשה וכואב להפעילן.

הוצאנו את כפפות הגורטקס מהתיק (תודה לאל שהבאנו אותם) ובמאמץ רב לבשנו אותן. מיד אחרי שהידיים שלי כוסו הרגשתי הקלה משמעותית - הכפפות הגנו עלי לחלוטין מהרוח וככל שחלף הזמן, הכאב בידיים דעך.

לבסוף, אחרי התמדה ונחישות סיימנו עם העלייה האינטנסיבית.

הראות למעלה הייתה מוגבלת מאוד, חשבתי לעצמי האם היה נבון לבחור בדרך הגבוהה. גם מזג האוויר לא הקל עלינו וגם בתכלס, כמעט ולא ראינו כלום למעלה. הלכנו זמן לא מבוטל בערפל מוחלט והסתמכנו אך ורק על הגרמין ומעט רוג׳ומים שהיו בגובה למציאת הדרך.

מטיילים שמגיעים לא מוכנים עלולים להסתבך בזמנים כאלו - הדרך לא מסומנת כלל, לפעמים הולכים לא על שביל וגם על הרוג׳ומים אי אפשר באמת להסתמך כי יש עוד שבילים מלבד זה שהיינו בו. בשלב מסוים הלכנו בעקבות רוג׳ומים ולאחר שבדקנו בגרמין הבנו שהם כנראה שייכים לשביל אחר.

בדקתי בבית כמה אנשים נפגעים באזור הזה מאחר וסירבתי להאמין שכולם באים מנוסים ומוכנים. מסתבר שבממוצע כ-15-30 איש נהרגים כל שנה ב Hiking באזור הזה. בכל שנה יש מעל ל-700 קריאות חילוץ לאנשים הזקוקים לחילוץ SOS.

בהמשך השביל, שהתחלנו לרדת הראות הלכה והשתפרה ופתאום במכה אחת נחשף לנו הנוף המדהים של אגם Buttermere ואגם Crummock Water אשר נמצר מאחוריו.

מדובר באחת מנקודות התצפית הכי יפות שראינו עד כה במסלול. זה היה גם מנחם מאחר ועד לשלב זה, תהינו האם עשינו בחירה נכונה כשהחלטנו ללכת על הדרך הגבוהה אך לטעמנו הקטע הזה של המסלול היה שווה את זה.

העננות עלתה מעלה והדרך נשארה גבוהה כך שקיבלנו תצפיות מרהיבות על אזור Buttermere.

הייתה כבר שעת צהריים והחלטנו למצוא מקום נחמד לעצירה. המשכנו ללכת עוד כמה קילומטרים ובאחד העיקולים נכנסנו לאזור נסתר בהר אשר במרכזו היה אגם - מיד ידענו שזו הנקודה לאכול צהריים.

בזמן העצירה עברו כמה מטיילים עם הכלבים שלהם שנכנסנו לשחות במים הקפואים.

השעה הייתה יחסית מוקדמת - באזור 14:00. רציתי שנגיע ל-Buttermere יחסית מוקדם מאחר והיינו צריכים לדאוג לעצמנו לצידה לדרך ליום המחרת (הצפוי להיות עצים במיוחד). Buttermere זה יישוב קטנטן שאין בו יותר מידי נקודות הצטיידות. ב-Google ראינו שישנו בית קפה שנסגר בשעה 16:00 - זה היה גבולי מבחינתנו אך החלטנו שניתן עבודה וננסה להגיע בזמן.

ככל שירדנו לכיוון Buttermer קיבלנו פורפורציות כמה האגמים שם גדולים. זה אחד העמקים היותר יפים שראינו

גם השביל היורד לעמק היה מהפנט, חשבתי שבשלב הזה ההליכה תהפוך להיות ״מנהלתית״ אבל הנופים לא השאירו מקום לספק שאנחנו עדיין באחד ה-Highlights של המסלול.

כשהגענו לעמק, השביל הפך להיות נוח מאוד. הלכנו על טיילת המקבילה לאגם ופגשנו בדרך המון מטיילים ומשפחות. כנראה ש-Buttermere זו נקודת עניין משמעותית באזור. גם יצא שהגענו לשם בסופ״ש ולכן המקום היה מלא עד אפס מקום.

הלכנו עוד כמה קילומטרים - היינו צריכים לעשות חצי הקפה של האגם ולעזוב אותו בקצה בשביל להגיע ליישוב.

בקצה האגם קיבלנו נקודת תצפית יפה על ההר ממנו ירדנו, רק הפעם מהזווית הנגדית.

הגענו ל-Buttermere בדיוק ב 16:00. מדובר ביישוב קטנטן עם מעט מאוד מבנים (לא יותר מ-15 להערכתי) אך היו בו שני מלונות ועוד בית קפה - דבר שחיזק את הערכה שלי שמדובר במקום מתויר באזור.

חששתי שפספסנו כבר את נקודת ההצטיידות שלנו אך התברר לשמחתנו שבית הקפה עובד עד השעה 17:00 ולא 16:00 כמו שצוין בגוגל. הגענו למקום ששמו הוא Syke Farm Tea Room.

הזמנו שני באגטים עם מוצרלה וריבת עגבניות (כך לפחות הם קראו לזה) ליום המחרת והחלטנו לעצור לקפה לפני שאנחנו ממשיכים למקום הלינה שלנו. הזמנתי קפה ועוגה ועמית הזמין שוקו מושחת עם מרשמלו וקצפת.

האמת שהמקום הזה היה מאכזב ברמות, שום דבר ממה שהם הגישו לא היה טעים... שאין תחרות גם אין מוטיבציה להשתפר כנראה.

ב-Buttermere התקשתי למצוא מקום לינה בעת תכנון המסלול, המקום היחיד שמצאתי היה באכסניית YHA בה הזמנו חדר פרטי אומנם אך ללא שירותים ומקלחת. גם העלות שלו הייתה מופרעת - הרבה יותר מרוב המלונות שישנו בהם יום קודם.

הדבר המבאס היה שהאכסניה לא ממוקמת בדיוק במרכז של Buttermere אלא כ-300 מטר לכיוון מעלה ההר.

בדרך לאכסניה נתקלנו במבנה ישן אשר שימש כבית ספר עבור יושביי המקום - הזויי לדמיין אנשים לומדים במקום כזה.

קראתי קצת על המבנה עם שובי הביתה ומה שלמדתי הוא שהמבנה נבנה בשנת 1866 ואכן פעל כבית ספר עד 1950. בשנות ה-90 עבר שיפוץ משמעותי ומשמש כאולם קהילתי ומקום לקיים בו אירועים.

כשהגענו ל-YHA הבנו שההחלטה לעצור לקפה הייתה ממש במקום - מסתבר שהקבלה שלהם נסגרת בשעה 14:00 ונפתחת בשעה 17:00.

ניצלנו את זמן ההמתנה להבין מה המקום מציע מבחינת ארוחת ערב - כל המנות נראות עצובות - כאלו שהם מחממים עבורך במיקרו. אפילו הבירה שהם מכרו הייתה בבקבוקים ובטמפרטורת החדר - אשכרה הם הגישו בירה ממדפים בקבלה.

החלטנו שבערב נחזור למרכז העיר וננסה להעביר את הערב באחת המסעדות של המלונות.

קיבלנו חדר דורמס ל-6 אנשים פרטי עבורנו - לפחות היה בו כיור. מדובר בחדר בסיסי אך נקי וניצלנו את הגודל שלו לאוורר את הציוד. היה לנו אחלה נוף היישר לאגם Buttermere.

כשהגענו, ראינו שהמקלחות פנויות והסתערנו עליהן - אומנם לא היו הכי מפנקות אבל לפחות היו מים חמים.

אחרי מנוחה לא ארוכה, האצתי בעמית לצאת למרכז העיר מאחר ואני צופה שיהיה לנו קשה למצוא שולחן פנוי.

יצאנו ב-18:45 בחזרה ל-Buttermere, נכנסנו לבר בשם High Style Kitchen השייך לאחד המלונות וכמו שחשבתי - היה מלא עד אפס מקום. לא רק שלא היה שולחן פנוי אלא היו לא מעט אנשים באזור הבר שהמתינו ששולחנות יתפנו.

החלטנו להמתין גם אנחנו ולהיות קצת חצופים. לאחר כ-10 דק׳ משפחה קמה מאחד השולחנות והסתערנו עליו עוד לפני שניקו אותו.

שתינו שתי בירות טובות ואכלנו המבורגר שהיה נראה טוב אך בפועל היה די בינוני.

על אף מזג האוויר שהכה בנו בתחילת היום, בסה״כ היה יום מוצלח ומהנה. מתקפלים בשעה לא מאוחרת ל-YHA והולכים לישון מוקדם שכן - מחר מצפה לנו יום אינטנסיבי במיוחד.

יום 6 (04/05/26) - הליכה מ-Buttermere ל-Borrowdale

יום ארוך לפנינו! קמים ב--5:45, מתארגנים זריז ויוצאים. זרקנו את המפתח של החדר בתיבה ייעודית בסמוך לקבלה וירדנו חזרה ל-Buttermere שם מתחיל המקטע.

העננות נראית גבוהה ממה שהתחזית הציגה אך עדיין מעונן מאוד. בניגוד ליום קודם אין רוח בכלל! התלבטנו אם ללכת בדרך הגבוהה או הנמוכה... בסה״כ מזג האוויר היה נוח אבל היה לנו יום ארוך מאוד ולכן התקשנו להחליט.

הגענו לפיצול שבילים: ישר - דרך נמוכה, שמאלה להר ליד - דרך גבוהה.

בהחלטה של רגע אמרנו שהולכים על כל הקופה והתחלנו בטיפוס אינטנסיבי וארוך של כ-900 מטר ברצף. העלייה עברה מהר מדרך מתונה לכזאת בעלת שיפוע רב - לפחות התוואי היה נוח.

לאחר שצברנו קצת גובה נחשפו אלינו שוב שני האגמים שראינו יום קודם - מזווית פחות יפה לדעתי אך עדיין נוף מרשים.

המשכנו לטפס זמן רב עד שנכנסו שוב לערפל. לצערי בשעתיים הבאות הלכנו בערפל סמיך שלא אפשר לנו לראות כלום סביב. בדומה ליום קודם, נאלצנו להיצמד לגרמין וללכת עיוורים.

לא ראינו אדם בעלייה מלבדנו. אפילו הכבשים לא הבינו מה אנחנו מחפשים שם...

אני מניח שהמקטע הזה ביום בהיר הוא יפיפה כי חלק גדול מההליכה הייתה על קו הרכס שכנראה ממנו משתקפים נופים פנורמיים על האזור.

הירידה מהרכס בחלקה הייתה משובשת ונאלצנו לרדת בעזרת הידיים.

החלטנו לעצור לצהריים והוצאנו את הבאגט מוצרלה בריבת עגבניות עם ציפיות לסנדוויץ ברמה גבוהה. כגודל הצפיות גודל האכזבות.. ריבת העגבניות שלהם היא פשוט קטשופ. נדמה כאילו הכינו טוסט אבל הגישו לנו אותו ללא הכנסתו לטוסטר.

היינו מורעבים ולא התפנקנו - לפחות היה משביע.

ככל שהתקדמנו, מקטע הירידה הקשה התחלף לו עם שביל עפר נוח - באופק התחלנו לקבל תצפיות מרהיבות על העיר Keswick.

Keswick היא מוקד התחבורה הראשי, אתר התיירות ומרכז הקניות של חלק הצפוני של Lake District National Park. האוכלוסייה עומדת על כ-4,800 תושבים. יש בה מרכז עיר עם שפע מסעדות, בתי קפה ונקודות הצטיידות.

המשכנו במגמת ירידה מספר קילומטרים. ההגעה ל-Keswick לקחה זמן רב יותר מהמצופה מאחר והמסלול התחבר אליה בדרך לא ישירה העוברת בשבילי חווה. אחרי זמן הליכה לא מבוטל, הגענו סופסוף לפאתי העיר.

המשכנו על הכביש עד שהגענו לרחוב הראשי בו נמצאות כל החנויות.

רצינו להגיע לסניף של Spar לטובת הצטיידות לימים הבאים אך ראינו שהוא סוטה מהדרך כ-15 דק׳. קיווינו שנמצא משהו חלופי ולשמחתנו כך היה - הגענו לסופר גדול ומדוגם בשם Lakes & Dales. קנינו בו 6 לחמניות (צידה להמשך היום ולזה למחרת), קוראסונים, שני 7Up קפואים שממש היינו זקוקים להם ואפילו עמית החזיר ארז שלושה פרינגלס.

המשכנו לסיבוב קצרצר במרכז העיר ועשינו עצירת קפה בבית קפה נחמד בשם Java Coffee.

היינו זקוקים להפוגה, מאחורינו מעל ל-1,000 מטר טיפוס ולפנינו מקטע של יום נוסף שדחסנו לאותו היום.

במקטע השני לא היו אופציות בחירה - דרך אחת בלבד.

יצאנו מ-Keswick ולאחר הליכה לא ארוכה, הגענו למעגל האבנים Castlerigg Stone Circle.

מדובר באחד ממעגלי האבן המוכרים והמרשימים ביותר בבריטניה. המונומנט הטקסי, טבעת של 38 אבנות זקופות, נבנה ככל הנראה לפני כ-4,500 שנה!

האמת שהמעגל לא מאוד מרשים אך המיקום שלו כן. המעגל צופה על נוף פנורמי מרשים של הרים ובקר

המשכנו ללכת על כביש צר ונוח בין חומות אבנים עתיקות כשמסביבינו גבעות ירוקות. התחלנו להתקדם בעקבות שלטים עליהם רשום Walla Crag. בשלב זה לא היינו בטוחים במה מדובר אך זמן קצר לאחר מכן מצאנו עצמנו צופים על אחד הנופים היותר מרשימים במסלול.

הדרך ל-Walla Crag התחילה לטפס בשיפוע משמעותי אבל יחסית נוח. בחצי שעה שלאחר מכן מצאנו עצמנו צוברים עוד ועוד גובה עד שהגענו לקצה מצוק בגובה של 120 מטר וממנו תצפית פנורמית על Keswick ואגם Derwentwater היפיפה.

החלטנו לעצור לארוחת צהריים ולהתענג על הנוף המרשים.

ולפני שהמשכנו הלאה, תפסנו מקומי שיעשה לנו תמונה משותפת.

על אף שהיה מאוד כיף בנקודה הזאת, עדיין היה קילומטראז׳ משמעותי לפנינו, חיסלנו את הפרינגלס הראשון מתוך השלושה והמשכנו בדרכנו. הלכנו לאורך כל אגם Derwentwater הענק וקיבלנו תצפיות יפיפיות על הקצה השני שלו.

כשחלפנו על פני האגם, לאט לאט הרגשנו שהדרך שלנו מתרחקת מהציליוויזציה. הגענו אל שביל אבנים יפיפה בסמוך לנחל ארוך מאוד המתחבר לאגם Watendlath Tarn.

שוב קיבלנו תזכורת שבשביל לקבל נופים יפים, לא חייבים ללכת בדרכים גבוהות.

הלכנו על השביל הזה זמן רב, העייפות מהיום האינטנסיבי הייתה מורגשת. התקרבנו ל-30 ק״מ, צברנו מעל ל-1,500 מטר גובה מצטבר ועדיין הייתה דרך לפנינו.

החלטנו שנעצור להפסקת תה ברגע שנמצא נקודה נוחה לעצירה.

לאחר אחד העיקולים של השביל חיכתה לנו פיסת דשא שטוחה אשר קרובה למפלון קטן בנחל - מיקום פנטסטי. הלכתי למלא מים מהמפל והכנו תה

בהמשך הדרך השביל שלנו נפרד מהנחל ומצאנו עצמנו בטיפוס נוסף בדרך המוציאה אותנו מהעמק בו היינו. טיפסנו בשביל מסולע בשיפוע לא מפנק במיוחד ולאחר כרבע שעה, מצאנו עצמנו במגמת ירידה לכיוון היישוב Borrowdale.

עם סיום הירידה הגענו ליישוב. מדובר בעצם היה ביישוב בשם Rosthwaite אשר לידו יישובון קטן בשם Borrowdale. גם היום אנחנו צפויים לישון באכסניית YHA עקב קשיים למצוא לינה אלטרנטיבית. כלקח מאתמול, חיפשנו מקום מראש להעביר בו את הערב ב-Rosthwaite.

מזג האוויר היה מעולה, שמשי ונעים. נתקלנו ב-Rosthwaite במלון בודד אשר בחצרו ישבו אנשים בשולחנות פיקניק עם בירה. הלכנו להתרשם האם אפשר לבלות שם בארוחת הערב והבנו שזה לא המקום בשבילנו. מדובר היה במקום יקר שמגיש ארוחה במספר מנות בעלויות x3 מהסטנדרט שלנו.

עזבנו את המלון והמשכנו לכיוון Borrowdale. באמצע הדרך הצעתי לעמית שאולי נחזור למלון לפחות לשתות איזה בירה לפני שאנחנו מגיעים ל-YHA ועמית זרם בשמחה.

הזמנו בירת Pilsner מצוינת של מבשלה מקומית ונהנו מהשמש המלטפת.

שאלנו את הברמן אם הוא מכיר בר באזור בו ניתן לשתות בירות נורמליות מהחבית ובאופן מפתיע הוא הציע את הבר של YHA. מהנסיון של יום קודם ידענו שהם מגישים בירות פושרות בבקבוקים אך מסתבר שהסניף הזה של YHA הרבה יותר גדול ומדוגם מזה שהיינו בו ובאמת היה להם בר עם בירות מהחבית.

עזבנו את Rosthwaite ולאחר כ-10 דק׳ הליכה הגענו ל-YHA Borrowdale.

קיבלנו חדר פרטי לשלושה אנשים, התארגנו והלכנו להתקלח. האמת שהסניף הזה של YHA היה כמה רמות מעל קודמו - גם המקלחות היו נוחות יותר.

לאחר מנוחה בחדר, יצאנו אל הבר המקומי של האכסנייה והזמנו שם בירה ופאי בשר (כן... שוב).

הבירה הייתה אחלה אבל האוכל בינוני מינוס - ממש מרגישים שזו מנה קפואה שלא נעשית במקום. אחרי יום כ״כ אינטנסיבי לא התפנקנו וטרפנו את האוכל. עמית הוריד פרינגלס נוסף ולאחר מכן התקפלנו והלכנו לישון מוקדם שכן, גם מחר מצפה לנו יום קשוח של שני מקטעים ברצף.

מסכמים יום אינטנסיבי במיוחד של 34 ק״מ וכ-~1,600 מטר טיפוס (האמת שהנתונים בין Wanderer והגרמין סותרים, הצגתי כאן ממוצע).

יום 7 (05/05/26) - הליכה מ-Borrowdale ל-Patterdale

יום נוסף בו אנחנו עושים שני מקטעים ולכן קמים מוקדם. היינו מצויידים פיקס עם האספקה שרכשנו ב-Keswick. מזג האוויר היה חצי כוח - שוב עננות יחסית נמוכה. כלקח מיום קודם החלטנו הפעם לבחור בדרך הנמוכה.

חזרנו ל-Rosthwaite ומשם התחברנו לשביל עיזים צר במקביל לנחל.

על אף שבחרנו בדרך הנמוכה, היא לא הייתה נמוכה במיוחד. עלינו כ-500 מטר למעברון הרים. בשיא הגובה הייתה רוח לא נעימה - אומנם לא חזקה כמו ב-Wasdale Head אבל עדיין גרמה לנו לרצות לרדת משם במהרה.

מהמעבר קיבלנו תצפית יפה על הערוץ שטיפסנו.

השביל נשאר גבוה - מעין רמה בלב ההרים בה הלכנו לא מעט זמן. הקרקע שם הייתה ספוגית ומלאה במים אך ניכר שהאנגלים עשו שם חתיכת עבודה בשביל לדאוג לשמור על השביל שלא ישקע. לאורך חלק גדול מהשביל, הלכנו על אבנים רחבות מסותתות בקפדנות.

מקצה הרמה התחלנו לרדת בשביל אבנים מסודר לכיוון הכפר Grasmere. לאחר שירדנו מספיק כך שהרוח הפכה לנעימה יותר, עצרנו לנשנוש בוקר של לחמניה, גבינה ועגבניה.

לעמית שוב התחילו כאבי בטן וזה נתן לו מוטיבציה להגיע ל-Grasmere מהר. עם סיום הירידה התחברנו לכביש אשר הוביל לכפר. Grasmere לא נמצא ממש על המסלול וההגעה אליו הוסיפה לנו במצטבר כ-2 ק״מ.

לאחר הליכה קצרה הגענו אל מרכז הקטן - היו שם מספר מסעדות וחנויות אך לא משהו ברמה של Keswick.

נכנסנו לבית קפה בשם Emma והזמנתי לנו קפה, עוגה ומילקשייק בזמן שעמית רץ לשירותים.

ישבתי והתענגתי על הקפה והעוגה הטעימה... לפתע עמית יצא עם לוק של גנב ואמר לי שהוא השבית את השירותים אז כדאי שנסיים מהר לפני שיהיה מביך - וואלה ביאס לי את כל הקפה.

היינו היחידים בבית הקפה כך שאם הצוות היה מגלה את זה, היה לו ברור מי הגורם.

סיימנו מהר וחזרנו על עקבותינו על מנת להתחבר למסלול. מרגע זה התחלנו את המקטע השני של היום... אחרי מספר קילומטרים מצאנו עצמנו בעמק ובאופק מה שנראה כמעבר הרים נוסף. קיווינו שלא נצטרך לעלות אבל מהר מאוד מצאנו עצמנו מטפסים לעברו.

במהלך ההליכה נתקלנו בזוג נשים מבוגרות עם כלב שעשו את מסלול ה Coast to Coast. הן התקשו למצוא את הדרך שלהן אך מאחר ולא עשינו את אותו המסלול, לא יכולנו לסייע. המשכנו לטפס בשביל ופתאום נתקלנו בשלט עם חץ ועליו רשום Coast to Coast. שרקתי בחוזקה כדי לתפוס את תשומת ליבן וסימנתי להן עם היד את המשך השביל שלהן.

מעבר ההרים בסה״כ היה פחות קשה מקודמו - גם מזג האוויר השתפר במהלך היום והרוחות נרגעו. דפקנו קצב הליכה חזק ותוך זמן לא ארוך הגענו כמעט לשיא הגובה. הסתכלנו לאחור והתענגנו על הנוף...

בשיא הגובה נתקלנו באגם נחמד וכאן בעצם הגענו לפיצול בו אנו צריכים להחליט סופית האם ללכת בדרך הגבוהה לעבר Helvellyn או בנמוכה. האמת ש-Helvellyn אמור להיות אחד הרכסים המרשימים באזור וקיוויתי שנצליח לעשות אותו אך העננות הייתה גבולית וזה שביל מאוד טכני אשר עלול להיות מסוכן בראות לא טובה. ביחד עם העובדה שאנחנו אחרי יומיים אינטנסיביים החלטנו בלב שלם להמשיך בדרך הנמוכה.

החל מחלק זה של המסלול פנינו היו מטה בלבד. התחלנו לרדת לכיוון Patterdale - סיום המקטע שלנו. הירידה בסה״כ הייתה נוחה ולא נופית במיוחד. הגענו לבקתת הרים סגורה אשר הייתה ממוקמת בשטח מישורי ונוח והחלטנו לעשות שם עצירת לסנדוויץ נוסף.

סיימנו עם הירידה והתחברנו לשביל שלקח אותנו ל-Patterdale. מקום הלינה שלנו לא היה בדיוק ב-Patterdale אלא ביישוב שנקרא Glenridding אשר היה במרחק של כקילומטר מ-Patterdale.

בשלב זה השמש יצאה מפעם לפעם אך עדיין הייתה עננות משמעותית. חלפנו על מלון בשם Patterdale Hotel עם הרבה שולחנות פיקניק בחוץ בהם ישבו מטיילים ושתו בירות. הלכנו עוד כ-200 מטר ואז הבנו שאנחנו בכלל מתרחקים מ-Glenridding ובשביל להגיע לשם אנחנו צריכים לחזור כ-500 מטר על הדרך ממנה באנו.

השעה הייתה די מוקדמת - בטח ביחס לקילומטראז׳ שהשארנו מאחורינו והחלטנו לחזור ל-Patterdale Hotel ולשבת על בירה. מפה לשם מצאנו עצמנו מורידים שתי בירות ושתי צלחות צ׳יפס - אחלה סיום ליום.

עזבנו את Patterdale Hotel מסטולים והלכנו כרבע שעה עד שהגענו למלון שלנו - The Ullswater Inn. המלון היה טוב משציפינו, משופץ ומתוקתק. קיבלנו חדר ענק עם שני חללי שינה, אמבטיה גדולה ומטבחון מאובזר - הכל חדש ומפנק.

לאחר מנוחה טובה התארגנו לצאת לבר של המלון. ברגע שיצאנו מדלת החדר עמית דפק את הראש בתקרה והחל לתת מכות לקיר - אני נקרעתי מצחוק, אלוהים איזה חמור!!

הגענו לבר, שתינו בירה נוספת (שלישית במספר להיום) והזמנו שתי פיצות מפוצצת בירקות.

לפני שהתקפלנו ווידאנו מול הנציג בבר שלמחרת הם יכינו לנו Picnic Pack במקום ארוחת בוקר שכן, אנחנו חייבים להגיע לאוטו עד השעה 11:20 אחרת אנו מסתכנים בדו״ח חניה.

מסכמים עוד יום מוצלח ומתחילים להריח את הסוף...

יום 8 (06/05/26) - סיום מסלול: הליכה מ-Patterdale ל-Ambleside

קמים מוקדם. אומנם מקטע יחסית לא ארוך לפנינו אך אנחנו צריכים להגיע לאוטו עד השעה 11:20. מעבר למגבלת החניה, יש לנו עוד נסיעה של 3 שעות לאוקספורד ומעדיפים להשאיר לה מספיק זמן כך שלא נהיה בלחץ.

עוברים בבר של המלון ואוספים את ה-Picnic Pack. מדובר בשני סנדוויצ׳ים עם מוצרלה ובקבוק מים - לא משהו אבל זה מה יש.

בדרך חולפים על המפרץ של Glenridding

חוזרים על הדרך ממנה באנו וחולפים שוב על Patterdale Hotel. כמה מאות מטרים אחריו נכנסים שמאלה לשביל עפר וממשיכים להתקדם במקביל לנחל המתחבר לאגם בשם Cherry Holm.

יש אחלה מזג האוויר - יחסית בהיר, טמפרטורה נעימה ואין רוחות. ההליכה גם מתחילה באיזי, יש בערך 7 קילומטר מישוריים לפני שמתחילים בטיפוס. תו״כ ההליכה אנחנו מנסים לנחש כיצד נעזוב את העמק שאנחנו נמצאים בו, יש כמה אופציות כאשר המובילה בינהן היא מעין ערוץ המטפס במקביל. לכביש מפותל.

הדרך נוחה ומפעם לפעם אנחנו נתקלים בבתים של המקומיים.

אני מסתכל בגרמין ומבין לאן הדרך שלנו מתקדמת. מנקודה מסוימת אנחנו מקבלים תצפית מעולה על המקום דרכו נעזוב את העמק שלנו.

אנחנו הולכים בקצב טוב, הדרך גם די קלילה וכעבור זמן לא רב אנחנו נכנסים לאזור חקלאי מלא בכבשים ממנו מתחילה העליה למעבר ההרים.

העליה די נוחה ומרגישה פחות קשה מאלו של ימים קודמים. בתוך פחות משעה אנחנו מוצאים עצמנו על שיא הגובה צופים לעמק בו Ambleside נמצאת (נקודת ההתחלה שלנו).

קצת אחרי שעברנו את שיא הגובה, החלטנו למצוא נקודה נוחה לטובת ארוחת צהריים.

אנחנו רואים באופק מישהו עולה לכיווננו ונראה שזז בקצב של חילזון. התחלנו לרדת לכיוונו וכשחלפנו על פניו ראינו בחור שמן שלבוש כאילו הוא בעבודה משרדית. הוא הזהיר אותנו מבוץ משמעותי שיש בדרך.

המשכנו לרדת בשביל הנוח, הבוץ המשמעותי התברר כמשהו ממש בקטנה שעם דילוג קל יכלנו להתחמק ממנו.

ממשיכים לרדת ונתקלים בזן מוזר של פרות או שוורים עם קרניים ופוני חלק. האמת שהמראה שלהן היה מאיים - הן היו ענקיות אך הנחנו שאם הן כך משוחררות כנראה שאין סכנה. חלפנו על ידם בזהירות והמשכנו בדרכנו.

זמן לא ארוך חולף ופתאום Ambleside נחשפת לנו בפתאומיות. לא ראינו אותה באופק אך ברגע שהנוף נפתח היא התגלתה כממש קרובה אלינו.

אנחנו מופתעים שהצלחנו לסיים את המקטע כ״כ מוקדם - השעה הייתה באזור 10 בבוקר. הגענו לחניה ועמית תקע לנו סלפי מבלי שהייתי מוכן לכך

היינו באופוריה - המסלול באמת התנהל באופן מופתי. למעט התקלה עם העדשה שכבר הספקתי לשכוח ממנה, הכל הלך ממש ע״פ תכנון.

על אף שהיה לנו מקטע קצר יחסית זה עדיין היה יום הליכה מורגש. הלכנו כ-17 ק״מ עם כ-500 מטר טיפוס.

קיפלנו לאוטו את כל ציוד הטיולים, ויצאנו לסיבוב קצר בעיר + עצירת קפה - מי היה מאמין שנגיע כשעה לפני פקיעת תוקף החניה.

לפי הגרמין הלכנו כ-175 ק״מ וטיפסנו וירדנו כ-6,500 מטר במצטבר - מסלול ממש לא פראייר! ניתן לראות בתמונה מטה את הסיבוב שעשינו. הקטע הירוק הוא ה-Lake District - נראה שהמסלול שלנו בהחלט נתן סקירה של שטח מכובד מהאזור.

עצרנו בבית קפה נחמד ב-Ambleside, טענו מצברים וחזרנו לאוטו. יצאנו לכיוון אוקספורד - חתיכת נסיעה של 375 ק״מ.

האמת שחששנו שנהיה שבורים ויהיה קשה לנו בנסיעה אך היא חלפה ממש בסבבה. בדרך עצרנו בתחנת שירות לצורך תדלוק וגם תקענו Burger King לארוחת צהריים.

הגענו לאוקספורד באזור 16:30 ל-B&B אשר לא היה ממש במרכז העיר אך בחרנו בו כי הציע חניה לאורחים.

כל תהליך ה Check-in + Check out היה אוטומטי לחלוטין - מפתח עם דף הוראות שחיכה לנו בתיבה נעולה עם קוד.

בסה״כ החדר היה סביר - מרווח אבל קצת מיושן.

אחרי מנוחה ומקלחות יצאנו לטייל במרכז העיר. לקחנו אוטובוס מאחר וההליכה למרכז הייתה צפויה לקחת כ-40 דק׳. טיילנו במרכז העיר היפה. האמת שחשבנו שאוקספורד תהיה גדולה יותר אך בכל מקרה לא היה לנו יותר מידי זמן לשהות בה.

ניצלנו את הערב לעשות שופינג - מאיה שיגעה אותי דרך הטלפון מה צריך להביא לילדים מ-Primark. לאחר שעה וחצי מתישות, חזרנו עם סחורה גם מיוניקלו.

את הערב בחרנו לסיים במסעדה הודית שהיו עליה ביקורות מעולות. כשהגענו אליה התברר שהיא בכלל טבעונית, הם כאילו מגישים מנות עם עוף, בקר, כבש אך שקוראים את האותיות הקטנות מבינים שאלו תערובות צמחיות כלשהן שמדמות בשר.

האמת שהאוכל היה ממש טוב וגם הייתה להם בירת Blue Moon מהחבית שזה בכלל בונוס מבחינתי אך המחיר בסוף היה כפול ממה שהיינו רגילים לשלם. בכל מקרה, זו הייתה חגיגת סיום מסלול אז זרמנו...

יום 9 (08/05/26) - המשך טיול ב-Oxford וחזרה ל-Luton

קמנו באיזי ויצאנו באזור 8:00 לכיוון מרכז העיר. זרקנו את המפתח בתיבת ה Checkout של ה B&B והשארנו שם את הרכב. מצאתי לנו ערב קודם פטיסרי מומלץ לעשות בו את הארוחת בוקר. מזג האוויר היה מעונן לגמרי וקפוא! רעדנו בדרך לפטיסרי אפילו שהיינו לבושים טוב ועם גורטקס.

מזג האוויר היה צפוי להתבהר בהמשך היום אך זה לא היה נראה כך בבוקר. הגענו למקום והזמנו שלושה קוראסונים מושחתים, קפה ושוקו - האמת שהיה ממש טעים!

כבר ביציאה מהפטיסרי הרגשנו שיפור משמעותי במזג האוויר. המשכנו למרכז העיר ובדרך עצרנו בכמה סופרים למצוא לעומר מוצרים ללא גלוטן. בסוף לשמחתנו מצאנו סופר גדול ממש במרכז והצטיידנו שם.

טיילנו במרכז, ראינו כל מיני כנסיות ומבני אקדמיה עתיקים ומפורסמים.

החלטנו לבקר ב-Oxford Bodleian Library. מדובר בספריית המחקר הראשית של אוניברסיטת אוקספורד, ואחת הספריות הוותיקות והמפורסמות בעולם.

השורשים של הספרייה מתוארכים ל-1,488, עם ספריית Duke Humfrey — אך הספרייה כפי שהיא מוכרת היום נפתחה ב-1,602 על ידי Sir Thomas Bodley. הספריה יפה ומרשימה.

היא מכילה כיום כ-13 מליון כרכים, רק לסבר את האוזן, יש בתוכה מדפים באורך של 188 ק״מ!

את הסיור התחלנו במבנה המרשים Divinity School שנבנה בין 1,427 ל 1,490.

משם המשכנו לספרייה עצמה

בסיום הסיור המשכנו לחרוש את מרכז העיר ולראות את כל ה Highlights שהוא מציע. בצהריים עמית ממש רצה Fish and Chips אז התיישבנו בשולחן פיקניק של בר נחמד וכמובן שהוספנו בירה לתפריט. השמש יצאה והייתה אחלה ישיבה.

בסיום הארוחה, המשכנו לטייל עוד קצת בעיר, קנינו מהסופר את כל מוצרי הלל״ג וחזרנו באוטובוס למלון שלנו. עלינו לרכב ויצאנו לעוד שעה וחצי נסיעה בחזרה לשדה של לוטון.

מעט לפני ההגעה ל-Sixt, תדלקנו את הרכב והחזרנו אותו לאותו נציג שקיבל אותנו ביום הראשון. אני תמיד שונא את תהליך ההחזרה בחברות האלו - הנציגים אומרים לך להשאיר את הרכב ולא לדאוג אבל אח״כ אם אתה מקבל תלונה על נזקים, קשה מאוד להוכיח שזו לא אתה.

ב-Sixt הבטיחו לנו שישלחו לנו קבלה שהכל תקין בתוך כמה דק׳ - הקבלה מעולם לא הגיעה. אחד העובדים הנחמדים במקום הסיע אותנו למלון Holiday Inn שהיה במרחק כמה דק׳ נסיעה בו שהינו לילה בודד עד לטיסתנו.

המלון בסה״כ היה אחלה - איפשר לנו להתארגן לטיסה, לנוח כמו שצריך ולאכול טוב. גם ארוחת הערב וגם ארוחת הבוקר היו טובות. כמובן שעל כל האקסטרות הם מגרזנים אבל זה עדיין שווה את הנוחות של לקום בבוקר בשעה סבירה וללכת לטרמינל ברגל.

יום 10 (09/05/26) - חזרה הביתה

בגדול כאן נחתם הטיול שלנו. קמנו בערך ב-06:00, אכלנו ארוחת בוקר והלכנו לשדה ברגל. השדה היה מפוצץ בקטע מוגזם אך בסה״כ סיימנו את כל המנהלות בזמן והטיסה יצאה ונחתה כמתוכנן.

בזמן ההמתנה לטיסה ניסינו למנות את כל הבירות ששתינו במהלך הטיול והגענו למסקנה שכל אחד שתה 11.3 ליטר בירה! ממוצע הגדול מליטר לאדם ליום.

מסכמים טיול *מאוד מוצלח וכבר חושבים על ההרפתקאה הבאה.