Malerweg - ״דרך הציירים״

כללי

לכבוד יום ההולדת ה-70 של אבא הוא החליט לפרגן לכולנו והזמין אותנו לטראק בחו״ל. גם גדי הצטרף אלינו והיינו בפעם הראשונה בהרכב הגברי המלא של משפחת בר-לב.

באותה תקופה, הייתי עסוק על מעל הראש עם רכישת ושיפוץ הבית החדש ורציתי לבחור מסלול שיהיה קליל לארגן אותו. המסלול תוכנן בחודש יוני (בסמוך ליום ההולדת) ולכן מראש היינו מוגבלים למסלולים נמוכים בלבד שכן, מעברי הרים גבוהים סגורים בעונה זו.

לאחר קצת חפירה באינטרנט החלטתי ללכת על טרק ה-Malerweg.

על המסלול

מסלול ה-Malerweg מכונה ״דרך הציירים״, הסיבה לשמו היא שנופי המסלול שימשו בעבר כהשראה לציירים רבים.

אורך המסלול כ-116 ק״מ עם טיפוס וירידה מצטברים של כ-4,000 מטר ורוב ההולכים בו נוהגים להשלימו בשמונה ימים.

הסיבות לבחירתו היו:

1. קל להגיע אליו (טיסה לגרמניה או לצ׳כיה ומשם זמן נסיעה יחסית לא ארוך).
2. יש עליו המון מידע באינטרנט ולכן יהיה קל לבנות מסלול המתאים לנו.
3. המסלול יחסית נמוך ולכן אפשר לעשות אותו כמעט כל השנה.

את המסלול אכן היה קל לתכנן וגם הלוגיסטיקה של הטיסות והרכב היו פשוטות אך לא לקחתי דבר אחד בחשבון - יש מעט מאוד מקומות לינה לאורך המסלול ורובם המוחלט לא קיים בבוקינג. הזמנת המלונות התגלתה כסיוט, הייתי צריך לאתר מקומות דרך גוגל או כל מיני אתרים גרמניים, לכל מקום לינה יש אתר ודרך הזמנה משלו ולכן מצאתי עצמי שולח עשרות מיילים לבדוק האם יש זמינות במלונות (ממש כמו לפני 20 שנה).

התברר שבזמן סגירת הלינות, רוב המקומות היו כבר תפוסים וחלק לא מבוטל מהם לא היה מוכן לקבל אורחים ללילה בודד.

עקב הקושי במציאת לינות לאורך המסלול הרבה אנשים הופכים אותו לטיול כוכב - ישנים בעיירה המרכזית Bad Schandau וכל יום לוקחים אוטובוס אל המסלול ומנקודת הסיום שלו.

מאחר ואנחנו אוהבים ימי הליכה ארוכים, זה היה עלול להיות בעייתי עבורנו ולכן העדפתי לא ללכת בדרך זו.

לבסוף, עם הרבה נחישות ושעות ארוכות, הצלחתי לסגור מקומות לינה לאורך כל המסלול. האמת שעם חלקם היה לי חשש ממש עד הרגע האחרון שכן היו מקומות ששמרו לנו מיטות על סמך מייל בלבד- ללא אסמכתא או תשלום.

זו מפת המסלול הרשמי עם חלוקת המקטעים שלו

רוב האנשים מבצעים את המסלול בכ-8 ימים. אנחנו תיכננו לסיימו ב-6 ובפועל בסוף השלמנו אותו ב-5 ימים בלבד.

מקטעי המסלול הרשמיים:

מקטע	מִנֵּיָן → עַד	אורך (ק"מ)
1	Pirna‑Liebethal → Stadt Wehlen	~11.5
2	Stadt Wehlen → Hohnstein	~13.5
3	Hohnstein → Altendorf	~14
4	Altendorf → Neumannmühle	~18
5	Neumannmühle → Schmilka	~14
6	Schmilka → Kurort Gohrisch	~16.5
7	Kurort Gohrisch → Weißig	~15.5
8	Weißig → Pirna	~12.5

אנחנו איחדנו לימים ארוכים את:

1. מקטעים 1-2
2. מקטעים 3-4
3. מקטעים 7-8

כך נראית הדרך שעשינו בפועל - כל צבע = יום הליכה.

יום 1 (03/06/25) - הגעה לברלין

במקור, היינו אמורים לעלות על טיסת בוקר מוקדמת עם Ryanair אך כמספר שבועות לפני מועד הטיול, טיל חות׳י נפל באזור נתב״ג והטיסה שלנו בוטלה. אבא היה נחוש להוציא את הטיול לפועל והזמין כרטיסים חלופיים עם ״אל-על״ והתוכניות המשיכו כרגיל.

נפגשנו בבית של ההורים, גדי ארז את ערימות האוכל שהכין מבעוד מועד ולקחנו מונית לשדה. קצת קניות בדיוטי ועלינו על טיסה לברלין בשעה 17:30.

המטוס נחת בשעה 20:45, כל המנהלות תוקתקו, המזוודה הגיעה בזמן, לא היה תור בקבלת הרכב וכבר ב 21:30 מצאנו את עצמנו יושבים בסמוך לרכב בחניון ואוכלים את הסנדוויץ׳ פסטרמה שעמית הכין לנו בביתו.

נסענו כשעה ורבע ליישוב Lauchhammer שם לקחנו מלון במקום שכוח אל. המיקום היה ממש באמצע הדרך בין ברלין ל-Pirna אשר בסמוך אליה התחיל המסלול.

עקב מיקומו הלא אטרקטיבי של המלון הוא עלה רק-50 יורו לזוג תמורתם קיבלנו חדר חדש, נקי ומפנק - ממש מציאה.

עשינו מקלחות, אירגנו את התיקים למסלול והלכנו לישון בשעת לילה מאוחרת.

יום 2 (04/06/25) - הגעה לתחילת המסלול וצעידה מ-Liberthal ל-Hohnstein

קמנו בשעת בוקר מוקדמת, התארגנו במהרה ויצאנו לדרך אל פירנה - הנסיעה ארכה כשעה ורבע. חנינו במרכז העיר והלכנו לסופר לקנות צידה למסלול.

קנינו קוראסונים, לחמניות, וגדי הצטייד בכמה עוגיות. בסופר לא מכרו בלון גז והחלטנו לחפש בעיר אך תכנונים לחוד ומציאות לחוד - מדובר בעיר מנומנמת, וב-8 בבוקר כל העיר הייתה סגורה מלבד כמה בתי קפה אשר לא אטרקטיביים במיוחד.

כל חנויות הקמפינג היו צפויות להיפתח ב-10:00 וצפונה - עקב היום המאוד עמוס לא יכלנו להרשות לעצמנו להישאר בעיר כ״כ הרבה והחלטנו להמשיך ללא בלון גז ובתקווה למצוא בדרך.

אחרי שסקרנו כמה ״בולונשריס״, הגענו למסקנה שכולם גרועים באותה מידה ובסוף עצרנו באחד רנדומלי. אבא הזמין 4 כוסות קפה וישבנו בשולחן בחוץ לשתות אותם.

הקפה היה זוועה, לאחר 2-3 שלוקים וויתרתי על שלי.

גדי ביקש מעמית עוגיה ובאופן מאוד אופייני לעמית, אפילו שישב ממש קרוב לגדי, זרק לעברו את החבילה, פגע בדרך בקפה שלו ושפך על מכנס הטראקים החדש שלו את הכוס.

גדי היה בהלם לשניה אבל דפדף מהר ונקרענו מצחוק על כמה עמית חמור.

התקפלנו מ-Pirna, חזרנו לאוטו ויצאנו לכיוון Liberthal - נקודת ההתחלה של המסלול. הייתה לי תקווה שנמצא מקום שמוכר בלוני גז בדרך אך הבנתי שזה לא סביר שכן Liberthal זה כפר קטן משמעותית מ-Pirna והדרך אליו הייתה קצרצרה.

הגענו עם הרכב לנקודת חניה ששמרתי ב-Garmin מראש ולשמחתנו נשארה חניה פנויה בחניון הקטנטן ממנו יוצא המסלול.

בנוהל עושים תמונת תחילת מסלול ויוצאים לדרך.

המסלול היה שונה מאוד ממה שהורגלנו עד כה - הפעם לא היה מדובר בטרק אלפיני אלא במסלול נמוך אשר חלק גדול ממנו עובר ביערות צפופים ומרשימים.

עוד מאפיין בולט לאזור הזה הוא אבני החול המרשימות אשר נחשבות לתופעה גיאולוגית יוצאת דופן. במשך מאה מליון שנים, הרוח והמים עיצבו אבנים תלולות מלאות בצורות של צריחים, קשתות, מגדלים וקניונים צרים. הסלעים יוצרות מצוקים תלולים המתנשאים מעל היערות והעמקים. הרכב וצורות הסלע הייחודיות מושכות מטפסים לאזור מכל העולם (אפשר לראות בתמונה מטה את כל החורים בסלע הנעשו ע״י מטפסים).

התחלנו ללכת ביערות בסמוך לנהר, מפעם לפעם נכנסנו ויצאנו מכפרים קטנים. ניכר שהסקסונים מאוד אוהבים את הגינות שלהם - כל גינה שם יותר מטופחת ומרשימה מזו שלידה.

הדרך בהמשך נפתחה ומצאנו עצמנו הולכים בשדות ירוקים ורחבים ומשם חזרה ליער. אני לא זוכר שעשיתי מסלול אשר עבר בין כ״כ הרבה עצים - מבלי שבדקתי לעומק, אני מנחש שגרמניה היא ספקית עצים משמעותית באירופה, יש לה שטחים מיוערים אין סופיים.

אחרי זמן הליכה לא מבוטל, הגענו ליישוב היפיפה Stadt Wehlen. ההגעה ליישוב הייתה דרך נקודת תצפית מרהיבה ממנה היה ניתן לצפות על היישוב והנהר היושב למרגלותיו.

קיווינו למצוא חנות קמפינג עבור בלון גז אך לאחר סיבוב קצרצר במרכז העיר הבנו שזה לא יקרה. היו שם כמה חנויות בודדות - אפילו קפה נורמלי לא מצאנו.

היינו עייפים והחלטנו לעצור לארוחת צהריים בסמוך לנהר. תפסנו כמה ספסלי מתכת והתיישבנו לאכול כאשר זה הנוף שנשקף מולנו.

ידענו שיום עוד ארוך לפנינו ולכן לא יכולנו להרשות לעצמנו עצירה ארוכה מידי. קיפלנו את הציוד והלכנו לקנות גלידת אגוזים מעולה מדוכן גלידה בכיכר המרכזית.

גדי ויתר מטעמי כשרות ופינק עצמו במנת בריאות של משקה אנרגיה Monster וסיגריה.

יצאנו מ-Stadt Wehlen ומצאנו עצמנו מטפסים בעליה מיוערת עם שיפוע מפנק. על אף שרוב הדרכים באותו היום היו בתוך יערות, עדיין הנוף היה מגוון באופן יחסי, כל יער שונה מקודמהו.

לאחר זמן הליכה ממושך הגענו ל-Highlight של היום (וכנראה מהמשמעותיים לאורך כל המסלול.) מדובר בתצפית מרהיבה הממוקמת בסמוך ליישוב Bastei ומספקת תצוגה פנורמית על כל האזור.

אני עמית וגדי ישבנו בסמוך לתצפית ואבא הלך למלא מים. במקום הייתה חנות קטנה שמכרה בארבעה יורו בקבוק מים קטן ולא הסכימה למלא מים מהברז. בסמוך לחנות היו שירותים בתשלום - תמורת חצי יורו מילאנו שקית שתייה ושני בקבוקים.

המשכנו מהתצפית אל גשר בסטאי (Basteibrücke) היושב על חומת אבן עתיקת (חומת Basteimauer). מדובר בגשר אבן מרהיב שנבנה לראשונה מעץ ב-1824, והוחלף ב-1851 בגשר האבן הקיים כיום. הוא מחבר בין עמודי אבן חול טבעיים ומשקיף לנופים עוצרי נשימה של עמק נהר האלבה.

החומה עצמה (Bastei Wall או Basteimauer) היא שריד של מבצר נויראתן (Felsenburg Neurathen) – מבצר סלעים מתקופת ימי הביניים, שנבנה על גבי צוקי הסלע במאה ה-13. החומה הייתה חלק ממערך ההגנה של המבצר. כיום נשארו מהמבצר רק יסודות, חריצים בסלע, שרידי קירות וחלקים משוחזרים.

המקום יחסית הומה והיה קשה לתפוס תמונה ללא עשרות בני אדם ברקע. חשבתי שנגיע לנקודה הזאת ביום למחרת ובאיזשהו מקום הרגשנו קצת החמצה שאנחנו רואים את כל ה-Highlights ביום הראשון - חששנו שלא ישאר לנו מה לראות בהמשך אך המחשבה הזאת חלפה מהר מאוד פשוט נהננו מהרגע. מזג האוויר היה מעולה, היה מעונן אך הראות מצוינת - הכי טוב שאפשר לבקש עבור הליכה ממושכת.

התרחקנו מההמון, חזרנו ליערות צפופים ולאחר כשעה וחצי נוספות, הגענו לעוד נקודת עניין מגניבה. השביל עבר בתוך הסלע, מקטע יחסית ארוך וצפוף שבסופו היינו צריכים להזדחל החוצה בחזרה אל היער.

לקראת השעה 18:00 נכנסנו אל הכפר Honstein כאשר 27 ק״מ מאחורינו וכ-1,000 מטר טיפוס מצטבר - היינו עייפים ומיוזעים. טיפסנו בשיפוע רב אל מרכז הכפר ופתאום הבחנתי בחנות קמפינג. שפשפתי את העיניים כי זה לא היה הגיוני עבור מקום כ״כ קטן אבל לשמחתי גם אחרי שפקחתי את העיניים החנות עדיין הייתה שם.

כשנכנסנו לחנות המוכרת ממש שמחה - כאילו אנחנו האנשים היחידים שדרכנו בפנים בכל אותו היום. רכשנו בלון גז גדול ב-8 וחצי יורו והמשכנו למלון.

מראש לא היו לי ציפיות גדולות למלון (MB Hotel Weißer Hirsch) - הביקורות עליו ב Booking היו פושרות אך זו הייתה האופציה היחידה שמצאתי. קיבלנו מעין דירת גג מרווחת שזה היה ממש תענוג. זרקנו את כל הבגדים המסריחים והתיקים בסלון כך שהג׳יפה נשארה רחוק מחדרי השינה.

התקלחנו במקלחת זוועה בלי וילון וירדנו למסעדה של המלון. התלבטנו האם לאכול שם או ללכת למעדה מרוחקת יותר שהיו עליה ביקורות טובות אך מאחר והיינו ממש לקראת שעת הסגירה של המסעדה של המלון לא רצינו לקחת סיכון שהמסעדה השנייה תהיה סגורה ונשאר ללא ארוחת ערב.

הטבח עשה לנו ספיישל שניצל עוף עם צ׳יפס וסלט מאחר וכל האופציות האחרות היו חזיר עם גבינה. אומנם הציפיות היו נמוכות אך בפועל הגיעו מנות גדולות וטעימות. שתינו שתי בירות מעולות ״סקסונית ובווארית״ ובילינו אחלה ערב במקום.

בנוסף לבירות, גדי שתה עוד 3 כוסות וויסקי והתהפך שם (ספויילר - ההליכה למחרת עזרה לו להבין שזו הייתה טעות).

תו״כ הישיבה, עברתי על ה-״סיפור דרך״ באתר הרשמי של היום למחרת - גם שם אנו מתוכננים לאחד שני מקטעים. זמן ההליכה הרשמי של שניהם ביחד הוא כ-12:45 שעות נטו! היו לי תהיות שאולי אנו מגזימים אך הסיבה שהשארתי את התוכנית כך היא שראיתי ב-All Trails מישהו שעשה את אותה הדרך ולקח לו באזור ה-9 שעות אז הנחתי שהם מגזימים בזמן. לאחר קצת לבטים האם לקצר או לצאת מוקדם בחרנו באפשרות השנייה.

סיכמנו אחלה יום - הכל לפי תוכנית, מזג אוויר מצוין, המסלול מהנה - מחזיקים אצבעות להמשך מוצלח.

יום 3 (05/06/25) - יום הליכה שני - צעידה מ-Hohnstein ל-Neumannmühle

היום הוא הארוך ביותר במסלול.

תיכננו להתחיל הליכה ב-6 בבוקר, בפועל מאחר והלכנו לישון מוקדם, מצאנו עצמנו ב-5:40 כבר עם תיקים וזה אפילו כלל קפה שהכנו בעזרת הבלון גז החדש שלנו.

שמחתי שהצלחנו להקדים את הלו״ז כי היום צפוי להיות ארוך ואינטנסיבי.

עקב השעה המוקדמת, ויתרנו על ארוחת הבוקר במלון שהייתה צפויה להתחיל רק ב-08:30 - שעה שכמובן לא יכולנו להתיישר אליה.

יצאנו ללא אספקה לדרך - מאוד לא אידיאלי ליום כ״כ ארוך אך המסלול תוכנן לעבור במקומות מיושבים והנחנו שנמצא משהו - גם אם לא סופר, בית קפה, דוכן אוכל או כל מקום אחר שנוכל לרפד בעזרתו את הבטן.

לגדי היו ערימות של אוכל כשר בתיק שהביא מבעוד מועד - זה היה מבחינתנו ה-Backup plan למקרה שלא נמצא שום דבר.

המלון שישנו בו ישב ממש על המסלול, לאחר הליכה של מספר עשרות מטרים חזרנו בחזרה למסלול ממנו נשקף הנוף המרשים של Hohnstein.

מזג האוויר היה לטובתנו, מעונן וטמפרטורה נעימה אך היה מאוד לח - דבר שהורגש היטב ביערות בהם המסלול עובר.

בשעה 08:15 עשינו את ההפסקה הראשונה - היה כבר ק״מ לא מבוטל מאחורינו. היינו עייפים וישבנו בצד השביל - אפילו לא היה לנו כוח לחפש מקום ישיבה נוח. אכלנו כמה עוגיות ונתנו לגוף לשחרר את כאבי ההליכה.

גדי בתחילת היום אמר שהוא לא מרגיש את האלכוהול הרב שהוא צרך יום קודם אך ככל שעבר הזמן הוא הודה שהוא שבור מההנג אובר והוא לא ישתה יותר כאלו כמויות במהלך המסלול.

קיווינו למצוא סופר באחד היישובים על הדרך שכן, מלבד האוכל הכשר של גדי וכמה עוגיות, לא הייתה לנו צידה לדרך.

המסלול עבר בכמה כפרים בדרך והיינו אופטימיים שנמצא אך לאחר מעבר בשני יישובים שלא היה בהם כלום האופטימיות שלנו הלכה ונשחקה.

התקווה הגדולה ביותר שלי למצוא סופר הייתה בסוף המקטע הרשמי - ביישוב Altendorf. על המפה זה היה נראה המקום הכי משמעותי שנעבור בו באותו היום ואכן שהגענו אליו זה היה נראה יישוב גדול יותר מאלו שחלפנו על פניהם.

הלכנו בכביש צר כאשר מחפשים סביבנו אם יש משהו בסגנון ״מרכז עיר״. לאחר כ-20 דק׳, כמעט הגענו לקצה היישוב ללא הצלחה למצוא שום דבר. פגשנו מקומי שעבד בגינה שלו וניסינו לשאול אותו לגבי מכולת - הוא אמר שהסופר הכי קרוב נמצא ב Bad Schandau (מה שלא היה רלוונטי אלינו) ושיש ביישוב מעין Guest House שמחזיק קנטינה. המרחק מה-Guest House היה כ-11 דק׳ הליכה לכיוון - מהתמונות בגוגל לא הצלחנו למצוא שום מידע אם פתוח ומה הוא מחזיק שם והחלטנו לוותר שכן, יש עוד דרך משמעותית לפנינו.

יצאנו מ-Altendorf (בפועל זה היה סיום המקטע השלישי הרשמי של המסלול) בחזרה ליער והחלטנו לעצור לצהריים - בתפריט היו טורטיות וקבנוס של גדי. האמת שהיינו רעבים והתענגנו על כל ביס.

בדקתי את הגרמין והופתעתי לראות שהשעה היא רק 09:44 בבוקר - באותו רגע כבר הבנתי שאנחנו ממש בזמנים טובים ושהערכה של כמעט 13 שעות הליכה היא מוגזמת עבור הקצב שלנו.

הדרך המשיכה ביערות והייתה משובשת ביחס למה שהורגלנו עד כה - הנחנו שמדובר אולי בחלק פחות פופולרי במסלול.

לאחר הליכה לא קצרה ירדנו ליישוב הקטנטן Goßdorf-Kohlmühle. כמובן שגם בו לא היה שום דבר מלבד כמה מבנים אך דבר מאוד בולט שם היה מפעל אימתני עם ערובת ענק. האסוסיאציה הראשונית של כולנו הייתה כמובן שזה נראה כמו איזשהו מחנה השמדה. מדובר היה במבנה ענק ונטוש הבנוי מלבנים אדמדמות ממש כמו אושוויץ.

ניסינו לאתר בסמארטפון במה מדובר אך לא הייתה קליטה, הסקרנות שלי לא הניחה לי וימים לאחר מכן חקרתי ולמדתי שמדובר במפעל ישן בשם פירטנהיינר שטולן (Pirnaer Stollen).

מדובר במתחם של מפעל נייר גדול בשם Pappenfabrik Struppen, שפעל מאמצע המאה ה־19 ועד סוף המאה ה־20. במפעל הזה ייצרו בעיקר קרטון קשיח (Pappe) שנעשה שימוש בו לאריזות ותעשייה, והוא היה מהגדולים בסקסוניה.

• הארובה הגבוהה שימשה לתחנת כוח קיטור שסיפקה אנרגיה למכונות.
• המבנים הארוכים והמרובי חלונות אופייניים לתעשיית נייר וטקסטיל – נדרשה בהם תאורה טבעית ואוורור.

יצאנו מ-Goßdorf-Kohlmühle והמשכנו להתמיד בהליכה אינטנסיבית. כשעתיים נוספות חלפו עד שהגענו ל-Großes Schrammtor. הדרך יצאה מהיער כלפי מעלה בין סלעים ומדרגות לנקודת תצפית יפיפיה. בשלב הזה כבר היינו גמורים והחלטנו לעצור לקפה ועוגיות ברגע שנמצא מקום מתאים.

הלכנו על מעין ״רכס״ קטן באמצע היער, מימין ומשמאל נוף יפיפה ירוק של סלעים, עצים ושדות. מזג האוויר היה לח והזענו כמו חמורים. היינו תשושים וחיפשנו נקודה נוחה לעצירה. לבסוף, לאחר זמן שהרגיש כמו נצח הגענו למעין רחבה קטנה משופעת בסמוך לסלע ענק והחלטנו שזו נקודת העצירה שלנו.

הכנו קפה ואכלנו סניקרס ועוגיות. הסכמנו שהיה מזל גדול למצוא את בלון הגז ביום קודם שכן, הוא שיפר לנו את הת״ש בעצירות בצורה דרמטית.

על אף העייפות, לא התעצלתי והוצאתי את החצובה שנוכל לקבל תמונה של ארבעתנו.

היה קשה לעזוב את הנקודה הזאת אך ידענו שאין ברירה שכן עוד דרך ארוכה לפנינו. המשכנו הליכה ארוכה ויחסית מגוונת - אזורים מיוערים ואז יוצאים לנוף פתוח וחוזרים ליער, עוברים במעברי סלע מרשימים, מדלגים מעל ומתחת לגזעים ומתישהו במהלך הדרך הגענו לעץ עצום שהיה אחד המרשימים שראיתי.

מדובר על גזע ענק, מנחש שבן מאות שנים. בשל סחיפת קרקע, חלק גדול משורשיו נמצאים מעל האדמה ותופסים רדיוס של לפחות 10 מטרים.

ישבנו ארבעתינו למרגלות העץ וביקשנו מזוג תיירים שיצלמו אותנו בנפרד וביחד.

הליכה ממושכת נוספת ומגיעים למעין מערה שבקצה שלה יש נוף. לפני הכניסה למנהרה אנו אמורים לפנות שמאלה ולרדת בגרם מדרגות ארוך מאוד. אבא עושה צעד והשרוך באחת הנעליים שלו מתלפף על הפין הידוק של השרוכים של הנעל השנייה, עוד צעד מהיר והוא מוצא עצמו על הרצפה.

לשמחתנו זה נגמר עם פציעה קלה בלבד ולאחר זמן לא רב, היינו כבר בחזרה בהליכה.

הירידה מאזור המערה הייתה תלולה וארוכה, הבנו שהיא מקרבת אותנו לסיום היום שכן, Neumannmühle ממוקם בעמק בסמוך לנהר.

בשלב הזה היינו עם כ-30 ק״מ מאחורינו, רצוצים ועייפים אך מבינים שאנחנו הולכים לסיים את היום בשעה מוקדמת יותר מהתחזית הכי אופטימית.

הזמן ה-״רשמי״ של המסלול היה לפחות 4-5 שעות יותר מהזמן שלקח לנו בפועל.

ירדנו לעמק והתחלנו ללכת בסמוך לנהר. לפני שהגענו ל-Neumannmühle נאלצנו לטפס על גבעונת שהרחיקה אותנו מהנהר ובירידה ממנה החזירה אותנו אליו - עליות בשלב הזה של היום לא היו תענוג גדול.

השביל מכאן היה קליל ונוח - שביל סינגל חלק אשר ברובו מוקף עצים ומפעם לפעם מצליחים לראות מבעדו את הכביש שנמצא אחרי הנהר.

באחד הקטעים החשופים נתגלה אלינו השלט Neumannmühle ובאותו רגע נפלה ההבנה שסיימו את המקטע הרביעי והאחרון להיום.

זה מה שמסך הגרמין הציג בסיום ההליכה

Neumannmühle בנוי משני מבנים מרכזיים (היו עוד כמה קטנים מסביב) ורחבת שולחנות בינהם. נכנסתי מרחבת הישיבה לדלת המסעדה של המקום וגברת נחמדה קיבלה אותי והסבירה לי על נהלי המקום. מדובר בעצם במשהו שקרוב יותר לבקתה מאשר למלון אבל סה״כ התנאים שם היו בסדר גמור.

קיבלנו חדר פרטי לארבעה אנשים. המקלחת במקום הייתה מבוססת אסימונים וכמובן מחוץ לחדר אך הייתה מאוד הוגנת - תמורת חצי יורו קיבלנו 5 דק׳ של מים חמים.

דפקנו מקלחות בזוגות - קודם אבא וגדי הלכו ואז אני ועמית.

בשעה 17:30 כבר היינו רעננים אחרי מקלחות עם בירות ביד - סיום פנומנלי ליום הארוך במסלול.

דפקנו שני סיבובים של בירות ואז נכנסנו לארוחת הערב. הזמנו שלושתינו אורז עם עוף. המנה שלי הגיעה יחסית מהר ושל אבא ועמית לא הגיעה כלל - לאחר שהם שאלו את המלצרית היא התנצלה ואמרה שנגמרה המנה הזאת אז הם הזמינו קארי עם פלאפל.

גדי החליט להקליל קצת והזמין צ׳יפס כדי שיוכל לדחוף לטורטיה עם הקבנוס שלו - אני ועמית צחקנו שבקצב הזה עוד יומיים הוא ידפוק שם בייקון.

גדי עלה לחדר עוד באזור 20:00 ואני אבא ועמית נשארנו לסיבוב בירה נוסף. הזמנו Picnic Packs, סגרנו חשבון ועלינו לחדר באזור 21:00.

בשלב הזה גדי היה רדום גמור - הוא נחר כמו טרקטור ועמית כמובן דאג לעשות לו צילומי תקריב. נקרענו מצחוק וסגרנו את היום בסיפוק רב.

יום 4 (06/06/25) - יום הליכה שלישי - צעידה מ-Neumannmühle ל-Schmilka וסיום ב-Bad Schandau

היום מתוכנן יום קליל בסה״כ, מורגשת ירידת מתח ביחס ליום הארוך שסיימנו יום קודם. ארוחת הבוקר התחילה ב-Neumannmühle בשעה 08:00.

קמנו הרבה זמן לפני הארוחת בוקר והעברנו את הזמן בחדר עם קפה וצחוקים.

גדי קצת השתחרר קצת והתחיל לאכול לחמניות עם דבש וריבות בארוחת בוקר.

לאחר סיום הארוחה אספנו את ה Lunch Boxes שהתגלו כמפרגנות ביותר: לחמניות טובות וגדולות, גבינות, יוגורט, תפוח וחטיף גרנולה.

מכניסים את האוכל לתיק ויוצאים לדרך... לאחר כמה מטרים, מסתכלים לאחור ונפרדים מ-Neumannmühle שבסה״כ סיפק לנו אחלה חוויית אירוח.

הדרך היום לא הייתה נופית במיוחד, הלכנו את רובה ביער. המקטע כלל הליכה מהנהר ליד Neumannmühle עד לנהר הגדול הסמוך ל-Bad Schandau (נהר האלבה).

כמו בימים הקודמים, גם היום ראינו מלא עצים כרותים ושבורים בצידי הדרך ושוב גדי ואבא התחילו לחפור על ״מה הסיפור של העצים האלו״.

המקטע היה צפוי להיות באורך של 17 ק״מ - ממש חצי מהיום הקודם. הלכנו יותר באיזי והרשנו לעצמנו לקחת הפסקות ארוכות יותר. באזור 12:30 בצהריים, על אף שבלסנו מלא אוכל בארוחת בוקר הבטן נתנה אותותיה ועצרנו לצד הדרך לאכול את ארוחות הצהריים ולאחר מכן הכנו קפה.

שעה לאחר מכן מצאנו את עצמנו כבר ב-Schmilka שזה היה סוף היום. ידענו שהיום יהיה קצר אבל לא חשבנו שעד כדי כך. כמובן שחוק מרפי התקיים וב-Schmilka ראינו לא מעט מסעדות ומאפיות - דבר שכ״כ קיווינו לו ביום קודם.

ירדנו דרך הרחוב הראשי על רצפת אבן עד שהגענו לנהר.

היום בניגוד לימים קודמים הלינה חורגת מהמסלול - תיכננתי זאת כך בלית ברירה מאחר ולא מצאתי מקום לינה פנוי באזור הזה בקרבת המסלול.

לפחות מקום הלינה שלנו היה במרכז העיר Bad Schandau - היה חסר לנו ציליוויזציה אחרי החורים שישנו בהם.

בעיר היו לנו מבחר של מסעדות וסופרים להצטיידות.

הגענו לגדות הנהר ומשם הלכנו לתחנת אוטובוס קרובה לתפוס את הקו שמוביל לעיר.

זה הנוף הנשקף מתחנת האוטובוס

זמן קצר לאחר שהגענו לתחנה, הגיע האוטובוס ל Bad Schandau. הנוף מהאוטובוס היה יפיפה, תצפית לנהר הרחב ומסביב הכל ירוק. לעיתים היה ניתן לראות בקצה הנהר רכבות משא עוברות עם מליון רכבים עליהן.

במייל חיכו לי הוראות הגעה לצימר שלנו עם קוד הכניסה, לקחתי מקום שהיה לו דירוג מאוד גבוה בבוקינג והיו לי צפיות גבוהות ממנו.

ירדנו באוטובוס במרכז העיר והלכנו לסופר להצטייד בפרינגלס ובירות.

כמה דק׳ הליכה והגענו לצימר שלנו - בעצם מדובר בבניין דירות שהוסב לצימרים אבל וואו - איזה רמה גבוהה - ללא ספק אחד ממקומות הלינה הכי טובים שישנו בהם.

היה מדובר בדירה מרווחת עם שני חדרי שינה, סלון, מטבח ומרפסת - הכל היה חדש ומתוקתק.

קיבלתי המלצה על מסעדה סינית נחמדה בעיר מקולגה אצלי בעבודה והחלטנו לעשות בה את ארוחת השישי. בשעות הערב המוקדמות יצאנו לטייל בעיר - על אף שזו עיר מרכזית באזור אין בה המון מה לראות, סיבוב של חצי שעה וראינו את כל מה שיש למרכז להציע.

בתחילת הערב עברנו במסעדה הסינית ושריינו מקום להמשך הערב ומשם עשינו קצת סיבובים במרכז והלכנו במקביל לנהר.

מאחר ושבת יצאה ביום למחרת, תיכננתי שניקח מעבורת לחציית הנהר ומשם ננסה להתחבר למסלול כדי שגדי לא יצטרך לנסוע באוטובוס אך שהלכנו לצד הנהר הבנתי שהתוכנית שלי לא בטוח ישימה כי מיד לאחר הנהר היה פשוט הר מלא עצים וספק אם היה שם שביל מתאים.

בלית ברירה החלטנו להצמד לתוכנית המקורית וזה אומר לקחת בשבת אוטובוס בחזרה ל-Schmilka ומשם להתחבר למסלול היכן שעזבנו אותו.

את הערב סיימנו במסעדה הסינית, המנות היו נדיבות ובסה״כ נהננו מהארוחה - בהמשך הטיול אפילו חזרנו לשם פעם נוספת.

בסיום הארוחה, חזרנו לצימר שלנו וסגרנו את היום - בסה״כ היה נחמד וקליל.

יום 5 (07/06/25) - יום הליכה רביעי - צעידה מ-Schmilka וסיום ב-Konigstein

את ארוחת הבוקר תיכננו לעשות באיזשהו בית קפה לפני שנעזוב את Bad Shandau. לאחר התארגנות זריזה (וקפה כמובן), יצאנו לסופר וקנינו צידה לדרך, משם חלפנו על כמה בתי קפה ונכנסנו לבסוף לאחד מהם.

חייב להודות שהמאפים היו נראים עייפים ולא מזמינים במיוחד אך מאחר ולא מצאנו אופציות טובות יותר הזמנו לנו קוראסונים וקפה.

בחוסר מודעות הגיינית בסיסית, המוכרת לקחה את המאפים ביד ושמה על המשקל ללא שום מפית או כפפה ומשם עבירה ליד של העוזרת שלה שהכניסה אותם לשקיות נייר.

הקוראסונים היו יבשים אפילו יותר משנראו והקפה היה גרוע - רמה נמוכה ביותר.

מבית הקפה המשכנו למעין ״תחנה מרכזית״ אשר ממוקמת בסמוך לנהר וחיכינו לאוטובוס שלנו ל-Schmilka.

הנסיעה ל-Schmilka ארכה הרבה יותר זמן מהקודמת שאיתה הגענו לעיירה - האוטובוס היה סוג של מאסף ונכנס להרבה חורים בדרך.

בזמן הנסיעה התחיל גשם שהלך והתחזק. כשהאוטובוס עצר הגשם כבר היה משמעותי ותו״כ לבישת מעילים רצנו לסירה שהייתה אמורה להעביר אותנו לצד השני של הנהר שם נמצא המשך המסלול.

היום המקטע צפוי לאורך באורך של כ-20 ק״מ. את ההליכה התחלנו יחסית מאוחר עקב התלות בכלי התחבורה השונים. מזג האוויר היה די מחורבן ביחס לימים קודמים - לא היה סוער אבל מעת לעת היו ממטרים במקביל לטמפרטורה גבוהה יחסית - מה שגרם לנו בתכיפות לשים ולהוריד מעילים.

די מהר עזבנו את הנהר והנוף התחלף לנוף של שדות ירוקים.

בחלק מהמקומות הסימון של המסלול לא היה ברור, נזקקנו לגרמין בשביל לוודא שאנחנו על דרך המלך. המקטע הנוכחי עובר יחסית בהרבה אזורים מיושבים (אם אפשר לקרוא לזה כך). בצדי הדרך ראינו אנשים עובדים בגינות שלהם וחיים חיי שקט משעממים ופסטורליים.

ב-12:45 לערך נתקלנו בתחנת אוטובוס מקורה והחלטנו שזה יהיה המקום שלנו לארוחת צהריים - גם אם הגשם יחזור, נוכל להמשיך לשבת בלי לקפה הכל.

זמן קצר לאחר ארוחת הצהריים מצאנו את עצמנו במגמת עליה. מזג האוויר הרטוב לפרקים המשיך ללוות אותנו. הלכנו יחסית הרבה, עצרנו לקפה ושוקולד והמשכנו במסלול. בשלב מסוים הדרך התחילה לטפס והובילה אותנו למסלול סלעי מלא גדרות ונקודות תצפית יפות. סה״כ היה נחמד אבל לא מרשים כמו הנופים שראינו ביום הראשון. בכללי המסלול מרגיש כאילו כל ה Highlights ממוקמים בשני המקטעים הראשונים ושאר המסלול יחסית פושר.

המשכנו ללכת בדרך צפופה אשר חצבו בין הסלעים - מוסיף קצת עניין וקושי למסלול.

כמות העבודה שהושקעה בלפתוח את הדרכים האלו היא מטורפת, יש במצטבר מאות מטרים חצובים בין סלעי ענק. חלק מהדרכים נחצבו עוד במאה ה-19.

ההליכה נמשכה עוד זמן רב, שוב מצאנו עצמנו הולכים בין שדות פסטורליים והחלטנו שזה זמן טוב לעצור לקפה. נזרקנו בצד הדרך והתענגנו על קפה עם ושוקולד (למעט גדי שעל הקפה נאלץ לוותר בגלל השבת.)

המשכנו לכיוון היישוב Konigstein בדרך נגלה לפנינו מבצר מרשים אשר נקרא באופן לא מפתיע מבצר קניגשטיין (Festung Königstein). המבצר נראה במרחק מטורף מאיתנו ועל הר ענק אך בפועל, בוקר אחרי כבר מצאנו עצמנו מטיילים עליו.

את התכנון למסלול עשיתי זמן רב לפני שיצאנו אליו - הייתי כולי עסוק במעבר לבית החדש וזה גרם לי לא לזכור באופן מאוד מפורט את התוכנית. משום מה זכרתי שהיישוב Königstein לא נמצא ממש על המסלול אך לשמחתי זו התגלתה כטעות ומקום הלינה שלנו היה מצוין (מבחינת המיקום).

באזור השעה 15:40 מצאנו עצמנו חזרה בפאתי העיירה בירידה תלולה וארוכה.

עם סיום הירידה הגענו בחזרה לנהר האלבה והלכנו לחפש את הצימר שלנו שהיה ממוקם ממש על הנהר. פתחתי את האפליקציה של Booking וניסיתי למצוא את המקום לפי ההוראות של בעלת המקום. הלכנו ממש על גדות הנהר ומימיננו היה בניין ארוך וישן. הגענו לדלת כתומה וזיהיתי שזו הדלת אשר דובר עליה בהוראות. נכנסנו והמראה היה דוחה, מקום חשוך, מטונף ולא מטופח - נראה כמו סצנה מהסרט ״המסור״. לאחר שעלינו קומה מראה הכניסה השתפר, כבר היה צבוע אך ריח של טחב ליווה אותנו עד הכניסה לדירה.

נכנסנו לדירה והתאכזבנו. הדירה הייתה יחסית צפופה, חדר השינה הכיל את כל ארבעת המיטות והפסיליטיס היו בינוניים. זה היה מאכזב במיוחד כי שילמנו מחיר יקר עבור הדירה - האמת שלא הייתה לי אפשרות בחירה וזה הנכס היחיד שמצאתי ב-Konigstein לאותו הלילה - כנראה שזאת הסיבה גם למחיר היקר.

לאחר מקלחות זריזות יצאנו לראות קצת את העיר. מדובר בעיירה קטנה ונחמדה. היא שוכנת למרגלות הנהר וממש מעליה ניתן לראות את המבצר Festung Königstein. מרכז העיר קטנצ׳יק - ממש בכמה דק׳ אפשר לראות את כולו.

הלכנו במקביל לנהר כקילומטר עד שהגענו לסניף של סופר ענק בו הצטיידנו במלא לחמניות ליומיים באים מאחר וכל הסופרים היו סגורים כמובן שקנינו בירות ופרינגלס.

חזרנו לחדר לנוח קצת לפני ארוחת הערב, התענגנו על הנשנושים והרצנו חוויות.

בערב יצאנו לראות קצת את העיר - שוב, מדובר בעיירה קטנטנה ולאחר סיבוב קצרצר מצאנו את עצמנו במסעדה מקומית. אכלנו פיצות בינוניות ושתינו בירה.

בדרך חזור לצימר שמנו לב שיש בנהר נוטריות (חולדת ביצות לפי chatGPT). הן טיילו להן במים הקפואים ואכלו כל מיני דברים בגדות הנהר.

חזרנו לחדר וסיכמנו אחלה יום.

באמצע הלילה שמענו רעשים מהדלת, לא הבנו במה מדובר. אבא יצא לפתוח והבין שגדי יצא לעשן אחרי ששבת יצאה (מאוחר מ 23:00!) וננעל בחוץ.

יום 6 (08/06/25) - יום הליכה חמישי - צעידה מ-Konigstein וסיום המסלול ב-Pirna

התחלנו את הבוקר עם קפה וב-07:30 כבר היינו עם תיקים על הגב יוצאים מ-Konigstein. את השלט להמשך המסלול מצאנו בערך 200 מטר אחרי שיצאנו מהצימר והלכנו בעקבותיו.

מ-Konigstein המסלול עולה למבצר אשר ראינו יום קודם. השיפוע היה משמעותי - מהר מאוד תפסנו גובה וקיבלנו תצפית יפה על העיירה.

ממשיכים לטפס ומהר משציפינו מצאנו עצמנו על ראש הגבעה ממש בסמוך ל-Festung Königstein. המבנה היה מאוד מרשים, נראה עתיק ומוקף חומות אבן ענקיות.

עשינו סיבוב לאורכו ועצרנו לצלם קצת.

קצר על המבצר

• המבצר יושב על מצוק חול-אבן עצום בגובה של כ־240 מטר מעל נהר האלבה.
• שורשיו של האתר מגיעים כבר למאה ה־13, אז הוזכר לראשונה כמנזר.
• במאות ה־16–18 התפתח המבצר לאחד המתחמים הצבאיים החזקים והמרשימים ביותר בגרמניה.
• הוא שימש כמצודה בלתי חדירה כמעט, מחסן צבאי, ואפילו בית סוהר למעמד האצולה והפוליטיקאים.
• במהלך מלחמות אירופה לא נכבש המבצר אף פעם בזכות מיקומו האסטרטגי ותכנון הביצורים שלו.
• במאה ה־20 שימש גם כמקלט בטוח לאוצרות אמנות וארכיונים (כולל יצירות מהגלריה בדרזדן בזמן מלחמת העולם השנייה).

מהמבצר ירדנו להמשך המסלול שם התחברנו לשדות ירוקים - מסתכלים לאחור ומקבלים אחלה תצפית עליו.

המקטע היה אמור להסתיים ביישוב weißig. חשבתי שנגיע לשם בשעות הצהריים המוקדמות אך בערך ב-9 בבוקר הסתכלתי על הגרמין והופתעתי לראות שאנחנו כמעט שם. אחרי ווידוא שלא פספסתי משהו אני מבין שיום קודם ״אכלנו״ מרחק משמעותי מהמקטע של היום - בעצם המקטע של יום קודם לא מסתיים ביישוב Konigstein אלא ביישוב אחר.

לסיים את היום ב-09:30 בבוקר לא היה בא בחשבון ולכן החלטנו פשוט להמשיך ל-Pirna, לסיים את המסלול ואחה״צ לחזור עם הרכב ל-weißig שם מוזמן המלון שלנו - בדיעבד הייתה החלטה מצוינת.

חלפנו על weißig והדרך הובילה אותנו שוב לטיפוס בין סלעים חצובות, מדרגות ותצפיות גובה - היה נחמד אך לא מרשים כמו ימים קודמים.

בדרך לפירנה תפס אותנו פעמיים מבול של החיים. בשתי הפעמים עצרנו תחת סככות של רכבים וחיכינו עד יעבור זעם - לשמחתינו הגשם המשמעותי נמשך דקות בודדות.

באיזשהו שלב התחברנו לנהר והלכנו לאורכו כמעט עד ל-Pirna. תו״כ. שאנו הולכים, אנו מסתכלים ימינה ומזהים בבירור את הספסלים שנחנו עליהם ביום הראשון בין המקטע הראשון לשני ביישוב Stadt Wehlen.

בתמונה מטה משמאל - אנו יושבים על הספספלים ומצלמים את הנהר ומימין, אנו נמצאים בצד השני של הנהר ומצלמים את הספסלים.

בהמשך ההליכה יצאנו מהציר המקביל לנהר וטיפסנו אל עבר היער בשביל אבנים נחמד.

השביל ביער היה מעצבן - היינו כבר באווירה של סוף אבל כל הדרך הייתה מלאה בעליות וירידות.

אחרי הליכה משמעותית תפסנו שולחן פיקניק נחמד והחלטנו לעצור לצהריים. ניצלנו את הזמן לתלות לייבוש את המעילים הרטובים .

מסיום הארוחה הלכנו ברצף באותו היער עד שהגענו ממש למרכז העיר של פירנה. ההקדמה של סיום המסלול איפשרה לנו לטייל יום נוסף מעבר לתכנון המקורי.

סיימנו את המסלול עייפים. אך מרוצים. בסה״כ הכל היה ע״פ תכנון, אפילו הבלת״ם של סיום המסלול בא לטובתינו. הלכנו לסופר שביקרנו בו לפני המסלול אך לצערינו הוא היה סגור, בדרך לשם עברנו ליד בית הקפה בו עמית העיף קפה על גדי - נזכרנו וצחקנו מכמה שעמית אהבל.

המשכנו לתחנה מרכזית, חיכינו כשעה לאוטובוס ונסענו בעזרתו לנקודת ההתחלה ביישוב Liberthal שם חיכה לנו הרכב.

לאחר שהורדנו ציוד והתארגנו לנסיעה עשינו תמונה זהה לתמונה הראשונה במסלול.

לפני שנסענו למלון ב weißig, נסענו ל-Bad Schandau להצטייד בבירות ופרינגלס ואפילו הפסקנו לעצור לצהריים באותה המסעדה הסינית בה אכלנו יומיים קודם.

ב-weißig, היה לנו אחלה מלון - קיבלנו חדרים מפנקים. את הערב העברנו בהתארגנויות של ציוד ומפגש בירות ופרינגלס בחדר של גדי ועמית.

הבירות היו חמות אז כולנו וויתרנו אחרי בירה אחת ואז גדי ניצל את שאר הערב לסיים את כל ה-4 שנותרו.

בסה״כ יום סביר על אף איחוד המקטעים.

יום 7 (09/06/25) - יום שישי לטיול - נסיעה לברלין

אוכלים ארוחת בוקר בסיסית ויוצאים לברלין. נסיעה יחסית ארוכה של שעתיים וחצי.

כשהגענו לברלין הופתענו כמה פנויה הדרך - המלון שלנו היה במקום מרכזי יחסית ובקושי היו רכבים על הכביש. לאחר בדיקה קצרה בגוגל הבנו שיש להם איזשהו חג לאומי ורוב העיר סגורה - אפילו חלק נכבד מהמסעדות.

הגענו למלון מוקדם בשעה 12:00 והחדר שלנו לא היה מוכן אז החלטנו להשאיר את כל הציוד ברכב בחנית המלון ויצאנו לראות קצת את העיר.

מימין - המלון שלנו - ABION Hotel

טיילנו קצת במרכז העיר, ראינו את המבנים המרשימים שלה וחזרנו למלון לקבל את החדר. בסה״כ קיבלנו חדר נחמד של שתי קומות - אני ועמית היינו למעלה ואבא וגדי למטה.

אבא גילה אחרי מקלחת בחדר שנדבקה לו קרציה ליד (נהיה אצלו כמעט נוהל העניין הזה).

בערב החלטנו לצאת למסעדה כשרה שגם גדי יאכל נורמלי, יצאנו למסעדת חומוס בשם Hummus and Friends.

בסה״כ היה טעים אך המנות היו קטנות בצורה ממש קמצנית והמחיר כמובן לא תואם מנה של חומוס.

בסיום הארוחה המשכנו לטייל בעיר, ביקרנו בשער ברנדרבורג ומשם המשכנו ל-Sony Center שם סגרנו את הערב עם בירה.

יום 8 (10/06/25) - יום אחרון לטיול

וויתרנו על ארוחת הבוקר של המלון מאחר והיא הייתה מאוד יקרה.

את הבוקר פתחנו ברציף 17 בתחנת הרכבת גרונוולד. בתקופת השלטון הנאצי הייתה התחנה נקודת המוצא לגירוש מספר גדול מיהודי ברלין.

את היום בעיקר בילינו באזורי הקניות של ברלין והעברנו את היום די באיזי.

עמית ואבא התעקשו שנאכל ב KFC והאמת - היה גועל נפש.

בצהריים התקפלנו מברלין וכיוון שדה התעופה שם חיכה לנו המלון שלנו - מאחר והייתה לנו טיסת בוקר ביום המחרת רצינו לישון בסמוך לשדה.

נסענו עם האוטו לשדה, בדרך עברנו בסופר - רציתי לקנות קצת מוצרים ללא גלוטן לעומר.

בחרנו סופר בדרך בעזרת Google Maps שהביא אותנו לאיזה אזור מהגרים - ממש הרגשתי כמו בשטחים.

אני ואבא הורדנו את עמית וגדי במלון והמשכנו לשדה להחזיר את הרכב - משם חזרנו בחזרה בעזרת אוטובוס.

את הערב העברנו במסעדה במקום, עשינו ארוחת סיום נחמדה וחתמנו עוד חוויה לחיים.