Tour of the Vanoise - ״פארק לאומי ונואז״

כללי

לאחר הטרק שעשינו באיסלנד ללא אבא בטיול מבוסס לינת שטח, החלטנו לחזור לשגרה ולצאת שלושתינו למסלול באירופה מבוסס בקתות. הפעם חיפשנו משהו שונה משטובאי או הברלינר שהיו יחסית קצרים באורכם אבל מאוד אגרסיביים בתוואי השטח. התכנון היה לעשות משהו בסגנון המון בלאן בו גומעים מרחקים אך צועדים על שבילים יחסית ״זורמים״. התכנון הראשוני היה לעשות בסקוטלנד את ה-WHW אך לאחר בירור ראשוני, מדובר במסלול מאוד פופולרי ותנאי הזמנת הלינות שם היו קשוחים - כל מה שמצאתי היה בפורמט של Non Refundable וזה משהו שלא יכלנו להשלים איתו בתקופת מלחמה.

לאחר בחינה של לא מעט אלטרנטיבות החלטתי להתמקד בפארק הלאומי וונואז.

על המסלול

פארק וונואז הוקם ב 1963 במטרה לשמור על אוכלסיית עזי הבר. הפארק גובל עם פארק Gran Paradiso באיטליה. שני הפארקים ביחד מהווים את שמורת הטבע הגדולה במערב אירופה. הפארק משתרע על פני 530 אלף דונם, יש בו 107 פסגות מעל 3000 מ'.

בשונה ממסלולים קודמים שעשינו כמו המון בלאן או שטובאי, כאן לא מדובר במסלול סדור שכולם הולכים לפיו. בוונואז יש מאות קילומטרים של שבילים, כ-50 בקתות הרים והמטיילים בו מתכננים לעצמם מסלולים המורכבים מרצף של מקטעים.

מאחר ולא הייתי בטוח אילו מקומות נחשבים ל-Highlights וכן רציתי לבקר בחלקים גדולים מהפארק, החלטתי לקנות את הספר של Cicerone בו הוא מציע שני מסלולים מומלצים באורכים שונים.

בחרנו במסלול הארוך מבין השניים המכונה בספר “Tour of the Vanoise”. המסלול בנוי מ-11 מקטעים באורך כולל של 164 ק״מ וגובה מצטבר של קצת מעל 8,000 מטר. את המסלול דחסנו לשישה וחצי ימי הליכה - מה שגרם לו להיות אינטנסיבי למדי.

בספר מוצע מסלול נוסף בשם The tour des glaciers אשר נחשב לפופולרי ביותר בשמורה ובנוי מחמישה מקטעים. מסלול זה כמובן הינו קצר משמעותית ואינו מקיף כגון המסלול הראשון.

התכנון שלנו

התכנון שלנו מראש היה שאפתני ואינטנסיבי. לקחנו מסלול של 10-11 ימים לפי המלצת הספר ודחסנו אותו לשבעה ימים. מאחר וחיברנו מקטעים, חלק מהימים יצאו ארוכים מאוד (30+ ק״מ). תיכננתי את זה כך שיהיה לנו תמיד יום קצר בין שני ימים ארוכים. בפועל את השלושה ימים האחרונים חילקנו שונה מאחר ומזג האוויר ביום החמישי גרם לנו לחדול באמצע היום (פירוט בהמשך).

יום	מקטע	מרחק (ק״מ)	טיפוס (מטרים)	ירידה (מטרים)	זמן (שעות)
1	Refuge de l’Orgère to Chalet Le Montana	14.8	955	706	6:26
2	Chalet Le Montana to Refuge du Plan du Lac	30.6	1,633	1,468	11:27
3	Refuge du Plan du Lac to Refuge du Vallonbrun	19.5	815	898	6:53
4	Refuge du Vallonbrun to Val d’Isère	31.9	1,353	1,731	10:04
5	Val d’Isère to Tignes	9.7	534	311	3:30
6	Tignes to Pralognan-la-Vanoise	33.1	1,286	1,912	11:22
7	Pralognan-la-Vanoise to Refuge de l’Orgère	24.0	1,573	1,117	7:37

יום 1 (16/07/24) - הגעה לשוויץ ונסיעה לאנסי

המראנו מנתב״ג בטיסת בוקר מוקדמת ונחתנו בג׳נבה בשעה 9:30 בבוקר. הטיסה עברה בקלות והמזוודה עם שאריות ציוד המטיילים שאסור להעלות למטוס הגיעה גם היא. בשלב הזה אני תמיד נושם לרווחה שניתן להוציא לפועל את המסלול בלי חוסרים של ציוד קריטי.

מהצד השוויצרי בשדה עברנו לצד הצרפתי לאחר שנדרשנו להציג Boarding Pass ומשם המשכנו ל-Europe Car לקבלת הרכב שלנו. לקחנו רכב מהצד הצרפתי עקב פערי מחיר משמעותיים במעמד ההזמנה. ההמתנה לרכב הייתה מייגעת - היו כ-3-4 אנשים לפנינו אך כל אחד שם התעכב בדלפק לפחות כחצי שעה.

כלקח משטובאי, תיכננו שאבא יהיה הנהג של הרכב כדי שאם חלילה יאלץ להפסיק באמצע, שיהיה לו איך להתנייד. תכנונים לחוד ומציאות לחוד. ב-Europe Car לא הסכימו שמישהו אחר יהיה הנהג הראשי שכן הוואצ׳ר על שמי ועל כל נהג נוסף הם רצו מחיר של 13 יורו ליום.

התכנון שלנו מראש לא כלל הרבה נהיגה - היינו אמורים להתנייד עם האוטו מהשדה לפארק וחזור בלבד ולכן החלטנו שעדיף שאני אנהג מלבד מאשר לשלם אקסטרות. בנוסף, וויתרנו על כניסה לשוויץ עם הרכב כי זה עלה 40 יורו ועוד 40 פרנק בתמורה לחיסכון של כשעת נסיעה - במקום זה נסענו על כבישי האגרה הצרפתיים ועשינו עיקוף קטן.

לאחר שעה וחצי של המתנה מייגעת ירדנו לאסוף את הרכב והתבשרנו שהוא בשטיפה וצריך להמתין כ-20 דק׳ נוספות עד שיחזור משם - הכל התנהל שם בצורה איטית ולא יעילה.

עברה עוד רבע שעה וסופסוף קיבלנו את VW T-CROSS חמוד ודנדש. העמסנו את הציוד ויצאנו לדרך אל Annecy - העיירה בה החלטנו להתארגן למסלול ולבלות בה בלילה. בנסיעה היינו צריכים להיזהר ולא להיכנס לגבולות שוויץ שלא יקנסו אותנו.

לקחנו מלון בפאתי Annecy עם חניה חופשית - עקב מיקומו הוא היה מאוד אטרקטיבי מבחינת מחיר. הגענו לאנסי בשעת צהריים מוקדמת ושעת הצ׳ק אין הייתה במרחק מספר שעות, לכן החלטנו לנסוע ישר למרכז העיר, לטייל שם קצת ומשם ללכת למלון.

חנינו בחניון במרכז העיר ליד מלון Novotel ויצאנו לסקור את העיירה היפיפיה. מרכז העיר של אנסי יפיפה. בעיר ישנם נחלים ונהרות שעוברים מתחת לרחובותיה וישנן נקודות תצפית רבות וגשרים המאפשרים לצפות על הבניה היפה לצד הצמחיה המטופחת.

היינו רעבים וישבנו באיזשהי מסעדה במרכז העיר לאכול פיצות, צ׳יפס ובירות. הפיצות היו מזעזעות - ממש הורגש שהגבינה שם היא תחליף זול ולא לעיס. בכללי מבחינה קולינרית הטיול הזה לא היה מדהים.

לאחר שהרגענו את הבטן יצאנו להליכה למרגלות האגם הסמוך. היה יום חם וראינו מלא אנשים שוחים ונהנים מהאטרקציות שהאגם מציע. הלכנו על הטיילת לאורכה וכשהגיעה שעת הצ׳ק אין חזרנו לאוטו אך לא לפני שעברנו בדקטלון לקנות בלון גז.

ממרכז העיר נסענו כ-7 דק׳ למלון Ace Hotel שהיה נחשב למלון בסיסי אך הפתיע ממש לטובה. החדר היה מרווח, נקי וממוזג (דבר לא מובן מאליו באזור הזה). היינו גמורים מהיום המפרך, התקלחנו, ארגנו את תיקי ההליכה עבור יום המחרת ונשארנו לנוח בחדר עד שעת הערב בה יצאנו שוב למרכז העיר לטייל ולאכול ארוחת ערב.

טיילנו ברחובות היפים, הלכנו למרגלות האגם, ישבנו קצת על ספסל עם אחלה בריזה ומשם המשכנו למסעדה אסייתית אשר הייתה טיפה מרוחקת מהמרכז אבל עם ביקורות מבטיחות. הזמנו קארי ירוק ולשמחתי קיבלנו את אחת הארוחות הכי מוצלחות בכל הטיול.

סגרנו את היום עם גלידה, טיול קצרצר נוסף בעיר ומשם בחזרה לחדר ולישון.

יום 2 (17/07/24) - נסיעה אל Refuge de l’Orgère ותחילת המסלול

קמנו קיצה טבעית ב-5:30 בבוקר חוץ מעמית שבקושי זז מהמיטה. הוא טען שבלילה אבא שישן לצידו זרק את הכרית שלו על הרצפה ומנע ממנו לישון שינה טובה.

לאחר התארגנות זריזה, ירדנו לארוחת הבוקר במלון והופתענו מהמבחר שם ביחס למחיר המצחיק ששילמנו (8.90 יורו). היו שם לחמים, גבינות, קפה ומיצים ואפילו קוראסונים שנאפו במקום. אכלנו עד שהתפוצצנו ומשם יצאנו לדרך אל המקום ממנו אנו מתחילים את ההליכה. הנסיעה ארכה כשעתיים ולקראת סופה עצרנו ביישוב בשם Saint Michel בסופר של קארפור לקנות ארוחת צהריים. קנינו שם באגטים, גבינה צהובה ועגבניה - דבר שאנחנו צפויים לאכול המון בימים הקרובים.

כחצי שעה נוספת של נסיעה שחלק גדול ממנה בעליות תלולות והגענו אל בקתת l’Orgère ממנה המסלול שלנו מתחיל. החניון הגדול של הבקתה היה מלא עד אפס מקום, במזל תפסנו חניה אחרונה בחניון ארעי קטן קצת לפני הבקתה. המון רכבים חנו בצד הדרך באופן לא מסודר אך לא רצינו לקחת סיכון שכן, הרכב הולך לחנות שבוע שלם בחניה הזאת.

הבקתה ממוקמת בגובה של 1,935 מטר, הרגשנו שהטמפרטורה נעימה יותר שכן היה יום חם.

עשינו תמונת ״תחילת מסלול״ ויצאנו לדרך:

ניווטנו בעזרת הגרמין בשבילי עזים שירדו תחת הבקתה והמשיכו אל יער בו החלנו בטיפוס לא קצר של כמה מאות מטרים ורטיקליים אל col du Barbier בגובה של 2,295 מטר. השביל המיוער הזכיר קצת את ה-Balcony Trail שעשינו במון בלאן שכן, בכל זמן מסוים הגענו לקרחת יער וקיבלנו תצפית יפה על היישוב בעמק.

מפה המשך היום הפך לנופי יותר - הלכנו במרחבים פתוחים בגובה, הקפנו שני אגמים יפיפיים וראינו סכר מרשים.

המשכנו על שביל סינגל ארוך שהקיף את האגם וסיפק לנו תצפיות פנורמיות על האזור מזוויות שונות. הטיפוס לא פסק גם בשלב זה אך באופן יחסי, היום היה פחות אינטנסיבי מימים אחרים במסלול.

את ההליכה סיימנו בשעה 17:15 בערך כאשר הגענו למלון הרים בשם Chalet Le Montana. בעלת המלון Christelle קיבלה אותנו כמו מלכים. מסתבר שבוטלו באותו לילה שלוש הזמנות אחרות והיינו בעצם הלנים היחידים במקום. חששתי שזה ישפיע עלינו לרעה בארוחת הערב, שעות פתיחת הבר או כל דבר שלא מצדיק להפעיל עבור שלושה אנשים אבל לשמחתי המארחים היו כ״כ אדיבים שהתאימו את כל הלו״ז של המקום עבורנו - הם היחידים לאורך המסלול שהסכימו לקיים ארוחת בוקר בשעה 6:00.

המארחת Christelle דאגה לתת לנו חדר גדול ומשודרג עם שירותים ואמבטיה משלנו (לא החדר שהזמנו במקור אלא טוב יותר). לאחר מקלחות ומנוחה ירדנו למטה לשתות בירות.

מאחר ולא מדובר בבקתת הרים סטנדרטית אלא מסעדה שמבלים בה מטיילים המגיעים עם הרכבל הסמוך ובעיקר בעונות הסקי, הם מציעים בערך 10 סוגי בירה מהחבית. כל בירה שהזמנו הגיעה בטמפרטורה מושלמת.

הבירה הזאת ספציפית זכורה לנו ממש לטובה עוד מימי המון בלאן שם שתינו אותה לראשונה ב-Les Chapieux. גם כאן, הטעם לא איכזב.

לארוחת הערב הוגש לנו עוף עם תפוחי אדמה מוקרמים וסלט ירוק - הייתה יופי של ארוחה. שסיימנו אותה, Christelle הביאה לעמית מגש עצום נוסף שיאכל עד שיתפוצץ. לאחר ארוחת הערב המוצלחת, אני ועמית נשארנו לבירה נוספת ומשם למיטה.

סגרנו יום מוצלח עם חווית לינה פנטסטית. בסה״כ לא יום קשה מידי אך ההליכה עזרה לנו להבין שביום המחרת מצפה לנו יום הליכה קשוח במיוחד!

יום 3 (18/08/24) - הליכה מ-Chalet Le Montana אל Refuge du Plan du Lac

קמנו ב-5:30 בבוקר לקראת יום הליכה ארוך מאוד. ארוחת הבוקר הייתה נחמדה אבל לא מאוד מגוונת: קצת לחמים, דגנים, קפה חמאה וריבה.

יצאנו באזור 6:00 לכיוון Refuge de l'Arpont שזה המקטע הראשון מבין שניים שיש לנו לבצע. המקטע הזה לבדו מוערך ב-6 שעות הליכה וכולל כ-750 מטר טיפוס מצטבר.

היום התחיל יחסית בשביל נוח, הלכנו מול השמש הזורחת והיה קשה להסתכל לכיוון ההתקדמות. ההליכה הייתה על שביל סינגל חלק ומפותל כשמסביב נוף אלפיני מלא הרים מושלגים.

מזג האוויר היה נהדר, די מהר הורדנו את הגורטקסים והציוד החם שאיתו יצאנו. מאחר וידענו שיש לפנינו יום מאוד ארוך (30+ ק״מ), הלכנו עם ״משמעת״ כלומר קצב טוב ויחסית מעט הפסקות.

לאורך המקטע חצינו המון נחלים ונפעמנו מכמות המים שיש באזור (דבר שהיה עקבי כמעט לאורך כל המסלול).

לאחר כמה שעות הליכה הגוף אותת לנו שהוא זקוק למנוחה ונזרקנו על איזה סלע לאכול Warrior Crunch. ניצלתי את הזמן להוציא חצובה ולעשות תמונה משותפת.

במקטע הזה היו לא מעט עליות, הטיפוס לא היה רציף אך השביל כלל המון מקטעי טיפוס אשר החום בהם הורגש היטב - במיוחד לקראת שעת הצהריים בה הגענו סופסוף לבקתת l'Arpont.

לבקתה הייתה מרפסת ענקית ועגולה, תפסנו בה שולחן והתענגנו על ה-Picnic Pack שהזמנו מ-Chalet Le Montana שכלל באגטים עם גבינות, מעין תרכיז תפוחים שאכלנו בהפסקה לפני וביצה קשה.

האמת שלא הבנתי מה ביצה קשה קשורה לארוחה כזאת אבל באופן מפתיע מאוד נהנתי לאכול אותה. נחנו כחצי שעה, שטפנו פנים במים הקפואים של שירותי הבקתה והתארגנו להמשך ההליכה.

השלטים אשר סימנו ליעד של המקטע הבא שלנו - Refuge du Plan du Lac הראו זמן הליכה של עוד 5.5 שעות! המקטע השני התחיל ישר בעליה תלולה וארוכה, לא היה לרגליים שלנו רגע דל.

לאחר טיפוס מפרך של שעה, השביל הפך למישורי והנוף סביב היה מהפנט.

בשלב מסוים השביל התמתן והפך לזורם יותר. הסכמנו שהמקטע הנוכחי הרבה יותר מרשים מהקודם שעברנו.

ככל שצברנו גובה, הנוף הפך להיות פראי יותר ולראשונה במסלול מצאנו עצמנו הולכים על משטחי שלג.

בהמשך השביל הגענו לאזור ירקרק ומלא באגמים. מצאנו נקודה למרגלות אחד האגמים והחלטנו לעשות הפסקת Warrior Crunch. זה היה אחד המקומות היותר נחמדים להיזרק בהם במהלך הטיול.

בהמשך הדרך התחלנו לרדת לכיוון העמק. על השביל היה הרבה בקר ובאיזשהו שלב נאלצנו לסטות ממנו לסירוגין. כנראה באחת הירידות מהשביל איבדנו ריכוז וירדנו בשביל אחר מזה אשר הופיע לי ב-Garmin. הסתכלתי במפה וראיתי שזה לא נורא שכן, השביל שירדנו בו בהמשך חוזר למסלול המקורי ולכן פשוט המשכנו עליו.

היינו עייפים, היו מאחרינו מעל ל-25 ק״מ עם טיפוס מצטבר של כ-1,200 מ׳ אך ידענו שיש לפנינו עוד הליכה. חצינו את הנהר העובר במרכז העמק על גשר בטון והתחלנו לטפס בעליית אספלט לכיוון בקתת Plan du Lac. בשלב הזה כבר ממש הרגשנו את הסוף. השמש הייתה חזקה וחיפשנו מקום מוצל לנוח בו.

מצאנו בצד הדרך פיסת אדמה המוצלת ע״י עץ ועשינו שם הפסקת קפה. היינו משוכנעים שאנחנו ממש במרחק דק׳ הליכה מהבקתה.

הפסקת קפה של 20 דק׳ וממשיכים בדרכינו. המשכנו בעליית האספלט עוד כ-10 דק׳ ומשם המסלול חתך ימינה חזק על שביל סינגל יחסית נוח. לצד השביל היה שלט עם שם הבקתה שלנו ומתחתיו הופיע זמן ההליכה אליה שעמד על שעה ו-5 דק׳!

אחרי הלם קצר, נכנסנו לעניינים ובעצם מהנקודה הזאת ועד לבקתה טיפסנו עוד כמה מאות מטרים ורקטיקליים. הגענו ל-Refuge du Plan du Lac לאחר טיפוס מצטבר של 1,633 מטר!

היום היה אגרסיבי אך הנוף מראש ההר היה מנחם במיוחד.

עמית היה גמור לגמרי, בעלייה הוא קצת פיגר מאחורינו ואח״כ אמר שהוא לא מרגיש טוב.

לשמחתינו הלילה בבקתה איפס אותו ובבוקר המחרת הוא חזר לעניינים.

בבקתה ידעתי מראש שהזמנו מקום לחדר לארבעה וקיווינו שישאירו אותנו ללא אדם נוסף אך כשהגעתי לקבלה נאמר לי שהם בתפוסה מלאה ושדחפו לנו מישהי לחדר - לא רק מסיבה זאת, אסכם שהבקתה הזאת הייתה אחת הגרועות שהייתי בהן.

אחרי מקלחת אסימונים קצרה, שכבנו במיטות כאשר אני ועמית במיטות העליונות ואבא והאישה הנוספת במיטות התחתונות.

כשהגיע שעת ארוחת הערב ניגשנו לחדר האוכל וראינו את השם שלנו על אחד השולחנות.

למנה ראשונה הוגש מרק שהיה לא רע ולאחר מכן היינו אמורים לאכול צ׳ילי קונקרנה. זאת מנה מעולה אז היינו מלאי ציפייה לאוכל - בטח אחרי הליכה כ״כ ארוכה.

כגודל הציפיות כך גודל האכזבות. הצ׳ילי היה גרוע, תפל, אורז דביק ופשוט לא טעים. אכלנו בחוסר חשק וכשסיימנו הגישו קינוח - מעין מוס שוקולד. בתכלס בטעם זה היה בדיוק כמו ״דני״. באחד הביסים של עמית הוא גילה חתיכת בצל בקינוח - כמה שהם גרועים!

סגרנו את היום עם בירה והלכנו לישון.

סיכום היום המפרך

יום 4 (19/08/24) - הליכה מ-Refuge du Plan du Lac אל Refuge du Vallonbrun

באופן לא מפתיע, ארוחת הבוקר ב-Refuge du Plan du Lac הייתה עלובה. המקום הגיש קפה בקערות קורנפלקס. אכלנו לחם יבש עם ריבה וחמאה, לקחנו את ה-Picnic Packs שהזמנו לילה קודם ויצאנו יחסית מאוחר באזור 8:00 לקראת תחילת הליכה.

הבקתה ממוקמת בפיסת גן עדן, מסביב נוף דרמטי ומרשים.

זמן קצר לאחר היציאה מהבקתה וכבר מצאנו עצמנו מהלכים בין אגמים פוטוגניים המשקפים את ההרים המושלגים הנמצאים סביב

ב-Refuge du Plan du Lac לא הייתה קליטה ולא הספקתי לדבר עם מאיה והילדים מהבוקר של יום קודם.

לשמחתי, במהלך אחת העליות על שביל רחב ונוח הגיעה הקליטה המיוחלת ועצרנו לכמה דק׳ לדבר עם הבית ולהודיע לכולם שאנחנו בסדר.

הלכנו יחסית בקצב טוב אך הרבנו לעצור ולא ניהלנו לו״ז קשוח. השביל הרחב הפך לסינגל נוח שהמשיך איתנו את רוב היום.

כמה שעות אל תוך היום, הרעב הגיע וחיפשנו מקום לעצור בו לצהריים. היה חם וקיווינו למצוא מחסה מוצל.

הגענו לבקתה קטנה בשם Refuge du Cuchet שבחלקה הקדמי היה ספסל מוצל אך לצערינו הוא נתפס ע״י מטיילים אחרים. לא מצאנו בשטח הבקתה מקום אחר לנוח בו והחלטנו להמשיך אך כמה עשרות מטרים לאחר מכן, מצאנו פיסת עשב מזמינה עם נוף על כל העמק.

אומנם המקום לא היה מוצל אך היינו עייפים והחלטנו בכל מקרה לנוח בו.

אם היה דבר אחד נורמלי שיצא מ-Refuge du Plan du Lac זה ה-Picnic Pack.

בניגוד ללחם המגעיל שהגישו בבקתה, קיבלנו באגטים טובים עם גבינה, גבינת עובש עם ריח מאוד חזק אבל ממש טעימה ועוגית שוקולד צ׳יפס גדולה לכל אחד.

התענגנו על כל ביס, נשכבנו קצת לנוח והמשכנו במסע. הדרך המשיכה באופן מונוטוני - המשך הליכה על אותו ה-״סינגל״ עד כמעט שהגענו לבקתה. צפינו שתהיה לנו שהות דומה ל-Refuge du Plan du Lac ואולי אפילו גרועה מכך. הבקתה אליה אנחנו הולכים (Refuge du Vallonbrun) היא בקתה קטנה עם חדר דורמס בודד המכיל 27 מיטות!

אנחנו אישית מעדיפים להתפנק במלונות אבל לא תמיד זה מתאפשר (בדיעבד, ע״י הארכת היום הזה בעוד כ-6 קילומטרים היינו יכולים לישון ביישוב בעמק).

ידענו לפי הגרמין שההליכה שלנו די קרובה לסיום אך היינו עייפים ומצאנו אחלה נקודה לנוח - מעין מבנה נטוש עם גינה קטנה, ספסל וברז. הספסל היה קטן יחסית ולכן עמית העדיף לשבת על איזה מדרגה במקום להצטופף איתנו. אני התחלתי להכין קפה ואבא חפר לעמית שיבוא לשבת איתנו. לאחר שעמית וויתר והגיע לשבת איתנו, אבא סינג׳ר אותו בלי הפסקה לשטוף את כל הכלים כי הוא היה הכי קרוב לברז.

המשכנו בהליכה ובשלב מסוים, שביל הסינגל התחבר לשביל רחב ויותר וכמה עשרות מטרים במעלה השביל הרחב, בקתת Vallonbrun חיכתה לנו.

ניכר היה שמדובר בבקתה קטנה. בעלת המקום קיבלה אותנו מאוד יפה ושלחה אותנו עם עובדת שלה להראות לנו את ״השטח״.

לשמחתנו הרבה, בקצה חדר הדורמס היה מעין מרחב עם 3 מיטות בלבד שזכה באופן יחסי לפרטיות משאר החדר וזה בדיוק אותו מרחב שקיבלנו.

שעשינו סיור בחדר היה מזעזע לראות איך אנשים ישנים שם. החדר היה מלא מיטות קומותיים שהרווח ביניהם לא עלה על חצי מטר - ממש הרגיש כמו מחנה ריכוז.

מרוב שהמקום היה צפוף ללנים האחרים, הבקתה סיפקה קופסאות קטנות שהלנים יקחו איתם עם הציוד הכרחי בלבד שכן, לא היה אפשר להסתדר עם התיקים למטה עקב מגבלת מקום.

בניגוד לאחרים, גם קיבלנו חלון ״פרטי״ משלנו עם נוף מהפנט.

התקלחנו במקלחת אסימונים, התארגנו ועלינו לקומה המרכזית להעביר את הזמן עם בירות קרות. אבא שתה בירה אחת ואני ועמית שתינו עוד שתיים.

ירדנו בחזרה לקומת השינה לשכב קצת במיטות מסטולים מהבירה ועלינו בחזרה לארוחת הערב.

ארוחת הערב הייתה משמעותית טובה מזו שהוגשה ביום קודם.

הארוחה נפתחה במרק טוב, לאחר מכן הוגש מעין תבשיל בורגול עם חלב קוקוס וירקות ולבסוף הוגשה לנו עוגת קראמבל שהייתה לא רעה.

ביום המחרת חיכה לנו יום דומה לזה שעברנו - מעל ל-30 ק״מ הליכה והמשמעות של זה היא יציאה בשעת בוקר מוקדמת מאוד.

ארוחת הבוקר הוגשה במקום החל מ-7:00 וידענו שזה לא ריאלי להישאר. בעלת המקום אמרה שתשאיר לנו ארוחת בוקר מוכנה, קפה בסיר שישב על כיריים אותו נצטרך לחמם בבוקר ובמקרר השאירה לנו את ה Picnic Packs שהיו עלובים במיוחד ועלו לנו כ-12 יורו לאדם.

בסה״כ מסיימים יום ״קליל״ - לפחות ביחס לימים אחרים שהיו לנו במסלול.

יום 5 (20/08/24) - הליכה מ-Refuge du Vallonbrun אל Val d’Isère

קמנו ב-5 בבוקר לפני כולם. חדר עם עוד כ-10 אנשים חשוך וכולם ישנים. אבא יצא מהחדר לשטוף פנים והניח שזה רעיון טוב להשאיר את דלת החדר פתוחה. כיור השירותים נמצא ממש בסמוך אליה. לפתע אני ועמית שומעים צפירות מהכיור, קינוחי אף, שריקות ועוד סט רעשים מגעילים וחזקים. מהמבוכה קמתי ורצתי לסגור את הדלת.

מתארגנים בשקט ועולים לקומת המגורים לאכול. ארוחת הבוקר ו-Picnic Pack היו פשוט מביישים. הושאר לנו על השולחן חצי לחם חנק שהיינו צריכים לפרוס, ריבה, חמאה ובמקרר הושארו לנו 3 קופסאות קרטון של סלט קינואה, עוגה בחושה לא מזמינה במיוחד ו-3 חתיכות גבינה.

אני ועמית הכנו סנדוויצ׳ים מהלחם ומרחנו עליהם חמאה וריבה עבור ארוחת הצהריים. אבא אמר שהוא לא אוהב מתוק בצהריים וביקש שנשים לו לחם בלי כלום.

אכלנו מעט והתארגנו ליציאה. דלת הכניסה הראשית לבקתה הייתה נעולה ולכן יצאנו מדלת צדדית היוצאת מהשירותים. כשיצאנו עדיין היה חשוך באופן יחסי אך מספיק מואר כדי לראות את הדרך.

היום התחיל באיזי, די מהר הגענו למקטע ירידה ארוך אשר הוביל אותנו לעמק. בסיום הירידה נכנסנו לקטע מישורי מאוד ארוך שחצה שני יישובים.

היישוב הראשון עליו חלפנו היה יישוב בשם Bessans. עקרונית לא היינו אמורים להיכנס ליישוב אלא להמשיך על דרך העפר הסמוכה ליישוב אך קיווינו שנמצא בית קפה או מקום לרפד בו את הבטן לאחר ארוחת הבוקר העלובה שקיבלנו.

בכניסה ליישוב ראינו ספק פורק סחורה למסעדה ושאלנו אותו איפה אפשר לשתות קפה. הוא הפנה אותנו למסעדה מטרים ספורים מהמקום אך כשהגענו אליה הבנו שיש להם רק קפה ללא מאפים. בעל המסעדה הנחמד הפנה אותנו ל-Boulangerie מעולה הנמצא בהמשך היישוב.

הלכנו עוד כמה דק׳ על הרחוב הראשי של Bessans והצטערנו שלא הארכנו את היום הקודם כדי שנוכל לעשות שם לילה - מדובר ביישוב יפיפה מוקף הרים ובסמוך אליו עובר נהר.

הגענו ל-Boulangerie ונפלו לנו הלסתות. היה שם מבחר גדול של לחמים וקינוחים ואפילו הקפה היה לא רע.

ישבנו בכורסאות מחוץ לבית הקפה תחת השמש החמימה, שתינו קפה ואכלנו קרואסונים - אחלה פיצוי עבור ההתחלה הקולינרית הגרועה של היום.

המשכנו על הרחוב הראשי של היישוב וחיפשנו גשר אשר חוצה לצד השני וחוזר למסלול. משם המשכנו על שביל מישורי רחב המון זמן ובשלב מסוים אבא חדל את ההליכה כי היה חייב ללדת תחת איזה עץ. אני ועמית ישבנו במרחק בטוח ואכלנו בזמן הזה Warror Crunch.

בהמשך הדרך הגענו ליישוב נוסף בשם Bonneval-sur-Arc. ליישוב היה מרכז עיר יפיפה שנראה יחסית עתיק אך מתוחזק.

בשלב הזה היה ברור שלאחר כמעט 16 ק״מ מישוריים הגיע הזמן להתחיל לטפס אל Col de l'Iseran ולא ידענו איזה טיפוס אימתני היה לפנינו.

בסיום חציית היישוב פנינו שמאלה על כביש שהפך לשביל עפר רחב ומשם לשביל סינגל.

העלייה התחילה בשיפועים רציניים ללא רחמים ודי מהר העלנו דופק וצברנו גובה משמעותי.

בשלב מסוים היישוב נעלם משדה הראייה שלנו ורעש מים חזק החל להישמע מהעמק המקביל אל כיוון ההתקדמות שלנו. ככל שהתקרבנו נגלה אלינו סכר עם זרימה מרשימה - לא ייאמן כמה מים יש באזור הזה. לאחר טיפוס ממושך של כ-500 מטרים ורטיקליים הגענו לכביש עליו הלכנו כקילומטר.

הכביש הוא חלק מדרך נופית העולה למעבר ההרים שלנו רק שהמסלול שלנו כמובן היה דרך השטח. בזמן ההליכה הקצרה שלנו על הכביש עברו אותנו עשרות אופנועים ומכוניות ספורט - זה כנראה אזור שמגיעה אלי די הרבה תיירות פנים.

בהמשך התחברנו לדרך עפר ושוב התחלנו לטפס בעליה שהשיפוע שלה הלך ונהיה קשוח יותר

לאחר שעה וחצי עליה עצרנו לנוח עם Warrior Crunch. חשבנו שאנחנו לקראת סיום אבל לא הבנו איזה קטע ארוך ומשמעותי לפנינו.

המשכנו בטיפוס עוד ועוד, בכל כמה עשרות מטרים ורטיקליים חזרנו לכביש ומשם לשטח. בשלב מסוים התחילו להתגלות קרחונים והבנו שצברנו גובה משמעותי אך זה לא היה סוף פסוק.

שעה נוספת חלפה והעליה לא נגמרה, החלטנו לעצור לארוחת צהריים באיזשהי כיפה עם תצפית יפה. אבא כמובן ישר הסתער על הסנדוויצ׳ים עם הריבה והחמאה כי מי באמת רוצה לאכול לחם יבש בלי כלום - את האידיאולוגיה בשקל שלו לגבי אכילת מתוק בצהריים הוא השאיר בבקתה.

ממשיכים לטפס ולטפס וחזרנו שוב לכביש. הנוף כבר הפך אלפיני לחלוטין, עברנו את ה-2,500 מטר והעליה לא נגמרת. לקראת הסוף, השביל שלנו התקדם בסמוך לכביש והפך לתלול כאשר נאלצנו לחצות מספר קטעי שלג וחלקם היו עם שיפועי צד לא סימפטיים בכלל.

הגענו אל המקטע האחרון - קטע שלג תלול שבקצה נמצא מעבר ההרים.

אני טיפסתי ראשון, השיפוע היה משמעותי. בכל צעד הייתי צריך לבעוט כמה פעמים בשלג על מנת לפלס מקום נוח לשים בו את הרגל. אחרי אבא עלה ולבסוף עמית.

אחרי מקטע השלג טיפסנו כ-100 מטר נוספים וזהו, סופסוף הגענו לראש ההר! הפאס היה הומה. מסתבר שהכביש עובר דרכו. ליד השלט של המעבר תור של אופנוענים שהמתינו להצטלם עם ״היעד שכבשו״.

הנוף מהמעבר היה עוצר נשימה.

על אף שהיה יום ממש חם, על המעבר היו רוחות לא נעימות ודי מהר נהיה לנו קר. החלטנו לעשות צילום מהיר ליד השלט, לרדת כמה מאות מטרים ולעשות הפסקה במקום עם פחות רוחות.

עשינו תמונה ליד השלט בנקודה בגובה של 2,770 מטר. את העליה בפועל התחלנו בגובה של 1,700 מטר כך שהטיפוס הורטיקלי היה סביב ה 1,000 מטר ובאורך של 8 ק״מ. באופן לא ברור זאת זכורה לי העליה הקשה והארוכה ביותר במסלול. אולי זה היה קשור לחום באותו היום כי כולנו סיכמנו שהיה פשוט קריעה.

התחלנו לרדת ל-Val d’Isère. הפעם בניגוד לימים הקודמים חיכה לנו מלון מפנק במרכז היישוב וזה נתן לנו עודף מוטיבציה ״לתת בראש״. את המלון הזמנו לאבא כולנו מבעוד מועד כמתנת יום הולדת.

קטעי השלג המשיכו ללוות אותנו גם בירידה. השביל הוביל אותנו בסמוך לאגם אלפיני יפיפה.

מפה הדרך הפכה לפחות מעניינת, ירדנו בשביל נוח לכיוון Val d’Isère. עשינו בדרך הפסקה קצרה של Warrior Crunch ומשם ״נתנו עבודה״ עד שהגענו ליישוב. היה מדובר בירידה משמעותית - ירדנו כ-8 ק״מ מהפאס בחזרה לגובה של כ-1,800 מ׳. ניכר היה שהטיפוס מהצד שירדנו הוא משמעותי פחות טכני.

בשעה 16:15 הגענו למלון בשם Victoria Lodge אשר היה במיקום מעולה במרכז העיר. החדר היה מרווח ומפנק אך נראה שבמקום לא הפנימו שהגיע הזמן להתקין מזגנים.

דפקנו מקלחות של החיים והתענגנו עם פינוקי המלון. עמית בזמן הזה הלך לסופר Spar שהיה ממוקם ליד המלון והביא לנו בירות ופרינגלס.

לאחר התארגנויות יצאנו לראות את העיר ולאכול ארוחת ערב. ישבנו לאכול אורז עם קארי שהיה לא רע אך לא ברמה של זה שאכלנו ב-Annecy ומשם המשכנו לטייל קצת במרכז העיר.

בזמן הגעתנו, התקיימה תחרות אופניים בין רחובות המקום. לאחר סיבוב קצרצר חזרנו למלון ״שבורים״ אך מרוצים. זה היה יום אינטנסיבי במיוחד עם הליכה של כמעט 32 ק״מ.

יום 6 (21/08/24) - הליכה מ-Val d’Isère אל Tignes

לפי התכנון המקורי היה אמור להיות יום לא ארוך באופן יחסי (באזור ה 20 ק״מ). הרשנו לעצמנו לקום מעט מאוחר יותר והגענו ב-7:00 לארוחת הבוקר של המלון בקומה 4.

ללא ספק זאת הייתה ארוחת הבוקר הטובה והמגוונת ביותר עד כה: קוראסונים, גבינות, לחמים, חביתות, נקניקים, מיצים שתייה חמה ועוד.

אכלנו טוב טוב, אספנו את התיקים מהחדר ויצאנו לדרכנו. היום, בפעם הראשונה מתחילת המסלול, מזג האוויר לא להיט ויש צפי לגשמים קלים.

לפני היציאה למסלול, עצרנו ב-Spar הסמוך למלון וקנינו צידה לארוחת הצהריים.

לפי התחזית היה אמור להיות גשם חלש מאוד לאורך רוב שעות היום. כמות גשמים הצפויה היתה זעומה ולכן זה לא הטריד אותנו יותר מידי.

יצאנו מ-Val d’Isère ועלינו על שביל עפר ממנו ראינו את היישוב הולך ומתרחק. לאורך השביל זרם הנהר אליו התנקזו המון נחלים הזרמו מטה ממעלה ההר .

בהמשך הדרך התקרבנו לאזור בו היו מספר מלונות שעל פניו מוקמו בחור לא הגיוני אך לאחר קצת הליכה הבנו שמסלולי הסקי של האזור ממוקמים שם.

מרגע זה התנתקנו מהשביל והתחלנו לעלות ביער בסמוך למסלולי הסקי. הטיפוס היה משמעותי אך השביל נוח ומזג האוויר אחלה - קריר אבל יבש.

לאחר טיפוס של כחצי שעה, יצאנו מהיער ונחשפו לנו מרחבים פוטוגניים עם הרים מושלגים סביב. העננות הלכה והפכה לכבדה יותר ויותר ולפתע החל טפטוף שמהר מאוד והפך למבול.

נרטבנו לגמרי בתוך זמן קצר והתחלתי לחשוב כיצד נמשיך את היום שכן, במזג אוויר כזה אי אפשר לטפס למעבר ההרים שחיכה לנו בסמוך לבקתת de la Leisse (כלקח קשה מהברלינר).

שקלתי באיזשהו שלב לחזור אחורה ולהגיע מ-Val d’Isère לנקודה כלשהי בהמשך המסלול בתחבורה ציבורית. הבעיה הקשה היא שאין כזו! בניגוד למון בלאן, אין מעברים בין הרכסים שהמסלול חוצה. בחלק מהמקרים, דילוג של מקטע בעזרת רכב עלול לארוך שעה וחצי נסיעה. אין תחבורה ציבורית ישירה שעושה זאת אלא תמהיל של 3-4 אוטובוסים שמכפילים את האורך של הדרך ומשלשים את הזמן. בקיצור האופציה הריאלית היחידה היא כנראה לקחת מונית בכמה מאות יורו.

בהמשך הדרך הגענו למבנה חקלאי ומצאנו מחסה מהגשם תחת סככה. בזמן הזה הוצאתי טלפון והתחלתי לחפש אלטרנטיבות למקטע שעולה ל-Refuge de la Leisse אך לא מצאתי פתרון.

בינתיים הגשם נחלש והחלטנו להמשיך בהליכה ולהחליט ״מה הלאה״ בהתאם להתפתחויות. כשעה עברה ונחשף בפנינו היישוב היפיפה Tignes.

בינתיים הגשם שוב חזר רק על סטרואידים - מבול של הלייף! מצאנו מחסה בתוך מבנה של חליבת פרות והוצאתי שוב את הטלפון בשביל להבין מה עושים.

ידעתי שלהמשיך ל-Refuge de la Leisse זה לא ריאלי ומסוכן, מצד שני לא מצאתי אלטרנטיבה ראויה. הדבר היחיד שעלה לי זה לעצור ב-Tignes ולהשלים את המקטע שפיספסנו ביומיים האחרונים של המסלול - זה מגיע במחיר של הארכה משמעותית של היום האחרון וזה משהו שרציתי להימנע ממנו כי ציפה לנו יום עמוס מאוד.

כל האלטרנטיבות שחשבתי עליהן התבררו כלא אפשריות עקב העובדה שכמעט ואי אפשר להתנייד באזור הזה באפקטיביות בעזרת תחבורה ציבורית.

ההמתנה לא הייתה נעימה שכן, היינו רטובים וקרים. אחרי 20 דק׳ בערך באותו מצב, החלטנו ללכת ליישוב, לשבת באיזה בית קפה ולנסות לתכנן שם מה הלאה.

נכנסנו ליישוב ומצאנו מרכז Information גדול. הלכנו לאחת הנציגות שם, שיתפנו אותה בהתלבטות שלנו בין המשך ל-Refuge de la Leisse לבין כל דבר אחר - קיווינו שהיא תוכל לתת לנו אלטרנטיבות טובות.

לצערי בשלב הזה הגענו למבוי סתום. התחזית הייתה קודרת להמשך היום ונאמר לנו שלחצות את מעבר ההרים יהיה מסוכן. מצד שני, לא מצאנו שום דרך להגיע לנקודה אחרת נוחה במסלול בעזרת תחבורה ציבורית.

גם רכבלים שיכלו לקצר לנו קצת את ההליכה פסקו מלעבוד עקב מזג האוויר. חשבנו אולי לעשות קטע ארוך מאוד ביום המחרת (שגם ככה ארוך) ולקצר חלק מהדרך בעזרת הרכבל אך שעת הפתיחה שלהם הייתה 9:45 בבוקר - שעה שכמובן לא הייתה רלוונטית אלינו.

לאחר שעה בערך שחפרתי במפות והלכתי וחזרתי לבחורה מה-Information, הבנתי שאין באמת אופציות - הפתרון הלא אידיאלי שחשבתי עליו בהתחלה הוא הפתרון ההגיוני היחיד שניתן להוציא לפועל.

הדבר שכן ניחם אותי באותו הפתרון הוא שהמשך הלינות על המסלול יהיה אך ורק במלונות ובנוסף, הפתרון הזה לא מדלג על שום מקטע כלומר אנחנו עדיין נעשה את המסלול כמתוכנן.

ככל שעבר הזמן התרגלתי לתכנון החדש ובאיזשהו שלב אפילו הרגשתי שהוא טוב מהישן - הדבר שכן חששתי ממנו הוא הלו״ז של היום האחרון. פחדתי שלא נספיק להחזיר את הרכב עד השעה 20:00 וזה עלול לגרום לנו ללחץ גדול בבוקר להספיק לטיסה בזמן. על כל פנים, מדובר היה בעובדה מוגמרת וקיוויתי שנעמוד בזמנים.

חיפשנו מלון נחמד באזור ועל אף השם הלא מאוד אטרקטיבי, סגרנו מלון נחמד בשם Hotel la Refuge. קיבלנו חדר נחמד עם מרפסת ונוף לאגם.

וזה היה הנוף מהמרפסת שלנו

לאחר שהתמקמנו, התקלחנו והחלפנו את הבגדים הרטובים יצאנו לראות את היישוב.

מדובר ביישוב יפיפה השוכן בסמוך לאגם. הלכנו על הטיילת הנחמדה, התפעלנו מהנוף המרשים וראינו קצת את המקומיים משחקים במגרשי הכדורעף ומתקני המשחקים.

בינתיים, באופן מעצבן, מזג האוויר התבהר לגמרי והגשם פסק. הרגשנו תחושת החמצה שאולי לקחנו את ההחלטה הלא נכונה להפסיק אבל אי אפשר לדעת באמת מה קורה על מעבר ההרים שם מזג האוויר יכול להיות שונה לגמרי.

ל-Tignes יש מרכז עיר קטן, בסה״כ אין היצע רחב של מסעדות. עשינו טיול קטן לאורך האגם ובדרך חזרה קנינו ארטיקים בסופר, בירות ופרינגלס ומשם למלון לנוח עד לארוחת הערב.

בשעות הערב למקום אין כמעט היצע של מסעדות פתוחות. מצאנו מעין מסעדה אסייתית עם ביקורות טובות והחלטנו ללכת אליה. כשהגענו למקום לפי גוגל, ראינו שזה בתוך מבנה סגור. נכנסנו לשם ולאחר חיפושים, הבנו שהמקום נמצא בקומה מתחת לקרקע. היה שם מחניק והמקום לא הרגיש הכי סימפטי ולכן החלטנו לחזל״ש ולמצוא מקום אחר.

לאחר שיטוטים קלים, נתקלנו במקום בשם Cœur des Neiges שהיה בין היחידים שפתוח וכמעט מלא לגמרי. הביקורות בגוגל פירגנו והחלטנו לזרום.

הזמנו מנות של עוף עם תפוחי אדמה, סלט וצ׳יפס ונהנו מאחלה ארוחה.

על אף השינוי הלא צפוי בתוכניות, מרגישים שהצלחנו להפוך את הלימון ללימונדה ומסכמים אחלה יום.

יום 7 (22/08/24) - הליכה מ-Tignes אל Pralognan-la-Vanoise

יום אינטנסיבי צפוי לנו - הארוך ביותר במסלול מבחינת מרחק. קמנו ב-5:00, בחוץ חושך מוחלט והתארגנו ליציאה. השעה הראשונה במסלול עוברת באזור מיושב ולכן לא ראינו בעיה לצאת גם שלא מואר לגמרי בחוץ.

את ה-Picnic Packs שהזמנו מהמלון קיבלנו ערב קודם. היו שם דברים כבדים שוויתרנו עליהם ומה שנשאר היה די עלוב - זוג עוגות ארוזות, חמאה ושתי ברוסקטות יבשות.

בחוץ היה מעונן וערפילי אך התחזית הבטיחה יומיים שמשיים ללא גשמים כלל.

התחלנו את ההליכה בהקפת האגם וצעידה אל עבר החלק השני של היישוב - זה שממוקם בדיוק בקצה האגם למרגלות ההר ואני מניח ששם נמצאים מסלולי הסקי.

מראה האגם ביחד עם הערפל היה עוצר נשימה

סיימנו עם ההקפה של האגם והתחלנו בעליה ארוכה לעבר מעבר ההרים על שמו הבקתה נקראת - col de la Leisse.

הטיפוס התחיל בשביל עפר רחב שהלך והתפתל ובהמשך הפך לסינגל צר אשר טיפס במקביל לרכבל.

בשלב כלשהו עברנו את תשתית הרכבל והמשכנו בטיפוס המפרך. הנופים היום היו מהיפים שראינו עד כה במסלול - לאחר סיום היום סיכמנו שזה ללא ספק ה-יום של המסלול.

ככל שהתקדמנו צברנו עוד גובה ובשלב מסוים התחלנו לחצות משטחי שלג

שמחנו שלבסוף החלטנו לא לעשות את הדרך הזאת יום קודם במזג האוויר הבעייתי - הן מבחינת סיכון והן מבחינת הנאה.

טיפסנו עוד ועוד ולבסוף הגענו למעבר ההרים col de la Leisse בגובה של 2,758 מטר.

המקטע הזה הוא ללא ספק אחד היפים במסלול! בניגוד למעברי הרים אחרים שם יש כל מיני רוג׳ומים מפלצתיים, כאן הסתפקו בשלט קטן שמציין את הנקודה.

בירידה מהמעבר היה יותר שלג מבעלייה אליו. זמן לא ארוך במגמת ירידה והגענו לבקתת de la Leisse - הבקתה שהיינו אמורים לישון בה יום קודם ע״פ התכנון המקורי.

הבקתה ניצבת במקום נידח ולא נגיש. עובדת במקום סיפרה לנו שהם מורידים זבל בתיקים במורד העמק. הנחנו שתנאי השהות שם לא הכי נוחים ובאיזשהו מקום זה היה מנחם שדילגנו עליה.

תפסנו שולחן פיקניק לאכול בוקר ולשתות קפה.

בקרבת הבקתה היו מרמיטות שהסתובבו בין גומות ועשבים. ניכר היה שהן רגילות לאדם כי בניגוד לכאלו שפגשנו בשטחים יותר נידחים, הן ממש לא חששו מאיתנו.

ערב קודם, השתמשנו ב Mapy.cz לצפות בגרף השיפועים שמצפה לנו היום. משום מה הגרף שם הראה כאילו העליה למעבר ההרים היא היחידה. היה זה משמח לדעת שהטיפוס מאחורינו ומ-la Leisse ירדנו בעמק פשוט יפיפה בשביל נוח.

הרבצנו קצב שכן, היינו ביום ארוך במיוחד ולא רצינו להגיע בשעת ערב מאוחרת לPralognan-la-Vanoise.

באיזשהו שלב, שני מטיילים התחברו לשביל שלנו ועקפו אותנו בלחץ. אלו היו אב וביתו שלנו בשטח. הדבר המעצבן היה שהם בהמשך האטו את הקצב ויצא שנדבקנו אליהם מאחור אך לא היה להם את הנימוס הבסיסי לזוז הצידה אלא הם ממש התאמצו שלא נעקוף אותם.

לאב היה ריח מזעזע, כאילו הוא כבר שבועיים בשטח ללא מקלחת - הדבר הזה גרם לי קצת להאט ולהתרחק מהם.

הנוף של העמק היה פשוט וואו.

באיזשהו שלב, המטיילים שהיו לפנינו חתכו מהשביל לכיוון הנהר ועצרו שם. שמחנו על כך והמשכנו במגמת הירידה הארוכה. היה מדובר בירידה מתונה באורך של 9 קילומטר - ממש קטע מהנה.

הגענו לצומת דרכים והגרמין הראה שאנו צריכים לחצות גשר עתיק וללכת בכיוון שביל העולה למעלה. מגרף השיפועים שראינו ב-Mapy, הנחנו שזה קטע קצרצר אך בפועל היה מדובר בעליה קשוחה ותלולה של כמה מאות מטרים ורטיקליים. צברנו גובה מהר מאוד במהלך הטיפוס והיינו זקוקים כל זמן קצר לעצירה על מנת להסדיר נשימה.

מראה העמק מהגובה הרב היה אפילו מרשים יותר מההליכה בתוכו. טיפסנו בקירוב כ-500 מטרים ורטיקליים והגענו לראש ההר. קצת לפני ההגעה ראינו יעלים צופים בנו מלמעלה

כשסיימנו עם הטיפוס, ראינו בקצה ההר מעין בונקר עתיק שכנראה נבנה שם בימי מלחמת העולם הראשונה.

נכנסנו לבונקר מסקרנות ומחלון הבונקר תפסתי תמונה של העמק ביחד עם יעל.

עצרנו ליד הבונקר, שכבנו על העשב הנעים ואכלנו Warrior Crunch - בכל זאת, כמעט 1,300 מטרים טיפוס היו מאחורינו.

המשך הדרך היה רגוע יותר אך עדיין יפיפה. התחנה הבאה על המסלול הייתה Refuges de la Vanoise.

הדרך לשם הייתה יפיפיה, הרים מושלגים, נחלים, אגמים - ממש גן עדן.

החלטנו לעצור לארוחת צהריים ליד אחד האגמים. סידרתי את החצובה והמצלמה לצורך צילום Timelapse. המצלמה החלה לצלם פריימים בכל כמה שניות ובזמן הזה אכלנו את הבאגטים שלנו.

בשלב מסוים איזה משפחה נאחסית באה לצפות באגם ונכנסה לי לפריים. חשבתי שהם יעזבו אחרי זמן קצר אבל הם החליטו להשתקע שם, לעשות צילומי משפחה, לשבת ולחפור אחד לשני - בקיצור הרסו לי הכל.

אחרי שהם הלכו, עשיתי שוב Timelapse אבל אחד קצר יותר כי בכל זאת - הזמן דחק.

המשכנו על המסלול וחלפנו על בקתת la Vanoise - ניכר היה שמדובר במקום פופולרי במיוחד והומה אדם.

מהבקתה החלנו בירידה הארוכה של היום לעמק בו הייתה העיירה Pralognan-la-Vanoise.

בדרך למטה זיהינו את המקום אולי הכי מפורסם בפארק - Lac des vaches.

מדובר במעין אגם כאשר במרכזו יש טור אבנים בעזרתן ניתן לחצות אותו. מדובר במקום חביב אבל לדעתי לא מהיפים שיש למסלול להציע. עשינו שם מספר תמונות והמשכנו בירידה.

הירידה הייתה די קשוחה - משופעת מאוד ומלאה באבנים ובולדרים כך שלא קיבלנו רחמים לכפות הרגליים שלנו אחרי 25 ק״מ שהיו מאחורינו.

העמק בו ירדנו היה יפיפה ובקצהו ניתן להבחין במסעדה הממוקמת ליד נקודת העצירה העליונה של הרכבל.

המשכנו לרדת עוד שעה ארוכה עד שהגענו למסעדה ושם החלטנו לעשות את העצירה האחרונה ליום - סופסוף מקום שאפשר להתפנק על קפה ועוגה.

אחרי עצירת צהריים נהדרת התלבטנו לחצי דקה האם לרדת עם הרכבל או ברגל אבל החלטנו שממשיכים כמו שעשינו עד כה - על שתי הרגליים.

יורדים עוד כשעה - ירידה שלא נגמרת בסמוך לתוואי הרכבל ולבסוף מגיעים לעמק ליישוב קטנטן אך זו לא תחנת העצירה שלנו. ממשיכים לרדת עוד ועוד עד שלבסוף הגענו לשורת מבנים ומעבר בין כמה סימטאות מביא אותנו ישירות למרכז העיר של Pralognan-la-Vanoise.

מדובר בעיירה יפיפיה שבאופן לא מפתיע גם היא שוכנת בסמוך לנהר.

לא מצאנו אפשרות לינה סבירה לשלושה אנשים במרכז ונאלצנו להזמין מלון למשפחות שנמצא כ-700 מטר ממרכז העיר. עקב מיקומו הלא מרכזי, החלטנו לתת עוד פוש אחרי 32 ק״מ של הליכה ולעצור בדרך למלון על מנת לקנות בירות, פרינגלס וצידה לדרך ליום המחרת שכן, אנו צפויים להתחיל מוקדם מאוד את היום האחרון והלחוץ ולא רוצים להתעסק במנהלות.

אחרי שחצינו את העיר, המשכנו על כביש בפרברים שהוביל אותנו עד למלון.

הזמנו חדר משפחתי לארבעה אנשים - כמעט ואיבדנו סבלנות עד שהפקידה סיימה שם את הבירוקרטיה. לבסוף קיבלנו את החדר בקומה 3 והוא היה קצת מוזר. מדובר היה בדופלקס: קומה להורים וקומה עליונה לילדים. אני ועמית ישנו למעלה אך זה היה מעצבן כי את כל ההתארגנויות, מקלחות וכו׳ עשינו למטה. גם הקומה העליונה הייתה ללא חלונות חיצוניים אלא רק כאלה הפונים לחלל הפנימי והיה מחניק שם.

על אף שזה לא המלון הכי טוב שהייתי בו, זה עדיין כמה רמות מעל בקתה.

סיימנו את היום עם 33 ק״מ הליכה - יום ממש אינטנסיבי. עשינו מקלחות טובות ושתינו בירות - סיום מפנק ליום.

העיירה Pralognan-la-Vanoise ממש קטנה ואין בה היצע גדול של מסעדות הפתוחות בערב. החלטנו לאכול המבורגר במקום בשם Pepe Gust.

כשהגענו למקום המארחת / מלצרית אמרה שללא הזמנה היא לא תוכל לקבל אותנו אבל אנחנו כן יכולים לעשות אצלה הזמנה במקום לעוד שעה וזה בדיוק מה שעשינו.

אחרי סיבוב של 20 דק׳ בעיירה, ראינו כל מה שיש לה להציע ואת שאר הזמן העברנו על ספסל נחמד באחד הרחובות. חזרנו למקום בשעת ההזמנה שלנו והחוויה הייתה מעצבנת - ב-20-30 דק׳ הראשונות המארחת כל הזמן עברה לידנו ופשוט התעלמה מאיתנו. אחרי זמן לא מבוטל סופסוף הושיבו אותנו וגם אז, עד שניגשו אלינו ולקחו הזמנה לקח רבע שעה נוספת.

הזמנו מנת המבורגרים וצ׳יפס לכל אחד וביקשנו בפירוש המבורגרים ללא גבינה. לאחר 20 דק׳ האוכל שלנו הגיע ובאופן לא מפתיע, ההמבורגרים הגיעו מלאים בגבינה. המארחת התנצלה ואמרה שזו טעות שלה ושהיא תוכל להביא לנו מנה חדשה אבל זה יקח זמן - שוב בלית ברירה ממתינים עוד כ-15 דק׳ ורק אז ישבנו לאכול - כשעתיים לאחר התכנון המקורי.

ההמבורגרים היו סבירים - מפוצצים ברטבים ולא בדיוק הטעם שלנו אבל היינו רעבים ואכלנו הכל.

הדרך חזרה למלון הייתה חשוכה לגמרי, באיזשהו שלב נאלצנו להאיר את הדרך עם פנסים של הטלפון. כשהגענו לחדר התארגנו לישון והחלטנו שנקום ב-5 ביום המחרת כדי שנגיע לאוטו כמה שיותר מוקדם.

סיכום יום אינטנסיבי נוסף

יום 8 (23/08/24) - Pralognan-la-Vanoise אל Refuge de l’Orgère

לפי תכנון, קמים ב-5, מתארגנים זריז וב-5:30 כבר היינו בדרך. היה חשוך לגמרי בחוץ אבל גם כאן, תחילת ההליכה הייתה ביישוב.

בעזרת הגרמין ניווטנו בכבישי העיירה, נכנסנו למעין חניון לקרוואנים והתחלנו לטפס בשביל יחסית נוח ומיוער. העליה הייתה די מתונה.

דיברנו על כך שהשילוט של הצרפתים פשוט גרוע - בחלקים לא מבוטלים מהמסלול ניווטנו אך ורק עם ה-GPS עקב היעדר שלטים.

במהלך העליה אבא החליט שהוא רוצה לפרק את השרוולים של המכנסיים ועצר באיזשהו שולחן ליד אוהל של מטייל סולו שהתעורר מהרעש שעשינו.

המשכנו בטיפוס מתון זמן רב עד שהבטן אותתה לנו שהגיע הזמן למלא אותה.

בשעה 07:00 מצאנו ספסל בסמוך לנהר וישבנו לאכול שם סנדוויצ׳ים (כן כן, באגטים עם גבינה) וקפה.

בהמשך חזרנו לכביש ועליו הלכנו עד שהגענו לצומת מזלג ועליה לראשונה ראינו שילוט עם מעבר ההרים - col de Chevalier.

פנינו בצומת ימינה והתחלנו לטפס בשביל רחב ובעל שיפוע ״אלים״. באיזשהו שלב השיפוע התמתן ועלינו בשביל די נוח דרך עמק Chevalier. הלכנו בקצב חזק מאוד - עמית באיזשהו שלב התחיל לפגר מאחור וביקש מפעם לפעם שנעצור על מנת להסדיר נשימה.

באזור השעה 09:25 בבוקר הגענו לבקתת Péclet Polset - זו בעצם הבקתה שהיינו אמורים לעשות בה את הלילה האחרון.

היינו מאוד מרוצים מקצב ההתקדמות ועצרנו לאכול Warrior Crunch. באופן מפתיע ראיתי שיש לי קליטה ועשיתי check-in לטיסה דרך הטלפון. התהליך נתקע באמצע ואחרי נסיונות נוספים קיבלתי שגיאות. כ-5 דק׳ לאחר מכן קיבלתי מייל עם ה-boarding passes - זה מבלי שהספקתי לבחור מקומות ובעצם קיבלנו את המקומות שאל-על הקצו לנו. יחסית זה לא היה נורא, היינו שניים ביחד והשלישי מאחור.

הדרך מהבקתה הובילה אל מעבר ההרים. הנוף שם היה היפיפה. הכל ירוק, סביב הרים מושלגים, עשרות נחלים ואגמים קטנים - ממש גן עדן.

בשלב הזה לעמית נהיה כבר ממש קשה ונאלצנו לעצור כדי שידביק את הקצב בכל זמן קצר. עמית התכנס בתוך עצמו בשעות האלו והיה שקט מאוד. הטיפוס נמשך והנוף לאט לאט הלבין

לקראת סוף הטיפוס עברנו שדה מגניב של רוג׳ומים. הרבה מהמטיילים שעוברים שם מוסיפים רוג׳ומים והצטברו שם מאות כאלו.

החלק האחרון של הטיפוס היה רצחני - שביל עפר בשיפוע מאוד משמעותי ועליו קטעי שלג לסירוגין.

בקצה שביל העפר חיכה לנו מעבר ההרים. עליו היה שלט צנוע שציין את גובהו (2,796 מטר). הנוף ממנו היה מפעים

לאחר מנוחה על המעבר וההבנה שסיימנו את הטיפוס המשמעותי האחרון במסלול התחלנו בירידה שהייתה לא פחות טכנית מהעלייה. דווקא בירידה היו משטחי שלג גדולים ועקב השיפוע המשמעותי ההליכה הייתה ב-״סללומים״

ממשיכים בירידה ולאט לאט נוף השלג נעלם וחוזרים למשטחים ירוקים.

אומנם החלק הקשה ביום היה מאחורינו אך עדיין הייתה הליכה לא מבוטלת לפנינו.

ממשיכים על השביל כשעה, עוצרים לצהריים בצד הדרך וחוזרים להליכה. עמית עדיין שקט ומתרכז במאמץ. בשלב מסוים אנו מסתכלים לצד הדרך ורואים מבנים קטנים בעמק. כשמסתכלים יותר מבחינים בחניון רכבים שנמצא מתחת לעצי היער

באותו רגע אנו מבינים - זוהי בקתת l’Orgère ושם נמצא הרכב שלנו! אנו מופתעים כמה מוקדם הגענו לשלב כ״כ מתקדם במקטע ומבסוטים שכנראה נצליח להחזיר את הרכב לשדה ע״פ תכנון.

ברגע שעמית מבין שכמעט הגענו הוא חוזר לחיים ושואל מה ארצה בתמורה להסנפת הגרביים שלו. השביל זורם לאורך השלוחה וממנו הגענו לפיצול - הנתיב השמאלי מוריד אותנו ביער היישר לאוטו.

ההגעה לבקתה הייתה משמחת - סיימנו את כל המסלול, כולנו בריאים ושלמים ועל אף השינוי בתוכניות, לא וויתרנו על שום חלק במסלול.

כשהגענו לבקתה תפסנו זוג מטיילים והבאנו להם את בלון הגז שלנו - הם מאוד שמחו והודו לנו.

הגענו לאוטו בשעה 13:06 - בחלומות שלנו לא תיכננו להגיע כ״כ מוקדם.

דאגנו לתמונת סיום

ואז מורידים את הציוד! איזו הקלה לעשות זאת לאחר שבוע ולחזור לנעלי ספורט. יצאנו לכיוון השדה עם הרכב ובתחנה הראשונה עצרנו באותו סניף של קארפור ב-Saint Michel. רצינו משהו מתוק וסיימנו עם בקבוקי ספרייט קרים, ארטיק מגנום ופרינגלס.

משם יצאנו לדרך הארוכה - הנהיגה חזור הייתה לי קשה - נהגתי במשך 3 וחצי שעות ובזמן הצהריים ממש הרגשתי עייף. כמובן שעמית נרדם אחרי שנייה ושהתעורר אחרי שעה שאל אותנו אם הוא נרדם.

לאחר עצירה קצרה לקפה באיזשהי תחנת רענון ועצירה נוספת לתדלק שנמשכה כחצי שעה עד שהצלחנו לקבל קבלה על התדלוק (דבר שביקשו מאיתנו במעמד השכרת הרכב).

הגענו אל השדה באזור השעה 18:00 והחזרנו את הרכב ללא כל בעיות או נזקים. הפתיע אותי שעל המקום סיפקו לנו מסמך שמאשר זאת - בדר״כ החברות האלו שומרות לעצמן את גמישות לדפוק אותנו גם אחרי ההשכרה.

משם בעזרת הבורדינג פאס חצינו לצד השוויצרי ונסענו בעזרת שאטל למלון ליד השדה בשם Nash. התקלחנו והתארגנו ועל אף העייפות והשעה המאוחרת, החלטנו לנסוע לג׳נבה לעשות ארוחת סיום.

באופן סימבולי מצאנו את עצמנו יושבים באותו מקום בו ישבנו אחרי הטראק המון בלאן - במסעדת פיצות ענקיות בשם Molino.

טיילנו עוד קצת בג׳נבה, אכלנו גלידה וחזרנו באוטובוס למלון, עייפים אל מרוצים מאוד מאוד.

למחרת על הבוקר לקחנו טיסה אחרי ארוחת בוקר טובה במלון וחזרנו ארצה.

מסכמים מסלול מהמם, עצים ואינטנסיבי אך הכל התנהל בצורה מושלמת. בארגון של כזה טיול כ״כ הרבה דברים יכולים להשתבש ושמחנו על כך שברוב המוחלט של הזמן, המזל היה איתנו.

לא ברור לי למה שמורת ונואז לא יותר פופולרית בקרב מטיילי חוץ - מדובר בפנינת טבע יפיפה וקל מאוד לתכנן שם מסלול בכל קושי.

מסכמים עוד חוויה שתישאר איתנו לעד.