HLF Trail in Iceland Part 2 - מסלול משולב באיסלנד חלק ב׳

יום 7 (30/07/23) - יום הטרק החמישי - Laugavegur - Part 2

קמים בפעם הראשונה לבוקר גשום. גשם חזק יותר מהגשם הקטנטן שחווינו לפני אבל עדיין לא משהו רציני. מתבאסים קצת מאחר ויודעים שאין יותר מידי זמן להתמהמה גם אם זה אומר לצאת בגשם שכן, 33 ק״מ של הליכה עוד לפנינו. מתארגנים באותו אופן של היום הקודם - מקפלים הכל מתוך האוהל, מקפלים את האוהל, מנערים ממנו טוב טוב את המים והולכים לאזור הברזיות שם יש סכך והגנה מרוח.

הראות על הפנים, בוקר ערפילי במיוחד ומרגיש קצת חורפי אך לפי התחזית שסיפק לנו ה-Garmin Inreach מזג האוויר צפוי להיות טוב - מעונן אבל ללא גשם כלל (ספוילר - כך היה).

אוכלים מנה גדושה של שיבולת שועל וכבר הגשם מפסיק - איזה כיף! יוצאים לדרך.

מעט לאחר היציאה אנו נתקלים בשלטים המראים שהמרחק ל-Thorsmork (היעד שלנו) הוא כ-30 ק״מ. לנו יש כמה קילומטרים נוספים מאחר ואנו אמורים להגיע ל Volcano Huts שנמצאים עוד כמה ק״מ בתוך Thorsmork.

כמה דק׳ של הליכה ועוקף אותנו מימין בחור שממש נראה כמו ויקינג: קרחת, זקן ארוך, בולנדיני ועם מקל עץ עבה ביד אחת. הולכים בעמק יפיפה - ירוק לגמרי ומלא בנחלים ונהרות - ממש מרגיש כמו גן עדן.

מזג האוויר היה נוח להליכה אך לא להפסקות - הטמפרטורה הייתה להערכתי סביב ה-6 מעלות באותו הבוקר. כמה ק״מ אל תוך העמק והופ! מגיעים לחציית הנהר הראשונה שלנו. הויקינג מנסה למצוא נקודת חציה ללא הורדת הנעליים, אנו מסתכלים עליו מרחוק לראות אם ימצא משהו אבל הוא מתרחק ומתרחק עד שזה כבר הפך להיות לא הגיוני. החציה הייתה קצת מבאסת עקב הטמפרטורה הנמוכה אבל לא התעסקנו בזה יותר מידי, הורדנו נעליים וחצינו בקלילות - הנהר היה לא עמוק במיוחד, זרימה די חלשה אבל לא משהו שניתן לצלוח עם נעליים.

לאחר החציה התיישבנו לנעול את הנעליים ונתקלנו בויקינג שסיפר לנו שכמה מאות מטרים במעלה הנהר יש נקודה שניתנת לחציה ללא הורדת נעליים אך המפלס שם מתאים רק עבור נעליים גבוהות ואטומות - לנו זה כבר לא היה משנה.

כ-4 ק״מ חלפו והגענו לקמפ סייט נוסף בשם Havangil. היינו רעננים והחלטנו לחלוף על המחנה ללא עצירה בו. בשלב הזה של היום הצטרפו אל השביל מטיילים רבים שיצאו מהמחנה אך באופן טבעי לאחר זמן מה המטיילים התרווחו אחד מהשני ושוב הרגשנו לבד. העמק הירוק הפך אט אט למדבר וולקני גדול ומצאנו עצמנו הולכים במישור עצום על שביל די נוח להליכה - כזה שאפשר לגמוע בו ק״מ רבים במהירות יחסית - מתאים לנו ליום כ״כ ארוך.

מספר ק״מ נוספים חולפים ואנו מוצאים את עצמנו בחציית נהר שנייה - נהר ה-Brattalskvisl. הפעם החציה הייתה נראית הרבה יותר משמעותית ומאיימת. מפלס המים היה קצת מעל הברך ורוחב הנהר היה לפחות 10 מטרים. ניכר שהייתה זרימה אך לא הייתה נראית מאוד משמעותית. מנסיוני קשה על סמך מבט להעריך עוצמה של זרימה, לעיתים נהרות שנראים שקטים מכילים זרמים תת קרקעיים שלא תמיד נראים מבחוץ. על כל פנים, זה חלק מהמסלול והנחנו שאם אין גשר אז זה אמור להיות בטוח והלכנו על זה.

הזרימה אכן לא הייתה משמעותית אך הורגשה. הקושי בחציה הזאת היה בעיקר רוחב הנהר. החציה ארכה זמן רב יותר מאלו לפניה. לאחר זמן מסוים בתוך המים, הקור הופך לכאב - רק שמוציאים את הרגליים מהמים מרגישים מעין הקלה - כאילו ה-8 מעלות שיש בחוץ מחממות אותן חזרה.

חזרנו לצעוד במדבר הוולקני, בדרך חצינו את הנהר בעוד נקודות משמעותיות יותר אך שם כבר היו גשרים מוכנים ולשמחתנו לא נאלצנו להיכנס למים.

הנוף המדברי המשיך ללוות אותנו עד שהגענו לבקתת Emstrur שם עשינו עצירה של 40 דק׳. הבקתה ממוקמת כ-15.5 ק״מ אחרי Alftavatn - ממש נקודת אמצע עד ל Thorsmork. רוב האנשים מסיימים את היום בנקודה זו אך עקב אילוצים שנבעו מתכנון המסלול שלנו, איחדנו שני מקטעים ליום אחד ארוך.

בתכנון המקורי של חלוקת האוכל, היינו בכל יום אמורים לאכול טורטיה וחצי לכל אחד - טורטיה אחת ביחד עם הקבנוס ועוד חצי עם חמאת בוטנים. הנשנושים שקנינו בימים הקודמים גרמו לנו ״לחסוך״ קצת בטורטיות ויכלנו להרשות לעצמנו להתפרע איתן יותר בשלב זה.

ישבנו באוהל מוגן רוחות דומה לזה שהיה ב-Landmannlauger ופירקנו טורטיה עם חמאת בוטנים. היינו זקוקים למנוחה, אומנם לא טיפסנו המון אך שמרנו במהלך היום על קצב הליכה גבוה בשביל מנת לסיימו בזמן סביר ולא למצוא את עצמנו מעל ל-12 שעות על המסלול.

לשמחתנו מזג האוויר הלך והשתפר, לא היה גשם כלל והעננות הכבדה שליוותה אותנו מהבוקר הלכה והתדלדלה.

סיימנו עם האוכל ויצאנו לדרך. השביל עובר דרך שטח הבקתה - כשמגיעים לשטח המגורים ישנו שלט ל-Thorsmork עם חץ שמאלה. הדרך מובילה למדרגות עץ ארוכות המסתיימות בגשרון עץ קטן אשר חוצה את הנחל בתחתית הערוץ. נראה ממש קסם של מקום לקמפ עם אוהלים - למי שעצירה בבקתה זו כן מסתדרת עם התכנון הייתי ממליץ לעצור שם ללילה.

המשכנו על המדבר הוולקני עוד ק״מ רבים עד שהגענו לירידה תלולה מאוד מלאה בבולדרים ודרדרת. תו״כ הירידה התחיל להיחשף בפנינו נוף מדהים: בקצה הנוף היה קרחון גדול בשם Mýrdalsjökull, ממרכזו זרם נהר ה-Fremri-Emstrua בתוך קניון מחורץ עד לאופק בצד השני. כשירדנו למטה חצינו עם גשר מסודר את אותו ערוץ - קטע ממש יפיפה.

הגשר שחצינו הוקם ב-1988 לאחר שגשר קודם שהוקם עשור לפני נסחף באחד השטפונות שפקדו את המדינה.

הדרך המשיכה בסמוך לערוץ המחורץ במגמת עליה, עמית לכל אורך המקטע סיפר לי על קטעים מפגרים שהוא ראה בסרטים של Jackass. בנקודה כלשהי בסמוך לשביל עמית הרגיש שהזרת שלו משתפשפת מהנעל ועצרנו לשים פלסטר נוסף עליה.

כשבוע לפני המסלול הצעתי לעמית שנקנה חבילה של פלסטרי Compeed למקרים כאלו - בספונטניות עצרנו ליד סופר פארם וקנינו חבילה במחיר מופקע. אם הייתי יודע כמה שימושית היא תהיה, הייתי מוכן לשלם עליה הרבה הרבה יותר.

בקצה השביל ראינו הר עליו היו נקודות קטנות מאוד וכשהן זזו הבנו שני דברים:

1. מדובר באנשים
2. יש לפנינו חתיכת עליה

אכן שתי ההבנות שלנו התבררו כנכונות ומצאנו את עצמנו מטפסים בשיפוע לא פראייר די מהר. העליה הסתיימה מהר משציפינו. לאורך השביל הרגשנו שאנחנו מתחזקים מיום ליום ובשילוב עם המשקל שחסכנו מצריכה של האוכל (שבשלב זה הסתכם כבר ל-3.5 ק״ג לערך!) בכלל הרגשנו בלתי מנוצחים.

חלפו קילומטרים רבים בדרך מדברית וחולית והרגשנו עייפות מ-25 הקילומטרים שגמענו עד כה. הגענו לשביל צר ומשני צידיו צמחיה רבה ועצים! בחמישה הימים הארוכים שעשינו לא ראינו עצים ופתאום היה מוזר לראות כאלו. הקרקע הייתה ירוקה, מלאה בעשבייה נוחה ובין העצים כמעט ולא הייתה רוח - החלטנו לעשות ״עצירת קבנוס״, הורדנו את התיקים ונזרקנו על העשבייה המלטפת.

הדרך הובילה אותנו לגשרון קטן ומלא בצמחיה צפופה אשר הסתירה את הנוף ממנו. עם קצת מאמץ לראות מה יש בין השיחים ראינו שאנחנו עומדים על ערוץ מחורץ של 15-20 מטר. לאחר הגשרון ראינו שני חבר׳ה צעירים שישבו לאכול טורטיות עם טחינה של הר-ברכה - לא היה קשה לנחש שמדובר בישראלים. דיברנו איתם קצת והבנו שהם התחילו גם ב-Landmannlauger והתוכנית שלהם להמשך הייתה זהה לשלנו - יום עצירה ב-Thorsmork ואז ממשיכים ל-Skogar. בשונה מאיתנו הם ממש לקחו את זה באיזי ותיכננו את המקטע הזה ביומיים יותר מאיתנו.

נפרדנו לשלום והמשכנו בדרכנו - הדרך טיפסה לרכס יפה אשר היה מוקף בשדות עם פריחה אדומה.

קילומטרים ספורים אחרי ומצאנו את עצמנו ממש בכניסה ל-Thorsmork רק שנהר ה-Throngá הפריד בינינו.

הנהר היה ברוחב של 5-6 מטרים והזרימה בו הייתה חזקה - משמעותית יותר ממה שנתקלנו בו עד כה. התלבטנו היכן לחצות, לא היינו היחידים שם שהיססו. זוג איטלקים לפנינו התחילו חציה באחת הנקודות וכשהרגישו שהזרימה חזקה מידי חזרו בחזרה לאחור. ההגיון שלי אמר שכדאי לחצות בנקודה הכי רחבה - שם הזרימה צפויה להיות הכי מועטה. תו״כ הלבטים שלנו הגיעו שלושה רוכבי אופניים חסונים ומקועקעים שנראו מקומיים. הם הרימו את האופניים מעל ראשם והחלו בחציה - כשראיתי איך הם נלחמים בזרם ומתקדמים צעד אחר צעד, הבנתי שהחציה הזאת היא לא משחק.

אחרי הרבה לבטים, מצאנו נקודה והחלטנו שהולכים על זה. חלצנו נעליים, שמנו נעלי קמפינג והתחלנו בחציה. הצעדים הראשונים היו לא נוראיים אך במרכז הנהר, המים עברו את גובה הברכיים וממש הורגש זרם חזק. זו הרגישה סוג של מלחמה - בכל פעם נותנים צעד קטן כאשר הרגל השנייה ומקלות ההליכה נעוצים בקרקע. בסופו של דבר שנינו חצינו ללא כל פגע, הזרם סחף את אחת מנעלי הקמפינג של עמית אבל זה הרע במיעוטו שיכל לקרות.

בדיעבד, קשה לי להגיד אם הנהר מסוכן כמו שזה הרגיש, אחרי הכל עשרות אנשים חוצים אותו בכל יום ולא שמעתי שם על ריבוי מקרי מוות אבל אין לי ספק שקל מאוד למעוד שם וזה עלול להוביל לפציעה או להיפותרמיה מהמים הקפואים. אישית, הופתעתי שהשלטונות האיסלנדיים לא דאגו שם לגשר כפי שעשו במקומות אחרים.

לאחר החציה, עלינו עם סינגל לתוך יער של ממש, משמאל היה שלט Welcome to Thorsmork.

לאחר זמן קצר ביער התחברנו לשביל רכבים וטיפסנו קטע לא קצר עד שהגענו לצומת עם שילוט לשלושת המחנות שיש ב Thorsmork. אנחנו בחרנו ללון ב-Volcano Huts בלילה הראשון מאחר ושמעתי דברים טובים על המקום. המשכנו ישר כ-2 ק״מ עד שהגענו למחנה.

כבר בכניסה למקום הבנו שזה לא עוד קמפ סייט, מדובר באירוח ברמה גבוהה שמרבית ממבקריו הם כלל לא ״טרקיסטים״. המקום מלא באוהלי גלמפינג מאובזרים ועל הדרך הוא גם מאפשר לשים אוהלים בשיטחו. הלינה באוהל אומנם יקרה ממה ששילמנו עד כה (5,600 קרונות) אך בתמורה מקבלים מקלחות חמות (ללא עלות) ומסעדה שאפשר לאכול בה בוקר או ערב.

הקמנו את האוהל שלנו בסמוך למסעדה, אך לא לפני שהקמתי את המצלמה על החצובה והתחלנו לעשות Timelapse. הפעם לא היה מי שיפריע לנו באמצע אבל ״חוק מרפי״ ועמית הטמבל לא הצליח לשים את ה groundsheet אחרי שחמישה ימים ברצף הוא שם אותו ללא כל קושי. כשבאתי לראות מה העניין הבנתי שהוא קיבל Blackout כי הצורה שבה הוא ניסה לחבר אותו הייתה לא הגיונית בעליל - גם ה Timelapse הזה נהרס לנו.

החלטנו להתקלח בתורות, לא באמת הייתה ברירה כי לעמית לא היו כפכפים אז הוא היה צריך להשתמש בשלי. הלכתי לכיוון המקלחות וקפאתי בדרך מהרוחות. מסדרון המקלחות היה ארוך ובצידו היו מקלחות אחת אחרי השניה - להערכתי היו בערך 20 במקום. מצאתי אחת פנויה ונכנסתי אליה. מדובר במקלחת עץ מוזרה שיש בה רק אפשרות לשלוט על זרם המים ולא על הטמפרטורה. העניין הוא שהטמפרטורה הדיפולטית ממש גבוהה, לא הצלחתי להישאר מתחת למים יותר מכמה שניות מרוב שזה היה חם. אחרי כמה דק׳ התרגלתי לטמפ׳ והתענגתי על המקלחת הראשונה שלי מזה שישה ימים. התקלחתי כמעט חצי שעה עד שלא יכלתי להתמודד עם החום של המים ויצאתי לאוויר הקפוא אבל ההחום שאגרתי במקלחת שמר עלי חמים. חזרתי לאוהל והתלהבתי בפני עמית איזה כיף במקלחות ושחם לי מרוב שהייתי הרבה מתחת למים הרותחים.

אחרי ה build-up שעשיתי לו, הוא הלך מלא ציפיות למקלחת. גם הוא כמוני התחיל עם מים רותחים והחזיק מעמד תחתם רק לכמה שניות בהתחלה אך בשונה ממני אחרי דקה או 2 המים שלו הפכו לקפואים וזהו - אין יותר מים חמים. הוא עשה את המינימום כדי להתקלח וחזר קפוא לאוהל.

עמית הלך לברר מה האפשרויות במסעדה - רצינו ״לרדת״ על איזה המבורגר אבל מסתבר שבערבים המסעדה עובדת רק בסגנון בופה או שתיה. הבופה היה נראה נחמד אבל לא מדהים והתלבטנו אם ללכת עליו - בסוף החלטנו שנוותר. אכלנו מנת Pasta Pesto Chicken של Peak Refuel שהייתה מעולה ועתירת קלוריות אך כמובן שאת הערב תיכננו לסיים עם בירה קרה במסעדה וכך עשינו.

הזמנו בירה מקומית מסוג Viking שהיתה פשוט מצוינת. המחירים של הבירות באיסלנד ממש קריעה - בערך 45 שקל לכוס אבל כ״כ נהננו שהחלטנו לתת סיבוב נוסף. אני הלכתי על Viking, עמית החליט לנסות משהו אחר והסכים שהבחירה שלי יצאה מוצלחת יותר.

סוגרים אחלה יום, 33 ק״מ הליכה במצטבר, הכל התנהל מצוין וביום למחרת מצפה לנו מסלול קצר משמעותית שיאפשר לנו זמן מנוחה רב יותר.

סיכום יום:

יום 8 (31/07/23) - יום הטרק השישי - Thorsmork Þórsgata Volcano Trail

במהלך המחקר שביצעתי לקראת הטיול, קראתי רבות על Thorsmork. זה אחד מיעדי המאסט באיסלנד (לא רק למטרקים). ההגעה באופן יחסי לא פשוטה - מדובר בנסיעה ארוכה מרייקיאוויק במהלכה חוצים מספר נהרות - לפיכך, רק אוטובוסים מיוחדים וג׳יפים יכולים להגיע לשם.

משפט על Thorsmork (מקור - איסלנדופליה):

אם רוצים לתאר את הנופים של שמורת ת'ורסמורק במילה אחת - "כאוס" תהיה כנראה הבחירה המתאימה ביותר. אבל הכאוס הזה הוא כאוס מרהיב לחלוטין! ת'ורסמורק נראית כמו ציור אימפרסיוניסטי ענק של נופים אי-סימטריים מוטרפים; גבעות תלולות, קניונים עמוקים ומפותלים, נהרות לולייניים המקשטים עמקים רחבים של חול וולקני שחור, מעוטרים בעצים נמוכים ופרחים צבעוניים - והכל מוקף בתפאורה מפוארת של קרחוני ענק העטופים כדרך קבע בערפילים מסתוריים.

הדבר שהפתיע אותי בכל סיפורי הדרך שקראתי על אנשים שעשו מסלול דומה לשלנו הוא שאף אחד לא עצר לראות את Thorsmork. השביל הרגיל חוצה את השמורה אבל לא עובר בנקודות היפות שלה. החלטתי להשקיע יום שלם במקום ולתפור מסלול שמצד אחד יראה לנו את כל החלקים היפים בה, מצד שני שלא יהיה עצים מידי כדי שתהיה לנו הפוגה קלה בין היום של ה-33 ק״מ ליום האחרון (Fimmvorthuhals) שאמור להיות לא פשוט.

הבוקר קמנו בקיצה טבעית, עדיין מוקדם יחסית אבל בלי הלחץ של ימים קודמים לצאת למסלול. התארגנו באיזי, קיפלנו את כל הציוד והלכנו לאוהל ישיבה הגדול בשביל לאכול ארוחת בוקר. היה קר מאוד אבל הראות הייתה טובה מזו שהייתה לנו יום קודם.

המסלול שלנו היום הוא ללא סימון אחיד - בעצם לקחתי מסלול שמצאתי ברשת, עשיתי לו קצת מניפולציות בעזרת ה-Base camp ודאגתי להוביל אותנו למחנה Basar כנקודה הסופית ליום. על אף שמאוד נהנו ב-Volcano Huts, לצאת משם ל-Fimmvorthuhals היה מוסיף לנו כ-3 ק״מ ליום שגם ככה ארוך ולחוץ בזמן ולכן החלטנו לא להישאר שם לילה נוסף.

טענתי את המסלול ב-Garmin והתחלנו לחזור על עקבותנו בדרך שעשינו יום קודם כק״מ לערך. מדרך רחבה המיועדת לרכבים, פנינו ימינה למעין סינגל והתחלנו ללכת אחרי הסימון הכחול, משם פנינו שוב לסינגל נוסף עם סימון בצבע אחר ובהמשך התחברנו לשביל צר עם סימון בצבע אדום.

הנופים של Thorsmork שונים לגמרי מאלו שראינו עד כה, מדובר באזור הררי עם הרבה צמחיה ועצים (באופן יחסי) . מסביבו ניתן לראות המון מים - את נהר ה-Throngá שחצינו יום קודם ומצידו השני ערוצים מפלצתיים מלאים בנהרות ונחלים.

המסלול לא היה ״פינקניק״ כמו שתיכננו, רובו היה טכני ומלא בעליות וירידות. השביל שבחרנו ממש מתאים לסקירה של האזור, חלקים גדולים ממנו עוברים בגובה ואפשר לראות מצוין את ההיקף ופנים הארץ של Thorsmork.

המשכנו במשך שעה וחצי על אותו שביל צר עד שמצאנו מעין כיפה ירוקה מלאה בצמחיה נמוכה ונוחה לישיבה. עצרנו לנשנוש חטיף פרוטאין + עיטוף אחת האצבעות שלי בפלסטר לאחר שהחלה להראות סימני שפשוף.

כאשר סיימנו עם הסינגל, הגענו לרמה רחבה ומישורית - היינו יחסית בגובה רב בחלק זה.

השביל התפצל לשניים:

• ימינה, בכיוון ירידה וזו הדרך שהגרמין הציע ללכת בה
• ישר, במגמת עליה לשיא גובה (מחוץ למסלול שסימנו ב-Garmin)

על הכיפה היו כמה מטיילים וחשבנו שכנראה יש משם תצפית או משהו ששווה לראות. הסתכלנו ב-Garmin, ראינו שניתן להתחבר חזרה למסלול בהמשך והחלטנו ללכת על זה. העליה הייתה תלולה אך השביל היה מסודר ולא ארוך במיוחד. בחלקים הממש תלולים היו מדרגות עץ מסודרות. לאחר 15 דק׳ כבר מצאנו עצמנו על הפסגה עם שאר המטיילים.

הנוף מהנקודה הזו היה מהפנט, הוא צפה על עמק מלא בנחלים \ נק׳ פיצול של הנהר, מסביבו הרים רבים וחלקם מושלגים.

הנקודה הזו הייתה ללא ספק ה-highlight של היום. ישבנו שם כ-15 דק׳, התלהבנו מהנוף ונשנשנו חבילה של ביף ג׳רקי ״חמוץ מתוק״. זאת בעצם הייתה הנקודה הגבוהה ביותר שהיינו בה בכל היום ממנה התחברנו לירידה אשר יורדת אל אותו העמק שרואים בתמונה מטה.

הירידה הזכירה ממש את השבילים של אוסטריה - שביל צר, טכני, מלא דרדרת, צמחיה מדרגות ובולדרים. עקב השיפוע המשמעותי של השביל איבדנו גובה במהירות - בכל כמה דק׳ התבוננו לעמק וראינו אותו גדול וקרוב יותר.

הירידה ארכה לפחות כ-45 דק׳ והייתה מתישה. כשהגענו לעמק שמחנו ללכת על קרקע מישורית אך גם היא לא הייתה מושלמת - מלאה בחצץ וחול ובכל צעד חצי מהכף רגל שוקעת אל תוך הקרקע. הלכנו להערכתי כ-2 ק״מ לאורך העמק עד שהגענו למחנה Langidalur. זהו המחנה השלישי שקיים ב-Thorsmork ונמצא איפשהו בין Volcano Huts ל-Basar. המחנה עשה רושם של נקודה מאוד נחמדה לעשות בה לילה, מלא מדשאות ירוקות, נחלים קטנים שעוברים בתוכו, המון שולחנות פיקניק ואפילו קנטינה נחמדה לנשנושים.

התכנון שלנו היה לעצור שם לארוחת צהריים, משם לטפס אל פסגת Valahnúkur ממנה אמור להיות נוף מרהיב על העמק. כשעצרנו, מזג האוויר היה כפי שהתחיל היום - עננות גבוהה עם ראות טובה. ישבנו כ-40 דק׳ באוהל הגדול של המחנה ואכלנו טורטיה עם חמאת בוטנים.

בזמן העצירה עשינו בדיקה לאוכל שנשאר לנו בתיקים. הבאנו כמויות מאוד מדודות של אוכל על מנת שמשקלו לא יהיה מוגזם - אחרי הכל סחבנו על הגב צידה לשבוע מלא. עמית התחיל להוציא מהתיק דברים וכשפתח את אחד הרוכסנים, לפתע נפלו כ-10 חטיפי פרוטאין במשקל של 600 גרם! היינו קצת בשוק הרי היו אמורים להישאר לכל אחד 2 חטיפים. מסתבר שבזמן אריזת התיקים, עמית לקח את כל הספיירים מהחבילות ושם אותם בתיק בלי לשים לב. כשראינו את כמות החטיפים שהיו לו בתיק התפוצצנו מצחוק.

כשיצאנו מהאוהל היינו בשוק! מזג האוויר השתנה לגמרי, פתאום כל החלק העליון של העמק התכסה בערפל סמיך. את הגבעה שתכננו לטפס אליה לא ראינו כלל על אף שהיא מאוד קרובה אלינו. היינו אופטימיים שהערפל ילך מהר כפי שהוא בא והתחלנו בטיפוס לפסגה. ככל שהתקדמנו הערפל רק הפך לכבד יותר ובערך בחצי הדרך, הגענו לספספל אשר בקושי ראו ממנו משהו. הגענו להבנה שהעליה לפסגה מיותרת שכן, חוץ מערפל לא סביר שנראה משהו.

לאחר קצת לבטים, החלטנו שאין טעם ״להתאבד״ על זה והתחלנו לרדת בחזרה לעמק. בכל כמה עשרות מטרים הסתכלנו לכיוון הפסגה בשביל לראות אם בכל זאת יש סיכוי שיתבהר אך הערפל התבסס ולא עשה רושם שהוא מתכוון ללכת לשום מקום. השעה הייתה מוקדמת, סביב 13:30 והבנו שאם נצא לכיוון Basar נגיע די מוקדם אבל היינו עייפים ובמיינדסט של לנוח אז הרעיון של לשכב הרבה זמן באוהל קסם לנו.

ירדנו חזרה ל-Langidalur ועצרנו ב-Information שם בשביל לבדוק את מזג האוויר ביום למחרת עבור מסלול ה-Fimmvorthuhals. המסלול הזה הוא הגבוה ביותר מבין כל הימים שעשינו וקראתי שמומלץ להימנע ממנו כאשר מזג האוויר בעייתי - מאוד קל ללכת לאיבוד והרוחות שם עלולות להיות מסוכנות, במיוחד בקטעים החשופים.

ב-Information אמרו לנו שבסה״כ המזג אוויר בטוח, אין רוחות כלל ולא צפוי גשם עד השעה 14:00 (לאחר מכן אין לדעת) אך הראות תהיה מוגבלת.

מ-Langidalur חצינו את העמק בו היו לפחות 4-5 נקודות חציה כאשר שתיים מהן משמעותיות ולשמחתנו נעשות בעזרת גשרים והאחרות לא דורשות הורדת נעליים. בזמן ההליכה בעמק ראינו מספר רכבים חוצים את אחת מנקודות החציה המשמעותיות - לאחר שראינו זאת היה לנו ברור למה הרכבים באזורים האלו כ״כ גבוהים.

כשסיימנו את החציה של העמק נתקלנו בשלט גדול ל-Basar. מהתמונה היה נראה כאילו Basar זה חצי כפר נופש - מדשאות רחבות, רצפות דק, עמדות מנגל וכו׳. לפי המרחק על השלט נשאר לנו כקילומטר וחצי הליכה למחנה.

הלכנו בשביל צר מוקף בצמחיה במשך כחצי שעה, היינו עייפים מנטלית וגופנית והדרך הרגישה הרבה יותר ארוכה.

כשהגענו למחנה הבנו שהתמונה על השלט החמיאה בהגזמה למחנה. המחנה ישב על שטח עצום והיה מאוד בסיסי. מעט מאוד שולחנות ישיבה מעט, שירותים וברזיות ביחס לגודל והייתי אומר שפחות מזמין מהמחנות האחרים ב-Thorsmork. האזור ליד הבקתה היה משופץ ומתוקתק יותר משאר המחנה - זה בעצם המקום שצילמו עבור השלט אבל הפסיליטס שם לא מיועדים לאף אחד מאשר לדיירי הבקתה.

מצאנו פיסת אדמה שטוחה וירוקה די קרוב לאינפורמיישן והתמקמנו שם. הייתה לנו הזדמנות אחרונה לעשות Timelapse כמו שצריך והזהרתי את עמית שלא יפשל. שמתי את המצלמה על החצובה וכיוונתי טיימר אוטומטי שיצלם שוט כל שנייה אחת. לשמחתי הכל תיקתק והקמנו את האוהל כמו שצריך - סופסוף יש Timelapse!

תיכננו לקנות פרינגלס ובירות כבימים קודמים אך הקנטינה שם הייתה די מבאסת, גם לא היו בירות וגם הפרינגלס שהם מכרו היה באריזות של 40 גרם. עמית הביא לנו שלושה פרינגלסים קטנים (שבתכלס קטנים מחבילה אחת בגודל סטנדרטי) ומיץ תפוז אננס מקומי.

הגענו באזור 14:45 והיה לנו מלא זמן להעביר שם - זאת אחת הסיבות שטחנו אוכל ללא הפסקה. לאחר הפרינגלסים, עשינו בדיקת מלאי של האוכל וראינו שנשארו לנו 3 מנות חמות לארוחת ערב - שלושתן היו מנות גדולות ועתירות קלוריות.

באזור 17:00, מהשיעמום החלטנו ״לא להחזיר שבויים״ ואכלנו את המנת ״ספייר״ שהייתה לנו - חבילת פסטה מרינרה של Peak Refuel. כשעה לאחר הפסטה, החלטתי לעשות קפה שחור וביחד איתו אכלנו עוד חטיף פרוטאין. שעה נוספת חלפה והכנו עוד 2 מנות של צ׳יקן אלפרדו של Mountain House.

לקראת הערב הלכנו למלא מים בבקבוקים ופגשנו ליד הברזיות את אחד הישראלים שפגשנו יומיים לפני - בדרך ל Thorsmork. הוא והשותף שלו גם הגיעו ל Basar בשביל לעשות את Fimmvorthuhals. הם בניגוד אלינו, תיכננו להישאר עוד לילה בסקוגר כי העריכו שלא יספיקו לאוטובוס (ארחיב על האוטובוס הזה בהמשך). בדרכנו חזרה לאוהל הסתכלנו לעבר Valahnúkur וראינו שהיא עדיין מכוסה בערפל סמיך - באופן מוזר זה גרם לנו להרגשה טובה.

את היום הזה ללא ספק סגרנו ללא חוסר קלורי. בבדיקת המלאי שעשינו הבנו גם שנשארו לנו 5 טורטיות, החלטנו לחוס על עצמנו ביום המחרת ובמקום שיבולת שועל ללא טעם לאכול טורטיה עם חמאת בוטנים לארוחת בוקר.

אחרי כל האוכל הלכנו לצחצח שיניים ומשם לאוהל לטובת שינה - הלכנו לישון מוקדם שכן, תיכננו לקום ב-5 בבוקר ביום המחרת - היינו צפויים לעשות את מסלול ה-Fimmvorthuhals אשר לרוב עושים אותו ביומיים. חוץ מאורכו הלא קצר (25 ק״מ), הוא כולל כ-1,400 מטר טיפוס, חציית מעבר הרים ומלא נקודות נוף מדהימות כלומר, צריך לשמור לו גם לא מעט ״זמן צילום״. אנחנו דחסנו את כל הטוב הזה ליום אחד אך בנוסף לכל האילוצים היינו חייבים לסיים את היום עד השעה 16:00 שכן, ב-16:25 מגיע האוטובוס האחרון שיוצא מסקוגאר לרייקיאוויק וזהו - אחריו אין שום אופציה להגיע לעיר מלבד טרמפים.

מעבר לכך, אם היינו מפספסים את האוטובוס (ומפסידים כ-800 שקל על המלון ששולם בעיר), ההזדמנות הבאה לצאת עם אוטובוס לעיר היא למחרת ב-10 בבוקר אך הקאץ׳ הוא שהאוטובוס של 10 בבוקר, עוצר משהו כמו 6-7 שעות!! בתחנת דלק באמצע שום מקום ורק אז ממשיך לעיר - אוטובוס מזעזע לכל הדעות.

בקיצור, נראה לי שהבהרתי שאנחנו חייבים לעמוד בזמנים וזאת הסיבה להשכמה המוקדמת.

מסכמים יום הליכה יחסית קצר אבל לא ״קייטנה״, היום כלל טיפוס מצטבר של כמעט 900 מטר:

יום 9 (01/08/23) - יום הטרק השביעי והאחרון - Fimmvorthuhals

המסלול המפורסם מחבר בין סקוגאר (מפל סקוגפוס) לבין שמורת ת'ורסמורק בהיילנדס, דרך מעבר ההרים Fimmvörðuháls שעובר בין 2 קרחונים שהם גם 2 הרי געש; קרחון Mýrdalsjökull שמתחתיו הר הגעש קטלה, וקרחון Eyjafjallajökull שמתחתיו הר געש באותו השם. (מתוך איסלנדופיליה)

במהלך הלילה ירד גשם לפרקים, לשמחתנו כשהגיע הבוקר הגשם פסק. מקפלים את כל הציוד מתוך האוהל - בחוץ רטוב לגמרי. לפני קיפול האוהל מנערים אותו טוב טוב על מנת להיפטר מכמה שיותר מים ותו״כ הניעור אחד הפלסטיקים פוגע לי במצח - חוויה מעוררת.

הולכים עם התיקים לצחצח שיניים ומשם לאוהל גדול שיש בקצה המחנה - אוכלים טורטיה עם מלא חמאת בוטנים. חמאת הבוטנים שהבאנו למסלול היא חמאה טבעית עתירת קלוריות אך קשה לאכול ממנה כמות גדולה - מרגיש כמו בטון. ביחד עם טורטיה זה בכלל אתגר לא פשוט.

ב-6:15 לערך אנו כבר על ציוד מלא וצועדים לכיוון תחילת השביל - בחוץ ערפל כבד, הרבה יותר מבכל הימים הקודמים. זה לא מעודד במיוחד שכן, יש מעבר הרים לפנינו אבל אנחנו נחושים לעשות הכל לפי התכנון.

זמן קצר עם תחילת ההליכה מגיעים לשלט הראשון שמוביל לשביל ה-Fimmvorthuhals.

כמה מטרים לאחר השלט ואנו מתחילים בטיפוס. מבחינת אופי השביל, ב-7 ק״מ הראשונים מטפסים את רוב הטיפוס המצטבר של היום - כ-1,050 מטר ולאחר מכן השביל נע במגמה מעורבת ומשם במגמת ירידה. בסה״כ הצפי לטיפוס מצטבר הוא סביב ה-1,400 מטרים. כך נראה גרף הגבהים של היום שעשינו:

הטיפוס הוא בשביל סינגל נוח ומסודר, לעיתים עם מדרגות, לעיתים עם שוליים מסודרים. בתוך זמן קצר נכנסנו לגובה הערפל ולא ראינו כלום מסביב. הערפל לא היה כבד ברמה כזאת שלא רואים סימונים אך לא איפשר לנו להנות מהנוף מסביב - אני מניח שביום בהיר, מקבלים עוד זווית יפה על העמק של Thorsmork. לאחר טיפוס ארוך שכל-כולו בערפל, קיבלנו הפוגה נחמדה ולפתע שמנו לב שאנו לא רואים יותר סימונים. חזרנו כמה עשרות מטרים עד שהגענו לשלט שמצביע בכיוון לא ברור על המסלול אבל מלבדו לא היו עמודים. פתחתי את ה-Garmin, בדקתי את כיוון ההליכה וראיתי שבסמוך לשלט צריך לרדת למטה במעין מצוק. עקב הערפל זה היה נראה שאין דרך בכיוון הזה ושהליכה לשם יכולה להסתיים בנפילה חופשית אבל אחרי שהתקרבנו מספיק נוכחנו לראות שאכן קיים שביל.

ירדנו כ-50 מטרים ולאחר מכן טיפסנו על קו רכס שפיצי. ההליכה הייתה טכנית: בצד אחד שרשראות מתכת שאפשר להחזיק ובצד השני מדרון תלול שבסופו מצוק. פגשנו במקטע הזה זוג מטיילים, שאלנו אותם האם הבקתה נמצאת בכיוון ההליכה שלנו והם אישרו שכן. לאחר החלק הטכני החל טיפוס קשוח עם שיפוע תלול מאוד. אני זוכר בבירור את הקושי של הטיפוס כי בניגוד למקומות דומים שהיינו בהם, כאן הטיפוס לא נגמר אחרי דקה או שתיים. תו״כ הטיפוס היינו זקוקים להפוגה בשביל להסדיר דופק - בגרף מעלה אפשר לראות בין הק״מ השישי לשביעי כמה חד הטיפוס - יותר מ-250 מטר.

קצב ההליכה שלנו היה טוב ולקחנו הפסקות מועטות. היום הזה עלול להטעות כשבודקים זמן מול התקדמות על המסלול מאחר והחלק האיטי ביותר הוא בהתחלה, ברגע שמסיימים עם הטיפוס, הקילומטרים חולפים מהר משמעותית.

ההליכה על הרמה מעלה הייתה כיפית, שביל רחב ונוח, מפעם לפעם היו לנו עליות וירידות אבל לא משהו דרמטי. כאשר תפסנו גובה משמעותי הסימונים התחלפו לעמודים צהובים וגבוהים שיושבים על ערימות של בולדרים לרוב - אני מניח שהסיבה היא האקלים הקשוח באזור.

בשלב זה עדיין הערפל היה סמיך וראינו מעט מאוד נוף

כשהגענו למעבר ההרים, התחלנו לראות משטחי שלג גדולים. הקרקע הייתה שחורה לגמרי וממש הזכירה את הקרקע הוולקנית שראינו ברייקאנס וזה לא מקרי. במרץ 2010 הייתה התפרצות געשית ב-Fimmvorthuhals. ההתפרצות פתחה פיסורה של חצי ק״מ ומספר מכתשים.

כך זה היה נראה בזמנו (צילום כמובן לא שלי):

תו״כ ההליכה מעלה התחלנו לראות אינטרוולים כחולים בשמיים. הערפל התדלדל בצורה משמעותית וקיבלנו אפילו שמיים כחולים בחלק מסוים ביום. קשה לתאר את הרגשת ההתלהבות עם שיפור מזג האוויר - עד לשלב זה לא ראינו יותר מידי אבל הנחמה שהייתה לנו היא שהחלק המרשים ביותר הוא דווקא בירידה אל Skogar וקיווינו שעד אז מזג האוויר ישתפר.

למסלול יצאנו עם בקבוק מים אחד ותיכננו למלא מים בנקודת האמצע - בקתת Baldvinsskali. עוד קצת הליכה על מעבר ההרים, מזג האוויר התבהר לחלוטין ובקצה האופק בשיא גובה ראינו את הבקתה. מהתמונות זכרתי בקתה הרבה יותר בסיסית ומעאפנה אבל חשבתי לתומי שאולי הבקתה עברה שיפוץ או שלא זכרתי טוב.

חצינו את המישור הוולקני והתחלנו לטפס בשביל שלקח אותנו בכיוון אחר מהבקתה - הנחנו שמתישהו השביל יחזור אליה בחזרה והמשכנו בעקבות הסימונים. לאחר זמן מה חצינו עמק וכשהסתכלנו לאחור, שמנו לב שעברנו את הבקתה, כמו כן מהבקתה ירדו שורה של אנשים בשביל מקביל לשלנו. באותו רגע הבנו שפספנו את הבקתה ותהינו איך זה הגיוני - הרי לכל אורך הדרך הלכנו עם הסימונים. הדבר שקצת הטריד אותנו הוא מחסור במים אך זה לא הלחיץ אותנו יותר מידי - על סמך השבוע האחרון אם יש משהו שלא חסר באיסלנד זה מקורות מים.

העליה מהערוץ היתה תלולה וקפואה - השתדלנו ללכת כמה שיותר על סלעים ובמקומות שאין ברירה, על קרח.

טיפסנו על הערוץ, אחריו הגיעו עוד מספר טיפוסים ואחרי כ-2 ק״מ לערך הגענו לבקתת Baldvinsskali. היינו מבולבלים הרי פספסנו את הבקתה קודם לכן. לאחר בדיקה למדנו שיש בקתה פרטית ברמה הרבה יותר גבוהה הממוקמת יחסית קרוב לבקתה הרשמית. מאותה בקתה ירדו קבוצה גדולה של בני נוער אמריקאים - אני מניח שעיקר השימוש בה הוא של קבוצות כי אני לא נתקלתי באפשרות להזמינה.

הבקתה של-Baldvinsskali מאוד מאוד בסיסית, המים לרשות הלנים שם נשאבים ממיכל. ביקשנו למלא את הבקבוקי מים שלנו הם ביקשו 500 קרונות על כל חצי ליטר כלומר למלא את הבקבוק של עמית היה עולה לנו סביב ה 45 שקל. הרנגרית שהייתה בבקתה הייתה הוגנת, אמרה שאם אנחנו ממש במצוקה היא תתן לנו קצת אבל זה לא היה המצב וויתרנו. היא אמרה שיש נהר ממנו ניתן למלא את הבקבוקים כ-4 קילומטרים בהמשך הדרך.

ישבנו מחוץ לבקתה לאכול טורטיה עם חמאת בוטנים, השמש הייתה ממש חזקה וזה בניגוד מוחלט למזג האוויר שפקד אותנו ברוב היום.

ההפוגה בבקתה הייתה נחמדה, היה לנו חצי יום קשוח. מרוב שיצאנו מוקדם ו-״דפקנו״ קצב, יצאו איתנו מטיילים נוספים מהבקתה לכיוון Skogar רק שאנחנו התחלנו כ-13 ק״מ לפניהם ו-1,100 מטר נמוך יותר מהם. היה כיף לדעת שבעיקרון סיימנו עם העליות ומעתה, המגמה היא בעיקרה ירידה - אנחנו צפויים לרדת כמעט 1,400 מטר עד ל-Skogar.

אם יש משהו שלמדתי על איסלנד זה שאי אפשר לנתח את מזג האוויר. אפשר לקבל את כל ארבעת העונות בכמה שעות שם. האיסלנדים צוחקים ואומרים שאם אתה רוצה לדעת את התחזית למחר אז ״תחכה למחר״.

כשהתחלנו ללכת הערפל חזר במלוא עוצמתו ושוב מצאנו את עצמנו הולכים בענן לבן. בשלב הזה גם התחיל טפטוף מעצבן אבל לשמחתנו זה לא היה משהו בעוצמה חזקה שאיים להרטיב אותנו.

קשה לי לפרט על הדרך שעשינו מאחר ובעיקרון לא ראינו כלום, הלכנו על שביל רחב מלא באבנים ובולדרים במגמת ירידה כמה קילומטרים טובים עד שהגענו לגשר ושמענו זרימת מים חזקה.

מתחת לגשר זרם נהר עוצמתי ולידנו היה מפל שלפי הרעש היה גדול וחזק. מרגע חציית הגשר התחלנו לרדת במקביל לנהר ובכל זמן קצר הגענו לעוד מפל - הראות הייתה גרועה וממש התבאסנו מהמצב. מתישהו לאורך הדרך פגשנו ישראלי ודיברנו איתו, הוא אמר לנו שעוד קצת במורד הדרך יורדים מגובה הערפל והנוף משוגע.

תהינו לגבי נקודת מילוי המים עליה דיברה הרנג׳רית שכן, הלכנו מעל ל-6 ק״מ מהבקתה ולא מצאנו שום מקום שניתן למלא בו בקבוקים.

כ-10-15 דק׳ חלפו והדברים שאמר לנו הישראלי אכן התממשו - יצאנו מהערפל סופסוף! מולנו נחשף ערוץ עמוק דרכו זרם נהר בעוצמה משוגעת. מסביב הכל ירוק וככל שירדנו ראינו יותר ויותר אנשים.

הרוב המוחלט של האנשים אשר מטיילים באיסלנד לא עושה את הדרך שלנו אלא מגיע ל-Skogar ומטפס במקביל לנהר לראות את המפלים. מדובר בעליה ארוכה של מעל ל-800 מטרים ורטיקלים למי שרוצה לראות הכל ורק מעטים עושים את כל הדרך. אנחנו חצינו את המעבר הרים בין Thorsmork ל-Skogar ולכן הלכנו לאורך הדרך כולה - רק שבשבילנו זו הייתה ירידה.

הבאסה על הראות נשכחה ועצרנו כל כמה דק׳ לצלם. הדרך הזאת היא אחת מה-Highlights של המסלול כולו, זרימת המים וריבוי המפלים מרשימים מאוד

השעה הייתה באזור 13:30. סיימנו את הרוב המוחלט של Fimmvorthuhals בזמן שיא ונשאר לנו מלא זמן לבלות בנקודות התצפית. עשינו כ-2 הפסקות ארוכות בנקודות תצפית יפות ועצרנו המון לתעד את כל היופי הזה. כשהתקרבנו לחלק התחתון, השביל היה מלא במאות אנשים להערכתי. כל מפל שעוברים יפה ומרשים בדרכו. לטעמי מי שמוותר על החלק הזה במסלול עושה טעות כי הוא בהחלט ב-Top 3 המקטעים הכי יפים שראינו שם. במהלך המקטע, עוברים כ-20 מפלים - כל אחד ושונה ומיוחד.

המשכנו לרדת לכיוון המפל התחתון והגדול ביותר, כמות האנשים על השביל הייתה לא נתפסת - הזכיר לנו את ההמון שראינו ב-Landmannlauger. השעה הייתה מוקדמת וסיכמנו שזה התכנון שלנו להמשך היום:

• יורדים להצטלם במפל
• מחפשים את התחנת אוטובוס כדי להבין בדיוק איפה לחכות
• הולכים לביסטרו וחוגגים את הסיום המוצלח בארוחה

השביל הסתיים בהמון מדרגות מתכת שהמעבר בהן הרגיש כמו לרדת במדרגות בקניון - דוחק של אנשים וקצב של צב.

כשהגענו למטה נחשף בפנינו מפל Skogafoss המדהים - מדובר במפל עצום! גובהו כ-60 מטרים ורוחבו כ-15 מטרים. גם אם עומדים עשרות מטרים ממנו, נרטבים מרסס המים המטורף שהוא מפזר.

עמית הלך לעשות צילומים עם ה-Go Pro ואני סידרתי את החצובה לתמונת סיום. האמת שההמון שפקד את האתר די פגע בחוויה של המקום אבל היינו שבעים מנקודות נוף מטורפות וזה לא הפריע לנו יותר מידי.

שמנו את התיקים עלינו ועשינו תמונת סיום מסלול:

בנקודה זאת, סיימנו רשמית את המסלול באורך 174 הקילומטרים. שעות על גבי שעות של תכנון מקדים ולא מעט מזל הביאו אותנו לנקודה הזאת לאחר שהכל דפק כמו שעון, ללא בלטמי״ם ועם מזג האוויר מדהים שרק יכולנו לדמיין בחלומות שלנו.

המסלול הזה הוא בהחלט חוויה שלא תישכח!

מ-Skogafoss הלכנו לכיוון החניה וחיפשנו את תחנת האוטובוס שלנו. כמות הרכבים שם הייתה לא נתפשת - אני מנחש שזה אחד האתרים המתוירים ביותר באיסלנד. לבסוף מצאנו על כר דשא מעין עמוד עם שלט עליו לוחות זמנים של חברת Straeto - חברת האוטובוס הציבורית שהפעילה את קו שלנו.

בסמוך לשלט ישבו שלושה ישראלים נחמדים שחיכו כבר כמה שעות בנקודה - הם עשו את Fimmvorthuhals ביומיים ולכן באותו היום היה להם מסלול קליל באורך 14 ק״מ שכולו בירידה.

לאוטובוס לא ניתן להזמין מקומות מראש ולכן, אף אחד לא מבטיח שיהיה בו מקום - אם מסיבה כלשהי לא הצלחת לעלות עליו אז נדפקת! אין שום דרך לצאת מ-Skogar שהיא לא בטרמפים.

השעה הייתה 14:30 וראינו שרק שלושה אנשים ממתינים לאוטובוס אז הרגשנו בנוח ללכת לביסטרו ולאכול ארוחה מושחתת בפעם הראשונה מזה שבוע.

נכנסנו לביסטרו וקצת לא התאמנו שם לנוף, היינו היחידים עם תיקים גדולים וציוד להליכה ממושכת, אני מנחש גם שלא הרחנו כמו ורדים או שושנים באותה העת. נדרשנו להשאיר את התיקים בסמוך לפינת ישיבה במקום והמארח הוביל אותנו לשולחן זוגי. מהחלון של הביסטרו ראינו בקו ישיר את תחנת האוטובוס שלנו וזה איפשר לנו להישאר ״עם היד על הדופק״ אך גם קצת פגע ברוגע ובשקט בזמן הארוחה.

הזמנו שני המבורגרים ובירה מקומית, האוכל היה נהדר! האמת שההמבורגר היה די מעפאן בגודלו (140 גרם) ולא עשה רושם של איזה נתח מובחר אבל הסטנדרט שלנו היה נמוך הרי ברוב הימים ״התפנקנו״ על קבנוס וטורטיה אז המבורגר, צ׳יפס ובירה היו אוכל גורמה עבורנו.

בזמן הארוחה עוד ועוד אנשים הגיעו לתחנת האוטובוס - בשלב מסוים חיכו שם להערכתי כ-50 איש וזה התחיל קצת להלחיץ אותנו. סיימנו את האוכל ו-״התכוננו למלחמה״. עם כמות כזאת של אנשים כבר ציפינו לעליה לאוטובוס סטייל העלייה לאוטובוס לבסיס צאלים ביום ראשון בבוקר.

כשהגענו לתחנה שמחנו לדעת שרוב האנשים שם בכלל חיכו לאוטובוס אחר אשר נסע ל-Vik. האוטובוס של Vik הגיע זמן קצר לאחר מכן וכשיצא מהתחנה נשארנו רק כ-10 אנשים בהמתנה לאוטובוס שלנו. הגיעה השעה 16:30 אבל האוטובוס לא. אחד הישראלים בדק באפליקציה ייעודית של Straeto שם הם מראים לך בלייב איפה האוטובוס נמצא. באפליקציה ראינו שהוא בכלל לא באזור והבנו שכנראה ויגיע באיחור לא מבוטל.

לבסוף, לאחר 45 דק׳ איחור האוטובוס הגיע. לשמחתי רובו היה ריק. בשלב הזה כבר היו כ-30 מטיילים שחיכו לו אבל היה מקום לכולם והרגשנו אנחת רווחה שעברנו את המשוכה הזאת.

הנסיעה ארכה כשעתיים וחצי בסופה הורידו אותנו בתחנה בשם Mjodd - תחנה שלא הכרנו לפני. זו תחנה סטייל ה-BSI אבל רחוקה כ-5 ק״מ משם. בדקנו ב-Google Maps וראינו שאנחנו צריכים לחכות לאוטובוס מספר 14 שיוביל אותנו לאזור המלון. כשהאוטובוס הגיע, הנהג לא הסכים להעלות אותנו כי היה ניתן לשלם רק במזומן (שלא היה לנו) או דרך אפליקציה ייעודית שלא הצלחנו להפעיל בזמן כ״כ קצר. לשמחתי אחד הישראלים שחיכו איתנו בתחנה שילם עלינו דרך האפליקציה והחזרנו לו תשלום בביט.

גם עם ה-Guesthouse היה לנו מזל. בעלת המקום ביקשה מאיתנו להיכנס לחדר אחר מהחדר המיועד לנו לשאר השהות עקב אילוץ וממש הודתה לנו שהסכמנו לכך. כשהגענו למלון, נוכחנו לראות שקיבלנו חדר משפחתי ענק. זה מאוד התאים לנו כי היינו מסריחים, הציוד שלנו היה מסריח, היינו צריכים לפרוס ולייבש את האוהל הרטוב שארזנו יום לפני ולארגן את הציוד המטונף מהמסלול.

ב-16 שעות שהיינו בחדר הסרחנו אותו לגמרי ולעבור משם לחדר נקי בהחלט קסם לנו.

דפקנו מקלחות ארוכות ומפנקות (אפילו לעמית היו מים חמים) ולאחר מכן נחנו בחדר וחשבנו איך למלא את שלושת הימים הבאים. העדפתי לא להזמין אטרקציה ארוכה שמתחילה מוקדם בבוקר כי היינו זקוקים למנוחה ולא היה לי כוח לנבור זמן ארוך בטלפון בשביל לתכנן ולהזמין הכל מראש. בסוף הוחלט לקחת את היום באיזי, לפתוח את הבוקר בבית קפה, לטייל קצת בעיר ומשם לנסוע ל-Sky Lagoon לתרפיה ושחרור הגוף - את יתר השהיה נתכנן ביום המחרת.

הזמנו הסעה מה-BSI ל-Sky Lagoon דרך Reykjavik Excursions וכרטיס Sky Lagoon Pure (ארחיב בהמשך) לשעה 14:00.

יצאנו מאוחר יחסית למסעדה התאילנדית האהובה עלינו Krua Thai והזמנו שתי מנות פאד-תאי שהיו מעולות.

חזרנו למלון וישנו כמו תינוקות.

סיכום יום:

ימים 10-12 (02-04/08/23) - טיולים וסיורים באזור Reykjavik

יום 10 - יום באיזי + Sky Lagoon

את הבוקר פתחנו ב-Baka Baka, הפעם הזמן לא לחץ אז ישבנו שם, שתינו קפה ואכלנו מהקוראסונים המצוינים שלהם. הסתובבנו קצת בעיר וחזרנו למלון בשביל לעבור מהחדר משפחה לחדר החדש שלנו.

התארגנות קצרה ויצאנו לכיוון ה-BSI משם לקחנו את האוטובוס שהזמנו ל-Sky Lagoon ובתוך 13 דק׳ הגענו אל היעד.

שעת ההגעה שלנו הייתה 13:15 אבל כרטיס הכניסה למקום שלנו היה עבור השעה 14:00. הנחתי שלא יעשו לנו בעיות להקדים אבל התבדתי, ביקשו מאיתנו לחכות בבית קפה שלהם עד ששעת הכניסה שלנו תגיע.

תפסנו שולחן והזמנו שתי בירות ב-"סכום סמלי" של 45 ש״ח לכוס בשביל להעביר את הזמן בכיף.

לקראת השעה 14:00 הלכנו לדלפק וקיבלנו כל אחד שני צמידים:

1. מעין גומיה שחורה שבעצם מגיעה עם כרטיס ה Pure ונותן לנו להיכנס ל- Seven Steps Ritual
2. שעון גומי עם צ׳יפ בעזרתו ניתן להזמין שתיה מהבר בפנים ולקבל לוקר בחדרי הרחצה

נכנסנו למקום והלכנו בכיוון השלט של ה-Pure Pass. עלינו על בגד ים ונכנסו לחדר מלא במקלחות בשביל להתרחץ לפני הכניסה למים.

לאחר המקלחת המשכנו במסדרון שהוביל אותנו לבריכה המחוממת - היה קר בחוץ וקפאנו אחרי המקלחת אבל הכניסה למים החמים החזירה לנו מהר את חום הגוף.

ה-Sky Lagoon זו הבריכה המחוממת השניה הכי פופולארית באיסלנד (אחרי הלגונה הכחולה). מדובר באינפיניטי פול מחומם שיושב למרגלות האוקיינוס. הבריכה גדולה, יש בה שני אזורים עם טמפרטורות מים שונות ובר משקאות שמאפשר לך לשתות בזמן השהיה בבריכה.

לצערי אין לי תמונות שלנו כי לא נערכנו עם כיסויים אטומים למים בטלפון אך כך זה נראה:

לאחר כחצי שעה במים הלכנו אל ה-Highlight של המקום (לפחות כפי שהם משווקים את זה) - טקס 7 השלבים.

הכניסה ל-״טקס״ הזה היא רק למי שרכש את כרטיס ה-Pure שעולה פי 1.5 מהכרטיס הבסיסי. אנחנו זרמנו על זה בשביל לראות במה מדובר וגם זה הרגיש לנו כמשהו משחרר לאחר הטרק הארוך.

אלו השלבים:

1. מהבריכה המחוממת נכנסים לבריכה קטנה של מים קפואים לגמרי
2. אחרי הקיפאון של המים עוברים לסאונה יבשה רותחת המשקיפה על האוקיינוס ובמרכזה אבנים בוערות
3. נכנסים לחדר שבחלקו העליון מעין רססות של מים קפואים לצינון אחרי הסאונה
4. מקבלים צלחות פילינג מחומרים טבעיים ומורחים את כל הגוף
5. עם הפילינג נכנסים לסאונה רטובה מלאה באדים
6. ביציאה מהסאונה מתקלחים במקלחות חמות סטנדרטיות
7. חזרה לבריכה המחוממת

האמת שאחרי ביצוע השלבים העור הרגיש חלק אבל לטעמי מדובר בגימיק. גם כל התהליך הזה מרגיש כמו ״פס ייצור״ - תור של אנשים לכל תחנה, מעבירים אותך ממקום למקום כמו רובוט. זה לא רגוע ופסטורלי כמו שהם מציגים באתר אבל לפחות התנסנו.

נשארנו כשעתיים נוספות בבריכה המחוממת, בכל זמן מסויים יצאנו עם חצי גוף החוצה ונידפנו חום גוף בעזרת הרוח הקרירה של האוקיינוס. על הדרך שתינו בירה נוספת במים ובאזור 17:15 יצאנו מהמקום וחזרנו לעיר.

ביציאה ביקשו מאיתנו לתת כרטיס אשראי שזה היה קצת מוזר הרי קישרנו את הצמידים לאשראי של עמית ושילמנו בעזרתם אבל נתנו בכל מקרה - חשבנו שזה משהו שגרתי אך יומיים לאחר מכן הבנו שחייבו אותנו על שני משקאות שלא הזמנו.

חזרנו למלון, נחנו קצת ועמית הטמעעע החליט שבא לו לאכול ג׳אנק ברמה הנמוכה ביותר שלו. בקרבת המלון שלנו היה בר אמריקאי שהגיש מנות כמו המבורגרים, כנפיים, צ׳יפס ודברים בסגנון. זה לא ה-Cup of Tea שלי אבל זרמתי.

התיישבנו שם, הזמנו כל אחד המבורגר עוף ומגש כנפיים חריפות. בסופו של יום, ״גועל נפש״ זה מחמאה למקום הזה. אכלתי בקושי כנף אחת ואת ההמבורגר סיימתי בכוח. לא טעים, לא טרי, מרגיש באיכות ירודה. עמית הסכים שמדובר במקום זוועה וסגרנו שאין יותר ארוחות ערב בסגנון אלא של אוכל נורמלי.

סיכמנו אחלה יום באיזי.

יום 11 - Snaefellsnes Peninsula

מאחר ולא היה לנו רכב, היינו מוגבלים לטיולים שהם יחסית באזור של רייקיאוויק. אחד המקומות היותר מומלצים לבקר הוא Snaefellsnes. חצי האי סנייפלסנס נקרא גם "איסלנד המיניאטורית", שכן יש בו את כל מה שמאפיין את איסלנד מבחינת נוף וטבע על שטח קטן. בשונה ממקומות אחרים לא מדובר במסלולים תובעניים של קילומטרים אלא בעיקר נסיעה ברכב, עצירה, הליכה של כמה עשרות - מאות מטרים לכל היותר וחזרה לרכב.

לקחנו סיור מאורגן אשר התחיל מוקדם בבוקר בתחנה מספר 12, לא לפני שישבנו על קפה וקוראסונים ב-Baka Baka. התחנה הייתה כ-15 דק׳ הליכה מהמלון וגם שם התחיל אותו נוהל מעצבן של מליון חברות הסעות שמגיעות ומקריאות שמות. לאחר כ-40 דק׳ של המתנה, האוטובוס שלנו הגיע, אסף אותנו ועוד מליון תיירים והוריד אותנו כ-15 דק׳ לאחר מכן בתחנת דלק גדולה חלק מיושבי האוטובוס כולל אותנו נדרשו לרדת בשביל לעלות על ההסעה שלהם.

מהאוטובוס עברנו לרכב הסעות עם 11 מקומות - נחמד שלא מדובר באוטובוס אך הישיבה שם זוועה. ממש צפופה. הנהג היה מהגר הודי נחמד שדיבר בלי הפסקה גם על דברים שקשורים בסיור וגם כאלו שלא.

לא ארחיב על כל הסיור, בגדול אגיד שזה היה נחמד אבל מתיש - ב-11 שעות הסיור, נסענו כ-450 ק״מ בסה״כ ועצרנו במספר נקודות. חלקן היו מרשימות יותר, חלקן פחות (אולי הצפיות שלי היו גבוהות אחרי הנופים המטורפים מהמסלול). אני מניח שאם הייתי עושה את זה לבד עם רכב זה היה מהנה יותר אבל בסה״כ לא הצטערנו שלקחנו - האזור באמת יפה וזו הייתה האופציה הכי הגיונית בשביל לחוות אותו.

קצת תמונות מהסיור:

וזו הדרך המוקלטת של הסיור:

לאחר מפך הנפש ביום לפני עם הבר האמריקאי, חזרנו למסעדה התאילנדית הקבועה והאהובה שלנו והלכנו לישון שבעים ושמחים.

יום 12 ואחרון - מעגל הזהב והביתה

הטיסה שלנו מרייקיאוויק המריאה ב-23:50 וזה איפשר לנו למלא עוד יום באטרקציות באזור. הארטקציה כנראה הכי פופולרית באיסלנד היא מעגל הזהב Golden Circle. מעגל הזהב מורכב בעיקר משלושה אתרים מאוד פופולריים. למסלול קיימות וריאציות שונות, ישנם סיורים ארוכים יותר אשר מוסיפים נקודות או מחברים אטרקציה נוספת כגון ה-Sky Lagoon. מעגל הזהב הבסיסי ממלא כחצי יום בלבד ולכן יש גמישות רבה בהרחבתו.

אנו לקחנו סיור מאורגן עם Reykjavik Excursions הנקרא Golden Circle Direct. מדובר במסלול ״נטו״ של מעגל הזהב בלי תוספות - הסיור התחיל בשעה 10 בבוקר והיה צפוי להסתיים לכל היותר ב-16:00 - לנו הסתדר מצוין עם זמני הטיסה.

הסיור התנהל באוטובוס, בכל תחנה קיבלנו כ-30-60 דק׳ עצירה והיינו חופשיים להסתובב לבד - זה היה נחמד כי אם יש משהו שאני לא סבלני אליו זה להיות תקוע עם קבוצה גדולה ולמרוח זמן. בזמן הנסיעה הייתה מדריכה שדיברה במיקרופון, הסבירה על ההיסטוריה של איסלנד, על המקומות הגיאוגרפיים שעברנו בהם ועל האתרים עצמם - אני אישית מצאתי את זה מעניין, עמית ישן כל הדרך.

אלו היו תחנות העצירה שלנו לפי הסדר

התחנה הראשונה - פארק ת'ינגווליר (Þingvellir):

קצת על הפארק:

בו נמצא הפרלמנט העתיק של איסלנד שהוקם בשנת 930 ונחשב לפרלמנט הראשון בעולם. איסלנד היא דמוקרטיה פרלמנטרית יותר מ-1000 שנים. איסלנדיים הגיעו באופן מסורתי כל שנה לת'ינגווליר, להחליף סחורות, לדון בעניינים משפטיים וחברתיים ולקבוע חוקים. הפארק ת'ינגווליר שגם נבחר ע"י אונסק"ו לאתר מורשת עולמית הוא המקום היחיד על פני כדור הארץ שבו ניתן לצפות בלוחות טקטוניים כאשר הם מורמים מעל פני הקרקע.

רשמים שלי:

נקודה נחמדה ותו לא - מפוצצת באלפי אנשים, האתר עצמו והתצפיות לא מהמרשימות שראיתי באיסלנד.

התחנה השניה - פארק הגייזרים (Geysir):

קצת על הפארק:

זהו פארק מעיינות חמים הממוקם באזור שנקרא אויקאדאלור. השימוש במילה "גייזר" הוא קצת מבלבל. "גייזר" (Geyser) הוא שמה של התופעה הידועה כאשר מים רותחים וקיטור מתפרצים מבטן האדמה, אך "גייזר" (Geysir) הוא גם שמו של אחד הגייזרים בפארק. למעשה אותו גייזר לתופעה כולה ומכאן הבלבול. ליד גייזר ישנו גייזר קטן יותר הנקרא סטרוקור שפירושו "הילד." סטרוקור הוא כרגע הגייזר הפעיל ביותר בפארק ולמרות שסילון המים שלו קטן מזה של גייזר, הוא מרהיב לא פחות. סטרוקור מתפרץ כל 10 דקות בממוצע

רשמים שלי:

נקודה נחמדה יותר מהקודמת, גם כאן יש המון אנשים. הגייזר במציאות פחות מרשים מהציפיות אבל הטיול בפארק היה נחמד. מלבד הצפיה בכל הבריכות התרמיות עלינו לנקודת תצפית יפה שהשקיפה על כל האזור.

התחנה השלישית - מפל גולפוס (Gullfoss):

על המפל:

מפל גולפוס (שפירושו "מפל הזהב") הוא כנראה המפורסם ביותר מבין עשרות אלפי המפלים באיסלנד. המפל ממוקם על נהר הקוויטה (Hvita). זהו אתר רב עוצמה שבהחלט שווה לראות. המפל מחולק לשני שלבים ולאחר מכן פונה הנהר בחדות שמאלה לתוך קניון צר ותלול למדי.

רשמים שלי:

לטעמי הנקודה היפה ביותר בכל היום. המפל בהחלט מרשים ועוצמתי. השטח מאפשר צפייה במפל ובערוץ במספר זוויות וגבהים שונים. ללא ספק הנקודה שהכי נהנו בה.

סיום הסיור:

בשעה 16:00 הגענו חזרה לעיר. תיכננו לטייל כמה שעות, לשבת במסעדה התאילנדית וללכת ל-BSI בשביל לתפוס את האוטובוס של 20:00 שנוסע לשדה. הכל התנהל ע״פ תוכנית מלבד זה שהמסעדה התאילנדית הייתה סגורה. חיפשנו מקום אחר ומצאנו מסעדה פקיסטנית עם ביקורות טובות בשם Shalimar. הזמנו שתי מנות קארי חריפות, המנות היו מאוד טעימות אך זמן ההכנה היה ארוך (מעל לחצי שעה) וגודלן לא היה מספק. מלבד כל אלו, שילמנו בערך פי 1.5 על המסעדה התאילנדית.

בסיום הארוחה, הלכנו למלון, לקחנו את המזוודות מחדר שמירת החפצים ונסענו לשדה.

בכך הסתיים טיול שהיה לא פחות ממדהים, חוויה לכל החיים. בדומה למון בלאן, כל הכוכבים הסתדרו לנו, מזג האוויר היה מעולה, כל התכנונים יצאו לפועל והרגשנו שניצלנו בצורה מיטבית את הזמן שלנו במדינה המדהימה הזאת

אני מאמין שביום מן הימים אחזור לאיסלנד