Berlin High Trail - ״המסלול הגבוה ברלין״ - חלק א׳

לאחר תחושת ההחמצה ממנה יצאנו מ-Stubai החלטנו לעשות תיקון וחזרנו לאוסטריה למסלול מאתגר נוסף. המסלול אשר נבחר הוא Berlin High Trail או ״Berliner Höhenweg״ בגרמנית.

אומנם את Stubai סיימנו לא כפי שרצינו אך היה זה שיעור טוב להמשך. מלבד תכנון שונה למסלול הנוכחי, השקענו רבות בחיסכון משקל ויצאנו עם תיקים השוקלים כ-30% פחות מאלו שהיו לנו לפני. כמו כן, למדנו את המסלול טוב יותר כולל דרכי מילוט למקרה שמזג האוויר לא יטיב עימנו.

יצאנו אל המסלול אופטימיים וחדורי מוטיבציה לסיימו בצורה טובה.

על המסלול

Berliner Höhenweg הוא מסלול אלפיני באורך של 8 ימים הנחשב למאתגר במיוחד עקב תוואי השטח הקשה. רוב רובה של ההליכה היא בעליות או ירידות, שדות בולדרים, חציית נחלים וטיפוסים עם סולמות וחבלים. המסלול נע בין גבהים 626 מטר בנקודה הנמוכה ביותר ל-3,106 מטר בנקודה הגבוהה ביותר.

הטראק מתאים עבור כאלו עם נסיון אלפיני קודם ואינו מומלץ למטייל המתחיל. עובדה זו הופכת אותו לרגוע ולא הומה, דבר התורם לחווית הטבע.

הקושי הגדול הכרוך בביצוע המסלול מתוגמל בנופים פראיים, כל יום נראה שונה מקודמו ויש לאורך המסלול לא מעט highlights עוצרי נשימה.

התכנון שלנו

המסלול הרשמי מורכב מ-8 קטעי הליכה, אנחנו עשינו את השישה הראשונים ״לפי הספר״, ואת השביעי וחלק מהשמיני עשינו ביום אחד. כאשר הזמנו בקתות ל-Stubai, מאחר ולא היו מקומות בחלקן נאלצנו לאחד מקטעים אשר הפכו לתובעניים מידי כ-10-11 שעות הליכה ביום. הפעם למדנו לקח והזמנו את המסלול מוקדם מאוד (בתחילת שנת 2022) וזה נתן לנו החופש לתכנן את המסלול בדיוק כפי שרצינו.

• היום הראשון Finkenberg – Gamshütte hut אורך: 6.8 ק״מ, טיפוס 1,084 מ׳ , 4.5 שעות הליכה.

• היום השני Gamshütte hut – Friesenberghaus lodge אורך: 14.8 ק״מ, טיפוס 1,130 מ׳, ירידה 575 מ׳ 9 שעות הליכה.

• היום השלישי Friesenberghaus lodge – Olpererhütte hut – Furtschaglhaus lodge אורך: 15.4 ק״מ, טיפוס 690 מ׳, ירידה 875 מ׳ 6 שעות הליכה.

• היום הרביעי Furtschaglhaus lodge – Berlinerhütte hut אורך: 8.9 ק״מ, טיפוס 850 מ׳, ירידה 1,100 מ׳ 6 שעות הליכה.

• היום החמישי Berlinerhütte hut – Greizer Hütte hut אורך: 10.8 ק״מ, טיפוס 1,235 מ׳, ירידה 1,050 מ׳ 7 שעות הליכה.

• היום השישי Greizer Hütte hut – Kasseler Hütte hut אורך: 10.1 ק״מ, טיפוס 690 מ׳, ירידה 740 מ׳ 5.5 שעות הליכה.

• היום השביעי Kasseler Hütte hut – Karl-von-Edel-Hütte hut-Ahornbahn Cable Car אורך: 17 ק״מ, טיפוס 986 מ׳, ירידה 1,183 מ׳ 10 שעות הליכה.

יום 1: הגעה למינכן

גם הפעם החלטנו להגיע אל המסלול דרך גרמניה (מינכן). לקחנו טיסת צהריים עם אל-על אשר נחתה בשעה 18:05 בשדה התעופה של מינכן. זמן הנסיעה ל-Mayrhofen מהשדה הוא כ-3 שעות. בשביל להשאיר מקום לבלתמי״ם ולא למצוא את עצמנו נוהגים בשעות מאוחרות, סגרתי לנו מלון משפחתי נחמד בשם Pension Bernhardhof הממוקם בלב הטבע ונמצא על הדרך ל-Mayrhofen, כ-50 דק׳ נסיעה ממינכן. לשמחתנו הטיסה נחתה בזמן, קיבלנו רכב משודרג ללא כל בעיות ויצאנו לדרך יחסית זמן קצר לאחר שנחתנו.

משיחה מוקדמת עם המלון, הבנתי שאין אופציות לארוחת ערב באזור - זהו מקום כפרי וההיצע מאוד דל. היינו חייבים לדאוג לעצמנו לארוחת ערב והחלטנו לחפש מסעדה על הדרך. רצה הגורל והופיע סניף מקדונלדס בצד הדרך זמן קצר לאחר מכן. איננו חסידים של ג׳אנק אבל לאותו הרגע זה התאים לנו.

נכנסנו לסניף ובעזרת המכונות האוטומטיות התחלנו לבנות הזמנה של שלוש ארוחות קלאסיק. באמצע ההזמנה אבא הלך למוכר וקרא לנו שנבצע הזמנה דרכו. משום מה, בהזמנה מול המוכר, עמית התבלבל והזמין לנו ארוחות המבורגר BBQ במקום הקלאסי. ההמבורגרים היו דוחים ברמות, ממש אכלנו בכוח כדי לא ללכת לישון רעבים. שבאנו לקום לכיוון האוטו, אבא דפק את הראש במנורה ואמר ״לעזאזל״.

התלבטנו האם לקנות בירות שיהיה לנו לישיבה במלון אך וויתרנו וחזרנו לאוטו.

ממקדונלדס המשכנו למלון. בשעה שהגענו הקבלה כבר לא עבדה. צילצלתי בצד הדלת באינטרקום ויצא אלי מישהו מהמבנה ממול (בית המשפחה) בשביל להכניס אותנו לחדר. המלון היה פשוט אך נקי ונוח. בסמוך לחדר שלנו ראינו מטבחון קטן לשימוש האורחים, במקרר המטבחון היו המון בקבוקי בירה ומחירון. העלות עבור בקבוק של חצי ליטר בירה הייתה 2 יורו בלבד - יכולים לתאר דבר כזה בארץ? תו״כ ההתארגנות לשינה שתינו כמה בירות וסגרנו את היום בכיף.

יום 2: התארגנויות ותחילת מסלול לעבר Gamshütte hut

קמנו ליום בהיר אך מהר מאוד נהיה מעונן. בכללי, קצב שינויי מזג האוויר באזורים האלו הוא פשוט הזוי. התחלנו בארוחת בוקר יחסית פשוטה, קצת צילומים של שטח המלון ועלינו לרכב לכיוון Mayrhofen.

כשעה לתוך הנסיעה ואנו מוצאים את עצמנו בגשם משמעותי ועננות כבדה אך הדבר לא הטריד אותנו יותר מידי מאחר ויום ההליכה הראשון הוא יחסית נוח וקצר. Mayrhofen היא עיירת סקי יפיפיה הממוקמת בתוך עמק ה-Zillertal - מאוד דומה במאפייניה ל-Neder שממנה התחלנו את Stubai. הגענו עם הרכב למלון בו אנו מתוכננים ללון בלילה לאחר סיום הטראק. בעל המלון היה מאוד נחמד והציע לנו להשאיר את הרכב כל השבוע בחניה שלו ללא כל עלות. החננו את הרכב בחניה טורית הנמצאת לצד המלון, עלינו על ציוד מלא והלכנו לעיר להצטייד לקראת המסלול. מרכז העיר די קטן, בתוך זמן לא ארוך הספקנו ללכת את כל השדרה המרכזית, לקנות בלון גז וארוחת צהריים של לחמניות וגבינה צהובה. העיירה יפיפה, מלאה בפרחים, הרים גדולים סביב וכיאה לאוסטרים, הכל נקי ומטופח.

עם סיום הארגונים, לקחנו אוטובוס לעיירה סמוכה בשם Finkenberg שממנה מתחיל המסלול בפועל. במסלול של האוטובוס, היו תחנות רבות ב-Finkerberg ולא היינו בטוחים באיזה לרדת. החלטנו להפעיל את הגרמין ולרדת כאשר המרחק בין המיקום שלנו לנקודת ההתחלה יהיה לא רחוק וכך עשינו. בדיעבד כנראה ירדנו תחנה אחת מוקדם יותר אך זה עלה לנו בכמה דק׳ הליכה בלבד.

קטע ההליכה הראשון היה בפאתי Finkenberg. בקטע זה לא היה שום אזכור או שלטים של המסלול, הלכנו לפי ה Garmin בערך 15 דק׳ עד שהגענו לגשר עץ התלוי מעל תהום של עשרות מטרים. בסמוך לגשר סופסוף ראינו שלט עם חץ המורה על הכיוון לנקודת החניה ממנה יוצאים לבקתת Gamshütte hut. עשינו תמונת ״תחילת״ מסלול, כמה ארגונים ויצאנו לדרך.

כ-15 דק׳ הליכה נוספות חלפו בכביש עד שחלפנו על מגרש טניס עם חניה מעליו ולצידה שביל עיזים צר העולה לכיוון ההר. שם כבר היה שלט רשמי המציין שזו הדרך ל-Gamshütte hut - מבחינתי זוהי נקודת ההתחלה האמיתית של המסלול. השביל נכנס מהר מאוד לתוך יער סבוך ויפיפה, מלא בעצים גבוהים וכל הקרקע ירוקה וחומה - שילוש של עשב ואדמה. הדרך יחסית מונוטונית - הליכה ארוכה בתוך היער אך ככל שעולים בגובה, עוברים ביותר ויותר קרחות מהן משתקף נוף יפיפה על Finkenberg והאזור מסביב.

מזג האוויר השתפר פלאים עם תחילת ההליכה וזכינו להנות משמים כחולים ושמש נעימה. לאחר כמה שעות הליכה ביער, הגענו לפינת מנוחה מפנקת, ספסלי ישיבה מול נוף פנורמי, צל ואפילו היה מבנה עץ עם שולחן אשר יכול לשמש כמקלט במזג אוויר פחות נעים. אכלנו צהריים והכנו מרק.

המשכנו לטפס בשביל, טיפוס ארוך של 1,100 מטר ורטיקלי ושעה לאחר מכן הגענו לבקתת Gamshütte. מדובר בבקתה מאוד בסיסית, אין מקלחות עם מים חמים וכל החדרים הם dorms. בפועל אין אפשרות שפויה לעשות את המסלול הזה ללא עצירה בבקתה הזו וידענו מראש לקראת מה אנו באים.

הבקתה ממוקמת באזור מרהיב, תצפית מעולה על כל העמק של Mayrhofen ועל הרים מושלגים נוספים אשר המסלול מתקדם לכיוונם. ברחבה החיצונית של הבקתה יש שתי מקלחות תחת כיפת השמיים, המים נשאבים מאיזשהו אגם אלפיני באזור והם פשוט קרים על סף קיפאון. היה לי קשה אפילו לשטוף ידיים מרוב שהטמפ׳ הייתה נמוכה, מקלחת לא הייתה אפילו שיקול מבחינתנו.

נכנסנו לקבלה וקיבלנו את החדר, העובדת במקום אמרה שאמורים להגיע שני מטיילים נוספים ולישון איתנו. החדר היה בנוי ממיטת קומותיים שבה אני ואבא ישנו ועוד דרגש עם 5 מיטות שבה עמית ישן, לשמחתנו בין עמית למטיילים האחרים היו אמורות להיות 2 מיטות ריקות.

כשהתארגנו בחדר הגיעה אחת העובדות במקום לדבר איתנו, שאלנו אותה על התחזית ועל היום למחרת שכן מצפה לנו יום מהארוכים במסלול אשר צפוי לארוך כ-9 שעות הליכה נטו. העובדת אמרה לנו שביום למחרת מזג האוויר לא יציב, יש חשש לסופות ברקים ושכדאי לנו להבין איפה אפשר לחתוך מהשביל לכיוון העמק במקרה שמזג האוויר מתדרדר. במקרה כזה היינו צריכים לרדת לעמק, לקחת אוטובוס לנקודה אחרת בעמק ומשם לטפס לבקתה במשך שעתיים-שלוש. היה קצת מבאס לשמוע את התחזית הקודרת שלה, ישר עלו לנו זכרונות מ Stubai אך הבנו שאם אכן יהיו סופות ברקים או מזג אוויר מסוכן, מוטב לרדת לעמק מאשר לנסות ולסיים בכל מחיר.

בבקתות אין מה לעשות בחדרים מלבד לישון, בחדר שהיה לנו בקושי היה מקום ללכת, רוב רובו היה מיטות. ירדנו למטה ושתינו 2 בירות בזמן ההמתנה לארוחת הערב.

האוכל בבקתה היה טוב בצורה מפתיעה: מנה ראשונה קיבלנו מרק עם חומוס וקרוטונים, למנה שניה פסטה עם ירקות וגבינה ולקינוח פנקייק. האוכל היה משביע וטעים. לאחר הארוחה העברנו עוד כשעה-שעה וחצי בחדר האוכל בהמתנה לטעינת כל האקלטרוניקה שלנו וגם כדי לא ללכת לישון מוקדם מידי.

לפי התחזית, הצפי לסופות ברקים היה בשעות הצהריים-ערב, מאחר וגם כך ציפה לנו יום מאוד ארוך, החלטנו להמיר את ארוחת הבוקר ב Lunch Box ולצאת לדרך עם אור ראשון. עלינו לישון בחדר ולשמחתי הרבה, הבאתי אטמי אוזניים לשינה למקרה שהמטיילים האחרים יעשו רעש. בדיעבד זו היתה החלטה מעולה שכן, בסוף הגיעו שלושה מטיילים ואחד מהם נחר כמו טרקטור כל הלילה - עמית סבל מזה קשות.

בסה״כ היום הראשון התנהל בדיוק לפי התוכנית וסוכם כהצלחה.

לפי מדידה שלנו, מרגע שנכנסנו ליער הלכנו 8 ק״מ וטיפסנו 1,068 מטר ורטיקליים.

יום 3: מ-Gamshütte hut ל-Friesenberghaus lodge

קמים ב-5 בבוקר על מנת שנוכל לצאת עם אור ראשון. כל הבקתה חשוכה, כולם ישנים. עולים על ציוד, אוספים את ה Lunch Boxes שהצוות הכין לנו בלילה, יושבים על ספסל בסמוך לדלת הכניסה לבקתה ומחכים שיתבהר מספיק בשביל שנוכל להתחיל בצעידה. מגיעה השעה 06:05 ומתחיל להתבהר מעט, עדיין חשוך אבל לא ברמה שמונעת מאיתנו לראות את הדרך. מתחילים בטיפוס בוקר חביב על שביל דומה לזה שהלכנו ביום קודם רק שעכשיו כבר אין עצים כמעט עקב הגובה הרב.

ככל שעולים מתקבלת תצפית מרשימה יותר על העמק והבקתה המתרחקת מאיתנו. כחצי שעה לאחר היציאה, השמש מתחילה לעלות ובזמן מסוים כאשר נמצאת מעל העננים, אנו מקבלים שמיים דרמטיים בצבעי אדום וכתום והמחזה שלהם ביחד עם העמק מרהיב.

לשמחתנו מזג האוויר בשלב הזה של היום טוב מזו שהתחזית מראה, שמיים בהירים, שמש וטמפרטורה נעימה. תוואי השטח הולך ונעשה קשה, רוב היום הוא הליכה על שלוחות של הרים, שיפועי צד, המון עליות וירידות, טיפוסים עם הידיים, בולדרים וכל טוב.

הנוף הוא בעיקר על העמק אך ככל שאנו מתקדמים, העמק מחליף את נופו ואנו נחשפים לנופים יפיפיים.

ממשיכים ללכת שעות ארוכות בשבילי עיזים שמתחלפים לשדות בולדרים ובחזרה לשבילי עזים. באחד השבילים, בזמן הליכה עבר אותי במהירות אדירה איזשהו עצם שבאותו רגע לא הבנתי מהו וחלף 2-3 מטרים לפני. במחשבה ראשונית חשבתי שזו ציפור אך שסובבתי את הראש לכיוון העצם, הבנתי שזו אבן גדולה שאני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אם הייתה פוגעת בי. לאחר מכן סובבתי את הראש לצד הנגדי על מנת לראות מאיפה האבן הגיעה ומתברר שהיה כ-150 מטר מעלינו עדר כבשים שהפיל את האבן לעברנו.

ברגע שעברנו את העדר, כל הכבשים התחילו לרוץ לכיוון שלנו, להתקרב אלינו, להריח ולהתעניין. אולי הריחו אוכל בתיק או שרגילות שמטיילים מאכילים אותן.

בקצה העמק מתחיל להיחשף אגם גדול אשר ילווה אותנו ק״מ רבים ביומיים הבאים. העמק מחליף נופו כל הזמן ולא משעמם לרגע.

לאחר קטע הליכה קשה, אנו מגיעים לשביל עיזים יחסית נוח והולכים עליו עד שמגיעים למעין הצטלבות דרכים מוקפת בנחל זורם. אנו חוצים את הנחל בעזרת גשרון ומחליטים לעצור ולאכול סניקרס פרוטאין. אחת ההחלטות היותר טובות שעשינו הפעם היא להצטייד בחבילת סניקרס חלבון גדולה, מצאנו את החטיפים האלה טעימים והתענגנו עליהם לאורך כל המסלול. עקב אורכו של היום אנו משתדלים לעשות הפסקות מאוד מצומצמות, כמה דק׳ לרענן את הגב, למלא מצברים וממשיכים הלאה.

ממשיכים ללכת ושוב חוזרים למקטעי בולדרים ארוכים ומתישים.

עוד מספר שעות מפרכות עוברות ואנו עושים עצירת אוכל קצרה עם ה Lunch Box שלקחנו מ-Gamshütte. מרגע זה, בכל צהריים נאכל לחם דחוס ויבש עם גבינה צהובה. כנראה מכינים את הלחם בצורה הזאת שיהיה עמיד לאורך זמן. הלחם לא טעים אבל כש-״עובדים״ קשה ורעבים, לא מתפנקים.

בדרך חולפים על אגם אלפיני נחמד, נחשפים לעוד נופי עמק מרהיבים ומתחילים לראות באופק הרחוק את הבקתה. מזג האוויר עדיין מצוין ושמחים שהתחזית המפחידה לא התממשה.

על אף שכבר יש קשר עין עם הבקתה, לוקח זמן רב עד שאנו מגיעים אליה - בינינו לבינה יש הרבה עמקים, עוד בולדרים (איך לא?) ותוואי קשוח אשר גורם לנו להתקדם לאט.

הבקתה גדולה ומרשימה, ומגיעה עם פסיליטיס טובים משל קודמתה. מקלחת חמה העובדת בתצורה של 15 ליטר עבור 4 יורו, חדר ייבוש לציוד ולשמחתנו הפעם חדר פרטי לשלושתינו.

בקדמת הבקתה מרפסת אשר צופה על נוף מרהיב בעמק וממנה ניתן לראות בבירור את אגם Schlegeisspeicher, אותו אגם אשר נחשף אלינו במהלך היום. מאחורי הבקתה ישנו אגמון קטן לרחצה אבל המים כ״כ קרים שזה משהו שלא דיבר אלינו. בכללי המסלול הזה עובר בהרבה אגמים. אני אישית לא מבין איך לאנשים כיף לטבול בטמפרטורות כאלו.

הלכנו להתקלח והחלטנו לעשות כביסה לבגדים שלנו. אחרי המקלחת הלכתי וישר תיקתקתי את כל הבגדים שלי ומשם לחדר הייבוש. לאחר שחזרתי לחדר פתאום ראיתי שהגרביים שלי עדיין מלוכלכות ולא הבנתי למה הרי כיבסתי אותן לפני מספר דק׳. הסתבר שעמית החמור כהרגלו שם את הציוד שלו ביחד עם שלי כאשר חלק מהפריטים זהים (למעט המידות), אני לקחתי את הגרביים של עמית במקום את שלי ועשיתי להן כביסה. עמית היה מבסוט כל השבוע מהסיפור הזה ואני התמלאתי גועל בכל פעם שנזכרתי איך סחטתי את הגרביים המסריחות שלו עם ידיים חשופות לאחר שביצע איתן הליכה מאומצת של 9 שעות.

בנוהל, לאחר כל הסידורים ירדנו למטה להעביר את הזמן עם כמה בירות. התוודענו למטה שהבקתה מארגנת שולחנות מראש ושמו אותנו עם זוג הולנדי מאוד נחמד. מצד אחד היה נחמד קצת לשמוע אנשים ממקום אחר אבל מצד שני זה הפך למעיק, הישיבה נמשכה בטוטל ~3-4 שעות והשיחות בינינו לקראת הסוף הרגישו קצת מאולצות, גם אבא לא כ״כ מצא את עצמו בכל השיח הזה.

למנה ראשונה בארוחת הערב הגישו מרק עגבניות פיקנטי מעולה, לאחר מכן גולש עם משהו שדומה לפסטה ולקינוח מעין לזניה לא אפויה עם רוטב אדום - משהו זוועתי שאף אחד מהסועדים לא אכל. נראה שהטבח אילתר או שכח איזשהו שלב בהכנה.

לאחר ארוחת הערב, הגיע מישהו מצוות הבקתה ודיבר בגרמנית חצי שעה, לא הבנו מה יש לו לדבר כ״כ הרבה. לאחר מכן הוא תימצת את זה ב-5 דק׳ של אנגלית. הוא דיבר על המזג אוויר, בצורה מאוד דרמטית ומלחיצה הוא סיפר שמגיע גל קור לעמק ושהחל ממחר יהיה רטוב וקר מאוד, הזהיר אנשים ממקטעים מסוכנים כגון מעברי הרים ואמר שכל אחד צריך לקחת את ההחלטות שלו האם לדלג או לבצע את המקטע הבא. ״Take your decisions" - זה המשפט שבו הוא השתמש ומאותו הרגע שמענו את אבא חוזר עליו כל 10 דק׳. התחזית לא ״ידעה״ להגיד האם גל הקור והגשמים יתחילו מוקדם בבוקר או משעות הצהריים. המקטע של היום השלישי הוא הקל והבטוח ביותר במסלול אז אנחנו לא התכוונו לשנות תוכניות, תיכננו לצאת מוקדם ולהתמודד עם מה שיבוא.

מעט לפני שעלינו, עמית הלך לצוות הבקתה בשביל להזמין Lunch Boxes ליום המחרת, הבקתה סירבה למכור לנו בטענה שיש בקתה נוספת בדרך (Oplerer) ומאחר והם לא רוצים לדפוק להם את הביזניס, הם לא מוכנים למכור Lunch Boxes למטיילים שהולכים בכיוון זה - האמת זה קצת הרגיז והרגיש כמו גישה ישראלית.

סיכמנו יום פנטסטי, גם מבחינת נופים, עמידה בזמנים, מזג אוויר מצוין. טפו טפו הכל ״דפק כמו שעון״.

סגרנו 15.7 ק״מ, טיפסנו 1,300 מטרים ורטיקליים וירדנו 763 מטרים בזמן מצטבר של 9:20 שעות - חתיכת יום!

יום 4: מ-Friesenberghaus lodge דרך Olpererhütte hut ל-Furtschaglhaus lodge

כרגיל, פותחים את היום בארוחת בוקר בסיסית של לחם יבש, גבינה צהובה וקצת מוזלי עם גרנולה. מתארגנים והולכים ל Dry Room לאסוף את הציוד, מסתבר שבאותו הלילה הצוות לא הפעיל את התנורים והציוד שלנו נשאר רטוב. עולים על ציוד ויוצאים לדרך. מזג האוויר לא נראה חיובי, עננות וערפל כבדים, משמעותית קר יותר מימים קודמים אך בשלב הזה אין גשם.

אנו מתחילים לרדת מהבקתה לכיוון עמק וממנו עולים על ההר ממול. יצאנו מוקדם ואנו בין הראשונים על המסלול. לאחר שחוצים את העמק ומתחילים לצבור גובה, אנו רואים עוד ועוד אנשים יוצאים מהבקתה אל המסלול וחלק גדול מהם הולכים לכיוון העמק - נראה שהתדרוך של צוות הבקתה ביום שלפני עשה את שלו.

כחצי שעה חולפת מרגע שיצאנו ומתחיל גשם בעוצמה בינונית אשר הולך ללוות אותנו בשעתיים הבאות. רוב הזמן הראות לא טובה, קצת מבאס בהתחשב בעובדה שהיום אנו אמורים לעבור מעל אגם Schlegeisspeicher ולחצות את ״גשר האינסטגרם״ המפורסם אשר תלוי מעליו - אחד ה highlights של המסלול. ממשיכים ללכת בשם שוטף, מזג האוויר לא איתנו אבל האווירה טובה ונהנים מההליכה. הדרך משתרעת על הרכס מעל האגם - נוף מהפנט!

זמן קצר עובר ומגיעים לגשר האינסטגרם. רטוב בחוץ, הראות גרועה ואין טעם להוציא את המצלמה. הגשם המעיק עדיין ממשיך ואנו מחליטים להתקדם ללא עצירה במקום. כ-250 מטרים מהגשר נמצאת הבקתה הכי פופולארית באזור ״Olpererhütte hut״. זו בקתה מאוד מתוירת, הרוב המוחלט של המטיילים שמגיעים אליה אלו מטיילים שעושים טיולי יום המתחילים מהאגם למטה. עקב המיקום האסטרטגי והביקש הגבוה, הבקתה מדוגמת מבחינת הפסיליטיס. חדר האוכל דומה יותר למסעדה, יש תפריט אוכל מגוון, חימום ונוף פנורמי על האגם.

נכנסים לבקתה שאנו כבר די רטובים, מורידים ציוד ומחליטים לשבת על קפה ועוגה. הזמנו קפה ופאי פירות יער - באופן מפתיע הפאי היה מעולה והמחירים מאוד הוגנים. עוד לפני שהקפה הגיע, העוגה התחסלה והחלטנו להזמין אחת נוספת.

ישבנו בבקתה כחצי שעה, התייבשנו והתחממנו. בינתיים פסק הגשם והראות השתפרה פלאים! לא פספסנו את ההזדמנות ורצנו בחזרה לגשר בשביל לעשות תמונות. עשינו תורות על הגשר כאשר בכל פעם מישהו עומד במרכזו ואחר מצלם אותו מלמעלה. אפילו תפסנו זוג מטיילות שצילמו את שלושתנו ביחד על הגשר. עמית העקום צילם אותי ממש גרוע ונאלצנו לעשות סבב צילום נוסף כדי שגם לי תהיה תמונה נורמלית, בסוף הצליח :)

מהגשר חזרנו בחזרה, חלפנו על פני הבקתה והתחלנו לרדת בשביל לעבר אגם Schlegeisspeicher. הדרך יפיפיה, היום התעלה ביופיו על פני קודמו. בשלב זה כבר לא היה גשם והראות היתה טובה אך מידי פעם עלו גלי ערפל מהעמק מטה לכיוון ההרים וזה הפך את הנוף לדרמטי במיוחד.

לאחר כשעה ירידה, הגענו לתחתית העמק, שם בפעם הראשונה (והאחרונה) המסלול עובר בכביש שהופך בהמשך לשביל עפר. ההליכה הקלילה הייתה נחמדה - קצת הפוגה לרגליים. לצערנו הגשם שוב חזר והתחזק לאט לאט, תהינו האם לעצור לצהריים באיזה מסעדה סגורה שהיו לה שולחנות בחוץ אך הארוחה מ-Olpererhütte hut עדיין ישבה עלינו והחלטנו להמשיך.

ההליכה על השביל אורכת מספר קילומטרים, בינתיים הגשם מתמיד ואנו מתחילים להירטב שוב. בקרבת האגם מרגישים את האוויר הקר ולאט לאט הבטן מתחילה לתת אותותיה. אנו שמים לב שרחוק באופק יש מבנה קטנטן ומקווים שנוכל לעצור בו לצהריים. כאשר יורד גשם, החשק לעצור להפסקה תחת כיפת השמיים לא קיים.

חולפת כחצי שעה והמבנה מתקרב ומתקרב, כאשר אנו מספיק קרובים אליו, ניתן לראות שזה מבנה עץ, מוקף בגדר נמוכה, כל חלונותיו סגורים עם תריסי עץ ובחלק הקדמי שלו, יש מעין פרגולת עץ גדולה, ספסל ושולחן ״פיקניק״ - מקום מדהים לעצירה! לא היינו בטוחים האם המקום פרטי או פתוח למטיילים, החלטנו שאם השער יהיה פתוח נשב שם אחרת נמשיך. מגיעים לעבר השער ומחזיקים אצבעות, מנסים לפתוח ו... לשמחתנו השער פתוח.

יושבים בספסל, נוף פנורמי מדהים לאגם וכיף לשמוע את רעש הגשם הפוגע בסכך - במיוחד שאנו מוגנים מפניו.

הגשם מתמיד, אנחנו לוקחים את הזמן וחוץ מסנדוויץ מגעיל, הכנו מרק ואחריו תה. בינתיים מגיעים זוג מטיילים נוספים הנראים מקומיים, הם עומדים לידנו מתחת לסכך ומתחילים לדבר איתנו. אנו מתלבטים האם להצטופף ולהציע להם להתחלק בספסל אך בזמן הזה הם מוציאים סיגריות ומתחילים לעשן לידנו. החלטנו שאם הם לא מתחשבים בנו, אנו לא נתחשב בהם. דיברנו קצרות והתחלנו לקפל ציוד ולהתכונן להמשך הדרך.

עד שיצאנו מהמבנה הגשם נחלש לגמרי! המשכנו ללכת על השביל עוד ~2 ק״מ בסמוך לסיום האגם ומולנו נפרס נוף יפיפה של קצה העמק. הנוף כלל הרים מושלגים, עננות מרשימה והמון נחלים ומפלים שמתנקזים כולם אל האגם.

השביל המשיך על גשר בטון שעבר מעל ניקוז הנחלים ומהר מאוד חזר להיות שביל עיזים. התקדמנו עליו עוד כחצי שעה והגענו לפיצול כאשר הדרך השמאלית עולה לכיוון ההר ובסמוך אליה שלט עם כיתוב ״Furtschaglhaus lodge״ - הבקתה אליה אנו צריכים להגיע. עלינו כ-400 מטרים ורטיקליים עד שהגענו לבקתה. בסה״כ עליה משמעותית אבל יחסית נוחה ומגיעה אחרי יום לא קשה. הנוף הנשקף מהעליה יפיפה. השמיים מתבהרים לאט לאט ואנו מסיימים את העליה עם שמיים כחולים.

לאחר כ-45 דק׳ טיפוס, אנו מגיעים לבקתה. בקתה די בסיסית אך גם היום המזל לטובתנו, קיבלנו חדר dorms עם 8 מיטות רק בשבילנו! בבקתה היו מקלחות חמות במתכונת של 4 יורו תמורת 3 דק׳ של מים חמים (בלתי ניתנים לעצירה). לאחר שהתארגנו בחדר, ראינו שיש תור קל למקלחת, ישבנו לנוח כ-10-15 דק׳ ולאחר מכן התקלחנו.

בנוהל, יורדים למטה לשתות בירות עד שתגיע ארוחת הערב. הבקתה ממוקמת בחור ללא קליטה סלולארית, לא יכלנו לבדוק תחזית מעודכנת. ביום למחרת אנו צפויים לעשות את החלק הטכני והגבוה יותר במסלול, עליה ל-"Schönbichler Scharte ridge" בגובה של 3,100 מטר. במקטע הזה, קריטי שמזג האוויר יהיה טוב אחרת אפשר להיכנס למצבים מסוכנים ולא נעימים.

בין הבירה הראשונה לארוחת הערב, יצאנו החוצה להתסכל על המעבר שאנו צפויים לחצות ביום למחרת, עמדו שם מספר אנשים נוספים ושאלנו אותם אם יש להם מידע עדכני אודות התחזית. התשובה של אחד מהם היתה שמחר צפוי להיות מעונן אך יבש ולא צפוי לרדת שלג. היו אלה חדשות משמחות.

חזרנו לחדר האוכל ואכלנו ארוחת ערב: למנה ראשונה מרק אטריות, אורז עם קארי כמנה עיקרית ומעין רולדה עם קצפת כקינוח - בסה״כ האוכל היה טעים. בזמן ארוחת הערב, צוות המקום תלה תחזית עדכנית, עמית הלך להתייעץ עם אחת העובדות במקום והיא חיזקה את מה שהבחור מקודם אמר לנו ״חצי יום ראשון יבש, חצי יום שני יחלו גשמים״. תיכננו לצאת מוקדם למעבר, לפי התכנון אנו תוך כמה שעות אמורים כבר להיות אחריו אז מזג האוויר בסה״כ מספיק טוב בשביל לאפשר מעבר בטוח. הדרך החלופית למעבר ממש מבאסת, בשביל להגיע לבקתה הבאה שלא על המסלול הרשמי, צריך לחזור חזרה ק״מ רבים מאלו שעשינו יום קודם, לקחת אוטובוס ואז לטפס משם ל Berliner Hut. שמחנו שככל הנראה לא נצטרך לעשות זאת.

מסכמים יום לא קשה במיוחד במהלכו הלכנו 17 ק״מ, טיפסנו 798 מטרים ורטיקליים וירדנו 992 מ׳ - על אף הגשם היה יום נהדר והראות היתה טובה בכל הנקודות הקריטיות.