Stubai High Trail - ״המסלול הגבוה שטובאי״

במהלך שנת 2021 מגפת הקורונה השתוללה ולא היה נראה ריאלי להוציא מסלול לפועל. לקראת סוף חודש מאי, המגפה דעכה במדינת ישראל ובחלק ממדינות אירופה והחלטנו לנסות לתכנן מסלול ספונטנית. מתוך מגוון מסלולים לא גדול שהיה על הפרק (בהתחשב במצב המגפה במדינת היעד, אורך מסלול וכו׳), החלטנו ללכת על Stubai High Trail הממוקם באזור Insbruck, Austria. את המסלול סגרנו בלחץ כחודש וחצי לפני היציאה. עקב התפוסה הגבוהה בבקתות, סגירת המסלול בשלב מאוחר כפתה עלינו לעשות פשרות בתכנון כגון איחוד מקטעים (בדיעבד הבנו שהיומיים האחרונים שתיכננו היו מטורפים). מאורעות אלו גרמו לנו לעשות שינויים תו״כ המסלול וכנראה שהייתי משנה דברים אם הייתי חוזר על המסלול אך עם כל זאת, הייתה חוויה מטורפת ובאופן מפתיע, המסלול הזה מבחינת נופים עלה על כל הציפיות! לטעמי אחד המסלולים היפים שעשיתי אי פעם.

על המסלול

״המסלול הגבוה״ שטובאי (Stubai High Trail) נחשב לאחד המסלולים האלפיניים היפים ביותר באוסטריה (ובאירופה בכלל). אורכו עומד על 78 ק״מ ומקובל לפרוס אותו על שמונה ימי הליכה. הגובה המצטבר במסלול נע בין 5,081-6,225 מ׳ (תלוי בכיוון שלוקחים אותו) וכולל שבעה מעברי הרים. השביל מסווג כ Black Trail ולא בכדי - תוואי ההליכה קשה מאוד, הררי, מלא בבולדרים, פסגות חשופות, כבלים וסולמות - כמעט ולא קיימים במסלול שבילי הליכה נוחים וזו בעצם הסיבה למרחקים היחסית קצרים שמקובל לעשות בכל יום (דבר שלא הבנו במעמד התכנון).

התכנון שלנו

אנחנו תכננו לעשות את המסלול המלא בחמישה ימים:

• היום הראשון תוכנן לפי הספר וכלל את העליה מהיישוב Neder לבקתת Insbrucker אורך: 11 ק״מ, טיפוס 1,391 מ׳ , 5 שעות הליכה.

• היום השני גם הוא תוכנן לפי הספר וכלל את המקטע מבקתת Insbrucker לבקתת Bermer אורך: 10.3 ק״מ, טיפוס 894 מ׳, ירידה 850 מ׳ 6 שעות הליכה.

• היום השלישי הכיל את מקטעים 3 ו-4 של המסלול המקורי וכלל את ההליכה מבקתת Bermer דרך בקתת Nurberger לבקתת Sulzenau אורך: 10.4 ק״מ, טיפוס 882 מ׳, ירידה 1,103 מ׳ 8 שעות הליכה.

• היום הרביעי כלל את מקטעים 5 ו-6 של המסלול המקורי. מבקתת Sulzenau לבקתת Neue Regensburger דרך בקתת Dresdner אורך: 17.5 ק״מ, טיפוס 1,508 מ׳, ירידה 1,409 מ׳ 10 שעות הליכה.

• היום החמישי והאחרון כלל את מקטעים 6, חלק מ-7 + ירידה לעמק. יציאה מ-Neue Regensburger , מעבר דרך Franz Senn, התקדמות על המסלול וירידה ב-Seduck אל הישוב Nuestift. אורך: 24.4 ק״מ, טיפוס 1,363 מ׳, ירידה 1,410 מ׳ 11 שעות הליכה.

בניגוד למון בלאן שם תמיד הקדמנו את הזמני ההליכה הרשמיים, כאן גילינו שהזמנים די מדויקים ולא מתחשבים בהפסקות כך שבפועל, הזמן לסיום מקטעים יצא ארוך יותר מההערכות הרשמיות. עובדה זו גרמה לנו להבין שנצטרך לבצע ״חישוב מסלול מחדש״ באשר לתכנון היומיים האחרונים במסלול שלנו.

הגעה לאינסברוק

מאחר והמסלול ממוקם באזור Insbruck, החלטנו להגיע אליו דרך גרמניה (מינכן). לקחנו טיסת לופטהנזה ישירה למינכן ומהשדה אספנו רכב . אינסברוק נמצאת כשעתיים וחצי נסיעה ממינכן. עיר נחמדה ונחשבת למרכזית באיזור ה Tyrol. בחרנו במלון קטן בשם Hotel Sailer אשר נמצא ״במרכז של המרכז״. כשיצאנו ממינכן מזג אוויר היה מעונן וטיפטף אך למזלנו, עם הגעתנו לאינסברוק, השמש החליפה את העננים ומזג האוויר הפך למצוין. לאחר מאמץ לא קטן למצוא חניה ״חוקית״ באזור המלון, הלכנו לחדר, התארגנות מהירה ויצאנו לראות את העיר.

מאחר והגענו לעיר ביום ״ראשון״, חלק נכבד ממנה היה סגור. את ההצטיידות למסלול החלטנו לדחות לבוקר למחרת. חרשנו את רחובות העיר, הלכנו לאורך הנהר, ראינו כנסיות ועצרנו לבירה צוננת בדרכנו חזרה למלון.

לאחר מקלחות והתארגנויות הערב, יצאנו לסיבוב ליילי בעיר וסגרנו את היום עם בירה נוספת.

יום 1: מ-Neder ל-Insbrucker Hut

קמנו ליום בהיר ושמשי - אחלה ״סיפתח״ למסלול. יום ההליכה הראשון יחסית קצר מבחינת שעות וזה איפשר לנו להצטייד למסלול בניחותא באינסברוק ולצאת לכיוון הישוב Neder ממנו מתחיל המסלול. התחלנו את היום עם ארוחת בוקר טובה במלון, יצאנו לסיבוב נוסף (ואחרון) באינסברוק וקנינו בלון גז, נשנושים וצידה לטראק.

במהלך תכנון הטיול, היינו מוטרדים מעניין בדיקות הקורונה שנצטרך לבצע טרם ההמראה לישראל. ניסינו למצוא מעבדת PCR באזור שתהיה פתוחה בשבת (צפי לסיום המסלול) ושגובה סכום סביר. נכון לאותו הזמן, הפתרון היחיד שמצאנו הוא להיבדק בשדה התעופה במינכן, מה שאומר לשלם 132 יורו לאדם ולשרוף את היום האחרון בהמתנה בשדה לתוצאות הבדיקה (הטיסה חזור תוכננה לצאת בשעות הערב). החיפושים אחר מעבדה שעונה לצרכים שלנו הסתיימו ללא הצלחה אך לא רצינו לתת לזה להעסיק אותנו יותר מידי והחלטנו להמשיך להתעסק בזה לאחר סיום המסלול.

יצאנו ל-Neder בסביבות 10:30 בבוקר וכחצי שעה לאחר מכן הגענו לעמק שטובאי - עמק מרהיב, מלא ירוק, מים זורמים והרים גבוהים סביב.

הכניסה לעמק מלווה באגרה וגם היציאה ממנו. בעזרת ה GPS הגענו לחניון ממנו ניתן להתחיל לטפס לכיוון המסלול. מדובר בחניון עפר המיועד לחניה לטווח ארוך - פתרון מושלם עבורנו. אך מסתבר, שהחניון מקבל מזומן במטבעות בלבד! (והיינו צריכים כ-20 כאלה). אני ועמית יצאנו עם הרכב לסבב התרמות ולאחר כארבעים דק׳, היה בידנו הסכום הדרוש ויכלנו לצאת לדרך.

יוצאים מהרכב, מתארגנים, עולים על ציוד ולוקחים תמונת ״תחילת מסלול״

מתחילים ללכת בעמק על טיילת המשתרעת לאורך נחל זורם וצלול. רואים בדרך מקומיים הולכים ורצים וקשה שלא לקנא בטבע שיש להם במרחק נגיעה מהבית. לאחר כ-10 דק׳, מבינים שפספסנו פניה ועושים ״אחורה פנה״. חוזרים מספר דק׳ ופונים ימינה לכביש תלול שמתקדם לכיוון ההרים. מהר מאוד מתחילים להרגיש את החום ועוצרים להימרח בקרם הגנה. העלייה ממשיכה וממשיכה והשיפוע הקשוח מתמיד. לפי ה-GPS אנחנו על המסלול אך אנחנו לא רואים שום חיזוק מהסביבה לכך - אין שלטים, אין סימונים וגם לא מטיילים אחרים. שעתיים נוספות חולפות, הכביש מתחלף בשביל עפר ובפעם הראשונה מהבוקר, אנחנו סופסוף נתקלים בשלט שמאשר לנו שאנחנו על ״דרך המלך״.

הפרטים על השלט מבהירים לנו שאנחנו ממש בתחילת העליה. המרחק שנשאר לנו עד הבקתה הוא רק 2.4 ק״מ אך זמן ההליכה המשוער הינו 4 שעות! כלומר קצב הליכה ממוצע של 0.6 ק״מ לשעה.

ממשיכים לצבור גובה, העליה מתמידה אך שביל ההליכה רחב ונוח. מזג האוויר חם. מוצאים כר דשא מזמין בצד הדרך ועוצרים לאכול צהריים - באגטים עם גבינה צהובה וחתיכות עגבניה גסות שנחתכו עם הלדרמן. עולים על ציוד וממשיכים לטפס - לאט לאט נחשפים הרים מושלגים באופק.

בהמשך הדרך נתקלים בדבר מעניין - סלע ענקית בצד הדרך שהתבקעה ואיימה לחסום את השביל. האוסטרים דאגו לחזק עם ברזלים את החיבור בין הסלעים (ניתן לראות בחלק העליון בתמונה מטה) והוסיפו פסלי אבנים בצורת אנשים ״המחזיקים את הסלע״ ומונעים ממנה ליפול

ממשיכים (איך לא?) לטפס... וככל שמתקדמים הנוף הופך לפראי יותר, במקביל אנו רואים פחות ופחות ציליוויזציה. מגיעים לסוף הדרך - מעין חווה שממנה ניתן להמשיך רק על שביל עפר צר המיועד להולכי רגל בלבד. מתקדמים עוד כמה מאות מטרים ומסתכלים אחורה לכיוון החווה

מכאן השביל הולך ומשתבש והשיפוע מתחדד - מתחיל הטיפוס הסופי למעבר ההרים אשר בו ממוקמת הבקתה שלנו. בדרך כבר לא רואים אנשים כלל, רק אנחנו, הטבע וקבוצות קטנות של בקר בצידי הדרך. הגובה המצטבר בחלק זה ביחס למיקום האוטו הוא כ-1.2 ק״מ, מרגישים את הירידה בטמפרטורות ובמקביל מתחילות רוחות עזות ומקפיאות. הבקתה לא נראית באופק, רק קטעים של השביל האין סופי וההרים מסביב. זמן לא מבוטל עובר והשיפוע קשוח מתמיד, מתקרבים לאט לאט לשיא הגובה אך עדיין, אין בקתה באופק. מתחילים קצת לפקפק באשר למיקום הבקתה והזמן הליכה המשוער שהיה רשום על השלט אך ברגע שחוצים את שיא הגובה, היא נמצאת שם, כ-200 מטר מתחת למעבר

הרוחות בחלק הזה של הדרך פשוט מטורפות. ממש צריך להתאמץ בשביל להיות יציבים. נכנסים מהר לבקתה החמימה והולכים לדלפק הקבלה לקבל את החדר שלנו. בדרך לדלפק נתקלים בחדר האוכל החמים ובתיירים יושבים על כוסות בירה מזמינות. בדלפק ישר בודקים את ה-״תווים הירוקים״ שלנו ונותנים לנו חדר המיועד לשישה אנשים. לפי העובדת במקום, בהמשך צפויים להגיע שני מטיילים נוספים אשר ילונו איתנו בחדר. הולכים לחדר ובכניסה אליו אבא דופק את הראש במשקוף (דז'ה׳וו מהמון בלאן). החדר יחסית בסיסי, קטן ועם שקע חשמל בודד. אין אינטרנט, אין קליטה - לא מפתיע בהתחשב במיקום הבקתה.

אבא הולך להתקלח ראשון ו... מסתבר שכדי להתקלח צריך להכניס מטבעות למכונה - כל יורו מקנה 30 שניות של מים זורמים. הוא נכנס למקלחת, התפשט לגמרי ורק אז הבין שצריך מטבעות. בחור נחמד נתן לו יורו ופינק אותו בחצי דקה של מקלחת. אבא חוזר קפוא לחדר, בכניסה אליו דופק את הראש במשקוף בפעם השנייה ומציין שהתנאים בבקתה מרגישים לו כמו באושוויץ. אני ועמית הולכים להתקלח מצוידים במטבעות, האסטרטגיה די פשוטה: עם היורו הראשון מרטיבים את הגוף, בהפסקה שמים שמפו וסבון ואז יש יורו נוסף לשטוף הכל - בסה״כ בסדר גמור.

יורדים לארוחת ערב ובדרך עוברים בחוץ כדי לראות את הנוף - לאחר 10 שניות של משב רוח מקפיא, נכנסים מהר והולכים לאכול. בבקתה מגישים לנו פסטה עם גולש - האוכל היה סביר אך היינו רעבים וטרפנו הכל.

עמית הטמע עלה לחדר והביא חטיף ״סניידרס״ שלקח עימו במיוחד מהארץ - תוספת מושלמת לבירות שהזמנו לאחר מכן.

כבר שעת ערב מאוחרת והשותפים שלנו לחדר עדיין לא הגיעו.. שמחים שהלילה, החדר יהיה רק שלנו. סוגרים בכיף יום מוצלח מאוד, מזג אוויר מעל לציפיות ומצפים ליום המחר.

יום 2: מ-Insbrucker Hut ל-Bermer Hut

קמים לבוקר אפור ומעונן. התארגנות מהירה ויורדים לחדר האוכל. ביציאה מהחדר אבא דופק את הראש במשקוף בפעם השלישית והאחרונה. באופן די מפתיע ומאכזב, ארוחות הבוקר מאוד מינימלית: לחם דחוס ויבש, ריבה, חמאה וקפה פילטר פושר. גם האפשרות לצידה לדרך הייתה עם מצרכים דומים. מאחר והמסלול לא עובר ליד יישובים בכלל, אין ברירה ומסתפקים במה שיש.

לאחר האוכל נותנים גיחה קטנה מחוץ לבקתה בשביל לחוש את מזג האוויר ומאבדים תחושה בידיים מהקור המקפיא. מעבר ההרים חשוף לגמרי והרוחות עליו מטורפות.

התחזית לאותו היום לא אופטימית, נראה שצפוי לרדת גשם במשך כל היום ויש אפילו צפי לסופת רעמים באזור הצהריים. חוזרים לחדר, עולים על ציוד חורף, תיקים ויוצאים לדרך.

ההליכה על מעבר ההרים מפחידה! הולכים על שביל עיזים צר שמצד אחד קיר ומצד שני מצוק. פרצי הרוח מכים בנו וכמה פעמים הרגשתי שאני ממש צריך להתאמץ כדי לא למעוד.

זמן קצר לאחר היציאה מהבקתה הגענו לפיצול והיתה לנו אפשרות לבחור בין שני מסלולים: ״המסלול הגבוה״ אשר ממשיך על הרכס או ״המסלול הנמוך״ אשר יורד לעמק, מתקדם בתוכו וחובר למסלול הגבוה בשלב מאוחר יותר של היום. באופן לא מודע לגמרי בחרנו במסלול הנמוך (זה מה שהמטייל שהקליט את המסלול שטענתי ב GPS עשה גם ופשוט המשכנו בעקבותיו). הבחירה במסלול ״הנמוך״ הפכה את היום לקשה וארוך משמעותית לעומת התכנון המקורי אך מבחינה בטיחותית זה היה הדבר הנכון לעשות במזג האוויר ששרר באותו היום. בדרך פגשנו לא מעט מטיילים שבחרו בתוואי זה בדיוק מאותה סיבה.

מהר מאוד הדרך של המסלול החלה להוריד אותנו בגובה וככל שירדנו, הרגשנו פחות ופחות את הרוח. בשלב די מוקדם של היום, מזג האוויר הרגיש לנו ממש נעים. פתאום גם יכלנו ״לשחרר״ קצת ולהנות מהנוף המדהים של העמק.

הדרך מאוד פסטורלית - שביל עיזים צר, הכל מסביב ירוק, הרים מושלגים באופק, מלא פרחים ורודים בצידי הדרך ורעשי מפלים של מי שלגים מלווים אותנו.

ממשיכים ללכת בהנאה ובשלב מסוים מגיעים לנקודת תצפית מעולה על המשך השביל - ירידה עצומה לפנינו!

בינתיים מזג האוויר איתנו - מעונן לסירוגין אך הטמפרטורה נעימה ואין גשם. יורדים ללא הפסקה לכיוון העמק, התוואי לא ״פיקניק״, הרגליים עייפות מבלימת הגוף אבל נהנים מכל רגע. באחת הירידות אבא משעין רגלו על אבן משוחררת שמחליקה, נופל ומסובב את הברך. מרגע זה, הוא הולך לסבול מכאבים שילכו ויחמירו לאורך כל המסלול. אנחנו נמצאים בלב השטח, רחוק מציליוויזציה וברור לנו שאין אופציה אחרת מלהמשיך במסלול. אבא מאט טיפה אבל בסה״כ שומרים על קצב סביר. לאחר שעות של ירידה, מגיעים סופסוף לעמק, מוצאים שולחן פיקניק ועושים עצירת אוכל. למזלנו יש לנו מרק חם שהולך נהדר עם מזג האוויר החורפי ומקל על האכילה של ״הלחם בטון״ שלקחנו מהבקתה.

ההליכה בעמק קצת משחררת. הולכים על כביש צדדי שעובר בו רכב פעם בשעה, המון ירוק ובקר סביבנו.

ככל שהשעות עוברות, מזג האוויר הופך לחורפי יותר ויותר. עננות כבדה ברקע וטפטופים קטנים באים והולכים. באזור האלפים, לרוב גשמים מתחילים באזור אחה״צ ונראה שגם אצלנו לשם זה הולך. משתדלים לשמור על קצב הליכה טוב כדי לא להקלע למזג אוויר קשה. הכביש הופך לשביל עפר ומימיננו אנו רואים מעין בר מסעדה ומזהים בה תיירים אירופים אשר לנו איתנו ב Insbrucker Hut. הם נראו שמחים ונינוחים, השולחן שלצידו ישבו היה מלא בבירות ולא נראה שמזג האוויר הקודר ריגש אותם.

הולכים כחצי שעה על שביל העפר ונתקלים בשלט עליו רשום Bermer Hut עם חץ לכיוון ימינה --> שביל צר אשר עולה בחזרה להר.

עולים ועולים, השיפוע חד והגובה נצבר במהירות, עוברים בין עצים והולכים לאורך שלוחות עד אשר מגיעים לעמק מרהיב, ירוק ומלא נחלים אשר משתרעים לאורכו.

מתחילים לשמוע רעמים המלווים בטפטוף משמעותי יותר מאלו שחווינו עד כה - מזג האוויר מחמיר ואנו מבינים שעלינו למהר אם נראה להגיע יבשים לבקתה. הדרך לא קלה, עליה בתוואי קשה וארוך. הבקתה ממוקמת בגובה של 2,610 מטר כך שברור לנו שהטיפוס שסוגר את היום לא הולך להיות פשוט.

עולים ללא הפסקה במשך כמה שעות ולא רואים את הבקתה באופק, לפי ה GPS המרחק שנשאר לא רחוק אך השיפוע הקשה והתוואי מלא הסלעים מכתיב קצב הליכה איטי מאוד.

עמית נגמר לגמרי אבל אנחנו לא עושים עצירות במטרה להשיג את מזג האוויר. לאט לאט מתחילים לחלוף על משטחי שלג ומבינים שאנו נמצאים כבר בגובה משמעותי ושהבקתה בוודאי לא רחוקה‎. ממשכים ללכת עוד זמן לא מבוטל וסופסוף רואים באופק את הבקתה!

הבקתה נמצאת במקום מרהיב, הרים מושלגים סביב, למרגלותיה יש אגם קטן שחלקו קפוא והאזור בתולי ופראי. בשלב הזה הגשם כבר ממש משמעותי ועל אף שאנו נפעמים מהנוף, אנחנו גמורים ונכנסים לבקתה במהירות.

Bermer Hut הרבה יותר קטנה ואינטימית לעומת Insbrucker - לא מפתיע בהתחשב במיקומה המרוחק. בעלי הבקתה מקבלים ומכווינים אותנו לחדר שלנו - גם היום התמזל מזלנו ואנו ישנים בחדר ללא מטיילים נוספים. החדר מאוד בסיסי, ללא שקעי חשמל, קטן יחסית ומחניק אבל אנחנו כ״כ תשושים מהיום שדבר ראשון שעושים זה להישכב במיטות ולהירגע מהיום האינטנסיבי. לשמחתנו בבקתה יש wifi מצוין ומנצלים זאת לתקשר עם העולם החיצון ולשתף קצת חוויות מהיום.

בחדר יש לנו חלון עם נוף מהמם!

בחוץ יורד מבול ואנו שמחים שהצלחנו לסיים את היום בלי להירטב - בניגוד אלינו מספר מטיילים שהגיעו כמה שעות אחרי היו סחוטים עד העצם.

הברך של אבא כאובה והוא חושש לקראת המשך המסלול. בשלב הזה אנחנו מבינים ש Stubai הוא ליגה אחרת לגמרי מה-Mont Blanc מבחינת קושי אבל לדעתי הנופים שלו גם מתגמלים יותר. עמית גמור לגמרי, חצי אפאטי - העליה של סוף היום והחוסר בעצירות גמרו אותו לגמרי.

מסיימים להתאפס על עצמנו ויורדים להתקלח. גם כאן המקלחת עובדת בצורה דומה אך המקלחת ״נדיבה״ יותר מבחינת זמן. מכניסים 3 יורו ומקבלים במתנה 4 דק׳ של מים זורמים ואפילו ניתן לעצור באמצע. מתפנקים על המקלחת, עולים לחדר להתארגן ויורדים לחדר האוכל.

הערב הארוחה טובה - לביבות תפוחי אדמה עם ירקות מוקפצים בשמנת וסלט חסה עם ירקות טריים. גודל המנות משביע רצון והאוכל היה פשוט טעים. מחסלים את האוכל וכולנו שבעים למעט עמית שרוצה עוד מנה. צוות הבקתה נותן בשמחה מנה נוספת ואפילו עמית הטמע מצליח לשבוע.

מסיימים את היום עם בירות טובות וחטיף סניידרס - בסה״כ יום אינטנסיבי, לא התנהל בדיוק לפי התוכנית, מיום שהיה אמור להיות באורך של 10.3 ק״מ עם טיפוס של 882 מ׳ עשינו מסלול באורך של 12.4 ק״מ עם טיפוס מצטבר של 1,176 מטר. בסה״כ מסכמים יום מוצלח והנופים עולים על כל הציפיות.

יום 3: מ-Bermer Hut ל-Sulezenau hut

לאחר שינת לילה טובה, קמים ליום עם מזג אוויר דומה ליום שלפני. בחוץ מעונן אך הראות טובה ואין גשם. יורדים לאכול ארוחת בוקר אשר לצערי לא טובה יותר מקודמתה, קונים צידה לדרך, מתארגנים ויוצאים למסלול.

מחליטים לבלות את החצי שעה הראשונה באזור הבקתה - המיקום שלה פשוט קסום. טבע פראי לגמרי, מים, הרים מושלגים, משטחים ירוקים - יש שם כל מה שרוצים למצוא בנופים של טבע. מצטלמים ומצלמים את הנוף סביב ויוצאים לדרך.

אבא מודאג מהרגל, הוא סובל מכאבים וחושש שיצטרך לחדול. היום מתחיל בתוואי קשוח, משטחי שלג חלקים, מלא בולדרים, שלוליות ודרכי עיזים שבחלק מהזמן הולכות עם שיפוע צד מציק.

קצב ההתקדמות מאוד איטי. לפי התכנון אנו חייבים לגמוע יומיים הליכה של המסלול הרשמי בשביל להגיע למקום הלינה הבא ולכן יודעים שצריך להתמיד בהליכה ואין זמן להתמהמה. לאחר כמה מאות מטרים עוצרים, מסתכלים לאחור ושוב, מוקסמים מהנוף המרהיב של אזור הבקתה.

ממשיכים ללכת ומגיעים לעמק גדול. מנחשים לאיפה השביל שאנו נמצאים עליו יוביל אותנו. לאחר כשעת הליכה לא פשוטה, השביל פונה ימינה למעבר ההרים. הטיפוס תלול מאוד, כולו מלא סלעים ודרדרת. לשמחתנו המסלול מתוחזק ובמקטעים הקשים ישנם חבלי מתכת אשר ניתן לטפס לאורכם. הטיפוס אינו ארוך אך עצים. זה המקום להזכיר שיצאנו ממקום שנמצא בגובה 2.6 ק״מ ומשם המשכנו לטפס. אני מגיע ראשון לשיא גובה ומספיק לצלם את אבא ועמית לקראת סוף העליה.

מעבר ההרים נמצא בגובה של 2,850 מטר. הנקודה מספקת תצפית מרהיבה של 360 מעלות כאשר מצד אחד רואים את הדרך שבאנו ממנה ומצד שני את הדרך אליה אנו פונים. לשמחתנו מזג האוויר יחסית מתבהר ומאפשר לנו לראות את האופק. הטמפרטורה למעלה היא בערך 6 מעלות ומשבי רוח מקפיאים הולכים ובאים.

מבלים כ-10 דק׳ בהתפעלות מהנוף, מצטלמים וממשיכים בדרכנו.

במהלך ההליכות משווים את Stubai ל-Mont Blanc אותו עשינו שנתיים לפני. הסכמנו בפה אחד שהמסלול הזה משמעותית קשה יותר וגם חד משמעית יפה יותר. תוואי השטח והאתגרים במסלול דואגים לכך שהוא לא מוצף במטיילים . חוסר ה Facilities והציליוויזציה לאורך המסלול אומנם לא תמיד נוח אך בהחלט מעצים את חווית הטבע.

הירידה ממעבר ההרים מחייבת אותנו לחצות משטחי שלג ארוכים מאוד. בכל צעד צריך להיזהר, בחלק מהמקומות יש בורות ודריכה לא במקום יכולה בקלות לגרום לפציעה.

למזלנו יש לנו מקלות הליכה ובעזרתם בודקים את הקרקע לפנינו. אבא ממש סובל מהברך ובלית ברירה אנו מאטים מאוד. הפציעה שחווה ביום לפני הורידה לו את הביטחון וגרמה לו ל-״זהירות יתר״. ככל שיורדים בגובה, משטחי השלג מתמעטים ומתמתנים. תוואי השטח חוזר לסורו - בולדרים, שיפועי צד וכל טוב.

המשך היום לא צפוי להיות קל, עדיין לא הגענו לבקתה הבאה אחרי Bermer והיעד הסופי שלנו הוא הבקתה השנייה... בקתה אשר נמצאת מאחורי מעבר הרים נוסף. הנוף היום מגוון מאוד, הרים מושלגים מתחלפים באגמים שמתחלפים בעמקים עם נחלים זורמים - הקושי במסלול בהחלט מתוגמל בנופים.

מזג האוויר מתחיל להידרדר, מתערפל וממטרים באים והולכים. אנחנו באמצע היום וכבר מרגישים תשושים. אבא גמור לגמרי עקב הפציעה אבל בשל אילוצי הזמנים אנחנו לא עוצרים לנוח כפי שהיינו רוצים. שעה נוספת חולפת וסופסוף מגיעים לבקתת האמצע - Numberger Hut.

מתיישבים על ספסל למרגלות הבקתה ועושים הפסקת אוכל ומרק. ברגע שמסיימים מקפלים הכל בזריזות וממשיכים ללכת. מתייעצים עם זוג מטיילים מגרמניה שהלכו איתנו חלק מהמקטע האחרון ומדברים איתם על המשך המסלול.

הגבר הגרמני מסביר לנו שיש 2 אפשרויות להמשיך:

• שביל שחור - ציר מסוכן יותר ביחס לחלופה, עולה על מעבר ההרים ויורד למטה אך קצר מבחינת זמן בשעה
• שביל אדום - עוקף את מעבר ההרים מסביב, בטוח יותר להליכה אבל ארוך יותר מבחינת זמן בשעה

מתלבטים אך בגלל הפציעה של אבא מחליטים ללכת על הדרך הבטוחה יותר, הגרמנים לא ממשיכים איתנו ועוצרים לאכול ארוחה בחדר האוכל של הבקתה. ממשיכים מהבקתה במגמת טיפוס, גם כאן הטיפוס כולל בחלק גדול מאוד שלו עבודה עם הידיים, עליות על בולדרים, חבלים, יתדות וכו׳ חושבים לעצמנו איך נראית הדרך ״המסוכנת״ אם זאת ״הבטוחה״ כ״כ משובשת.

הציר אומנם לא הכי סימפטי אך יאמר לזכות האוסטרים שהוא מתוחזק באופן מצוין.

לאחר שאני מסיים עם הטיפוס וחוצה את שיא הגובה, אני מבין שהגרמני הטעה אותנו בצבעים ובעצם בחרנו בדרך הגבוהה. באיזשהו מקום היה משמח לגלות זאת כי הבחירה בדרך השניה הייתה זו הפחות אטרקטיבית מבחינת נוף.

ברגע שחוצים את המעבר, נחשפים לנו שני אגמים יפיפיים. לצערנו בשלב זה כבר יורד גשם די משמעותי ולא מסתדר לעצור לקפה או להפוגה למרגלות האגם.

אבא מפורק לגמרי, הכאבים שלו מכתיבים קצב הליכה איטי. עדיין כמה שעות הליכה לפנינו ונראה שהיום לא נצליח להגיע יבשים לבקתה. הדרך לבקתת Sulzenau יפיפה, הולכים על רכס ירוק אשר משני צדדיו עמקים מלאים בנחלים.

רואים את הבקתה ממש באופק הרחוק. אנחנו מסכמים שאפרד מעמית ואבא ואתקדם לבקתה בשביל לקדם מנהלות, לקבל את החדר ולברר פרטים על הבקתה. שעה נוספת חולפת, אני סחוט עד העצם. הגשם משמעותי ולא מפסיק לשניה. מגיע לבקתה, מוריד את הנעליים בחדר המיועד לייבוש ציוד והולך לדלפק.

הבחור בקבלה מבשר לי שהלילה צפויה סופת שלגים והוא ממליץ להפסיק את המסלול בשלב זה. בשורה מבאסת מאחר ויש 3 מקטעים שטרם הספקנו לעשות אך אי אפשר להתעלם מהתחזית והפציעה של אבא וזה מה שמחליטים לעשות.

עמית ואבא מגיעים כחצי שעה אחריי, גם הם רטובים עד העצם - אבא מחוק לגמרי! מבשר להם את הבשורות ונראה שאבא בשל לגמרי לעצור בשלב זה. קיבלנו חדר ענק המיועד ל-10-15 אנשים לגמרי לעצמנו - פינוק של ממש. מפזרים את הציוד בכל החדר, ומסתכלים מהחלון על הנוף היפיפה.

אבא שוכב במיטה שקט וכאוב במשך זמן רב. עמית מנצל את הזמן לבקר בשירותים ומשבית אותם.

מתקלחים בפורמט הרגיל (מטבעות עם הגבלה של זמן) אבל כבר די מורגלים לסיפור. ארוחת הערב המוגשת בבקתה מצוינת! מתחילים עם קערת מרק גדולה מלא בירקות מזינים וממשיכים למעין פשטידת פסטה עם קישואים מצופים בביצה - קשה לתאר את המנה אך היא הייתה טעימה ומשביעה. מצד אחד מאוד כיף בבקתה, מצד שני יש אווירה קצת כבדה מאחר ולא נצליח להשלים את המסלול אך מבינים שזה הדבר הנכון לעשות.

אחרי הארוחה ממשיכים לבירה וסניידרס (בנוהל) ובזמן שאנו יושבים אנו מבחינים בזוג הגרמנים שהיה איתנו בצהריים בדיוק מגיע לבקתה (כמה שעות טובות אחרינו). הם היו גמורים וסחוטים עד העצם.

לפני שעולים לישון אנו שמים לב שמזג האוויר התבהר לגמרי - מקווים שזה אולי מרמז על המחר.

יום 4: מ-Sulezenau hut ל-Dresdner Hut ולעמק

קמים לבוקר עם מזג אוויר לא שונה מהקודמים. הצפי לסופת שלגים לא התממש. התחזית זהה לימים הקודמים + צפי לסופות ברקים בשעות אחה״צ. התכנון הוא להמשיך למקטע נוסף ולרדת ברכבל שנמצא ב Dresdner Hut.

כרגיל, ארוחת בוקר בסיסית מינוס, לוקחים את הציוד מחדר הייבוש ומתארגנים לדרך. חדרי הייבוש שיש בבקתות ממש יעילים, הציוד שהשארנו שם כולל הנעליים כמעט התייבש לגמרי.

מתחילים ללכת בעמק יפיפה אשר בקצהו ממוקמת הבקתה אשר באנו ממנה. הדרך ל-Dresdner Hut כוללת כמובן מעבר הרים אליו אנו מתקדמים. מזג האוויר מפתיע לטובה, אומנם מעונן אבל סה״כ הטמפרטורה נעימה ואין רוחות. בדרך רואים המון בקר, חלקם מזן אשר לא ראיתי בארץ

לאחר שכחצי שעה של הליכה בעמק, מתחילים לטפס ותוואי השטח משתבש. באופק רואים על ההר מעין חתיכות מתכת ולא מבינים בשלב זה למה הן מיועדות, מעריכים שזה אולי קשור להגנה ממפולות. ככל שמתקדמים התמונה מתבהרת, אלו משטחי מתכת צרים המיועדים לחציית קטעים בהם אין שביל.

הדרך ממשיכה לעבור בין משטחי שלג ארוכים והתוואי מלא בבולדרים - גם היום, ההליכה קשה לא פחות מהיום הקודם. מזג האוויר ערפילי, לא רואים כ״כ את האופק. ממשיכים לטפס ולטפס ותו״כ השמיים מתבהרים. לאחר זמן לא רב, האופק מתבהר לחלוטין ואנו נחשפים לאחת הנקודות היפות ביותר במסלול - קרחון אשר משתרע מפסגה של הר כלפי מטה. בקצה הקרחון ישנו אגם חצי קפוא וממנו מפל גדול אשר יורד לעמק - טבע פראי במיטבו!

השביל הופך לשדה של בולדרים ענקיים המתקדם לכיוון מעבר ההרים. אני הולך ראשון ובכל כמה רגעים עוצר להסתכל על האגם הקפוא - נוף ממכר.

כאשר מגיעים לשיא הגובה נפרש בפנינו משטח מלא רוג׳ומים. לא בטוחים מה העניין מאחורי זה אבל זה בכל זאת מגניב

ממשיכים לגמוע שדות של בולדרים. הקצב איטי אבל סה״כ ההליכה סבירה לחלוטין, הסלעים על מעבר ההרים היו ענקיות ואפשרו ללכת עליהן יחסית ״בנוחות״.

בקצה מעבר ההרים, נחשף הנוף של צידו השני... עמק עצום בגודלו ובקצהו ניתן לראות את Dresdner Hut ואת הרכבל אותו אנו מתכננים לקחת בשביל לרדת לעמק. האינטנסיביות של השביל לא מפסיקה לרגע וגם הירידה מלאה במשטחי קרח, סלעים ושיפועי צד.

מרגישים צביטה שעוד מעט המסלול מסתיים ושוקלים לעשות עיקוף דרך העמק אשר יביא אותנו ישירות לבקתה הבאה וביום למחרת להמשיך למקטע אחד נוסף. אבא לא במצב להמשיך, גם התחזית לא אופטימית אז מחליטים לחדול אבל לא בלב שלם.

יורדים ויורדים עד שמגיעים לעמק. עמית עצבני שהמסלול הסתיים שלא לפי התכנון והולך מסוגר. בדרך שמתי לב שהוא מרביץ לסלעים עם המקלות הליכה מרוב עצבים וכמעט השתנתי במכנסיים מרוב צחוק.

מגיעים למרגלות Dresdner ועוצרים למרק וארוחת צהריים, זמן אחרון שנשאר לנו על האלפים של שטובאי.

עושים תמונה אחרונה מהמסלול

יורדים עם הרכבל לעמק ומשם, נסיעה של חצי שעה באוטובוס הביאה אותנו עד לאוטו. החלטנו שמיצינו את אינסברוק ונוסעים עם הרכב לעשות לילה בזלצבורג. סיום המסלול מוקדם מהמתוכנן איפשר לנו לעשות בדיקת קורונה בזלצבורג בקניון פורום גם במחיר שפוי יותר (57 יורו) וגם זה חסך לנו בילוי ארוך בשדה בהמתנה לתוצאות בדיקה. לקחנו מלון במרכז העיר, התקלחנו, התארגנו ויצאנו לטייל. אכלנו ארוחה טובה של שניצל בקר עם תפוחי אדמה וכמובן בירה בצד. את היום סיימנו עם עליה למבצר שנותן תצפית יפה על העיר.

אגם Gosau, העיירה Hallstatt ומינכן

פתחנו את הבוקר באגם גוסאו היפיפה. עשינו שם הליכה על המסלול המקיף אותו - סה״כ שחרור טוב לשרירים התפוסים מהמסלול.

משם המשכנו בנסיעה לעיירה המפורסמת והציורית Hallstatt. עלינו ברכבל לתצפית מעלה ולאחר מכן הסתובבנו ברחובות העיירה הקטנים. מקום מאוד יפה אבל מתויר יותר מידי - לשמחתנו עקב הקורונה המקום יחסית לא היה הומה.

באזור הצהריים החלטנו לצאת לכיוון מינכן ולהעביר שם את הזמן עד לטיסה ביום למחרת. הנסיעה למינכן ארכה כשעתיים וחצי. לקחנו מלון נחמד על קו הרכבת ובערב יצאנו לטייל בעיר ולשתות. התפנקנו בארוחה הודית טובה וסיימנו את היום עם כמה בירות.

ביום שאחרי (יום הטיסה חזור) העברנו את הזמן בטיולים במינכן ומשם לשדה והביתה.

סיכום

המסלול הפעם לא הלך ״חלק״ כמו המון בלאן אך עם זאת עדיין הייתה חוויה מעולה. הנופים היו מדהימים, מזג האוויר בסה״כ היה סביר לחלוטין ובסופו של דבר האתגר הוא חלק בלתי נפרד מהכיף.

יצאנו משטובאי עם החלטה חד משמעית שזה לא סוף הסיפור - נחזור ביום מן הימים להשלים את המסלול.

אלבום התמונות המלא

לינק לאלבום