Tour du Mont Blanc - טור דה מון בלאן

למון בלאן התכוננו זמן רב. המסלול מאוד פופולארי ומקובל להזמין מקומות לינה כחצי שנה מראש ויותר. מאחר ורצינו חדרים פרטיים, היינו אף צריכים להקדים את התכנונים וההזמנות. הדיבורים על הטיול החלו במהלך קיץ 2018 עוד לפני שליוש נולדה. דיברנו רבות על המסלול אך נמנענו מלעשות צעד משמעותי למימוש הטיול עד לאחר הלידה. לאחר הלידה של ליוש, בזמן משמרות הלילה שלי איתה, חפרתי באינטרנט וקראתי המון על המסלול. לאחר שראיתי שהחלק הלוגיסטי בטיול הוא סוג של סיוט (יש צורך לסגור כל לילה מול כל בקתה בנפרד), החלטתי לחפש חברה שתדאג לכאב ראש במקומנו. כך הגענו ל-Attitude Mont Blanc.

הקונספט של החברה מאוד דיבר אלי. הם הציעו self guided tour למטיבי לכת בו הם דואגים לכל הלוגיסטיקה כולל לינות, ארוחות ותכנון המסלול. המסלול של החברה נחשב למסלול ״קשוח״ והוא מקיף את שרשרת הרי המון בלאן בכיוון סיבוב השעון (שזה בעצם הפוך ממה שרוב האנשים עושים). אחרי אין ספור מיילים, התרשמנו מהחברה לטובה והזמנו חבילת comfort כלומר לינה בחדרים פרטיים כולל ארוחת בוקר וערב. הטיול תוכנן לחודש יולי 2019 אז היו לנו הרבה מאוד חודשים לחפור עליו. כחודש לפני הטיול קיבלנו בדואר חבילה מ-Attitude הכללה 2 מפות טופוגרפיות של רכס המון בלאן + חוברת סיפור דרך של כל יום ומידע כללי + חוברת מפות מודפסות ומסלולים.

בדיעבד אני יכול להגיד שהחוברות שלהם לא היו מוקפדות, הרבה מידע חסר, סיפורי דרך שקשה להבין מהם את המסלול ונתוני מרחק לכל יום שהקשר בינם לבין המציאות לא קיים.

קצת על Tour du Mont Blanc

רכס Mont Blanc (״ההר הלבן״) הוא הרכס הבולט והגבוה מכולם באלפים. רכס סלעי יסוד משובץ קרחונים שבראשו ההר הגבוה באירופה – המון בלאן (4,807 מ'). סביב הרכס (ולא עליו), בין צרפת, שווייץ ואיטליה, ישנה רשת שבילי מטיילים, שבשנות ה-70, אנגלים שישבו בעיירה שאמוני (Chamonix) חיברו בה שביל לשביל ויצרו שביל רצף אחד, בן כ-170 ק"מ, המקיף את המון בלאן. המסלול הוא הפופולרי באירופה ואלפי אנשים תרים אותו או את חלקו מידי שנה. הטראק מאוד הררי, ישנם טיפוסים מצטברים של ~11 ק״מ ורוב ההליכה בו מתבצעת בעלייה או ירידה. המיינסטרים עושה את המסלול ב 11 יום כאשר 10 ימים מוקצבים להליכה ועוד יום למנוחה באמצע. אנחנו בחרנו תמהיל של 9 ימי הליכה ללא הפסקה ובדיעבד זו הייתה בחירה שמאוד התאימה עבורנו.

אורך המסלול שעשינו בפועל עם כל התוספות והוריאנטים היה כ-190 ק״מ.

יום הגעה: הגעה לשאמוני

היום הראשון יועד ברובו למנהלות. עלינו על טיסת איזיג׳ט לג׳נבה, נחיתה ב 16:40 ומשם לדלפק של Mountain Drop Offs - חברה המספקת שירותי הסעות לעמק שאמוני. פגשנו את הנהג שלנו ונאמר לנו שעלינו לחכות לשני נוסעים נוספים אשר אמורים להצטרף להסעה שלנו. בינתיים המליץ לנו הנהג על קפה ״שווה״ ולצערי שמענו בהמלצתו. קנינו קפה וכמה מאפים מבית קפה סמוך לדלפק במחיר שחיטה. הקפה היה אחד המגעילים שטעמתי אי פעם. שתיתי ממנו שני שלוקים והעפתי לפח. כ-15 דק׳ לאחר מכן הגיעו הנוסעים האחרים ויצאנו לדרך. הנסיעה לשאמוני ארכה כשעה וחצי. הגענו ל-Chalet Whymper (המלון שלנו) באזור 19:30 עייפים אך מרוצים.

מקלחת מהירה ויצאנו לטייל ולאכול. שאמוני עיירה יפיפייה, מטופחת, מתויירת, מלאה בפרחים ומוקפת הרים מושלגים.

טיילנו קצת ברחבי העיירה תוך כדי שאנחנו מחפשים בלון גז ומקום להצטייד לתחילת המסלול. השעה הייתה מאוחרת ולכן רוב החנויות היו סגורות אך אחרי שראינו את כמות חנויות המטיילים באזור, הבנו שלא תהיה לנו בעיה למצוא כל מה שנרצה בבוקר למחרת.
לאחר סיבוב קצר הלכנו ""לפרק"" המבורגרים ב-Bighorn Bistro & Bakery.

כמובן שעמית החזיר הזמין המבורגר כפול (600 גרם) ואח״כ הצטער שאכל יותר מידי.
אכלנו, שתינו וחזרנו למלון לנוח לפני שהמסלול מתחיל.

יום 1: Chamonix ל-Le tour דרך וריאנט האגם הלבן (lac blanc)

את היום התחלנו בחדר האוכל של המלון. המלון היה קטנטן, סוג של מלון בוטיק וארוחת הבוקר היתה מלאה בכל טוב ובמאפים שווים שנאפו במקום. בנוסף לארוחת הבוקר העשירה, כל אחד תקע חצי מגש של מאפים. חזרנו לחדר, עלינו על ציוד מלא ויצאנו להצטייד בעיר. קנינו בלון גז מדקטלון ומזון ופינוקים מסופר גדול קרוב מאוד למלון שלנו- חדורי מוטיבציה הלכנו לרכבל בצידה השני של העיר שם המסלול מתחיל! אז אחרי 20 דק׳ הליכה הגענו לרכבל המיוחל או שבעצם... לא! הלכנו לרכבל שנמצא בדיוק בכיוון ההפוך מזה שהיינו אמורים לקחת. אחורה פנה ועוד 20 דק׳ חזור. הפעם הרכבל היה ממוקם די גבוה והעלייה אליו הייתה לא פשוטה - שיפוע אספלט תלול ולא קצר שבסופו נמצא Planpraz - הרכבל שלנו. מסתבר שהרכבל שהמסלול בדר״כ מתחיל ממנו נקרא La Flégère אך מאחר והוא היה סגור ב-2019, נקודת ההתחלה עברה ל-Planpraz - מה שהוסיף לנו כמה שעות הליכה וקילומטרים לא קלים ליום הראשון שגם ככה נחשב לאחד הימים היותר קשים במסלול.

הרכבל הוציא אותנו מהעמק היישר להרים. במבט ראשוני היה נראה כאילו לא תישאר לנו עלייה אך המשך היום הראה לנו אחרת. הנוף מבעד לזכוכיות הקרון היה קסום, הכל שקט ופסטורלי מסביב. יצאנו מהרכבל עם סיום הטיפוס והתחלנו את חלק ההליכה הראשון של המסלול - שביל בשם ה Balcony Trail - דרך צרה שהולכת על שלוחות אשר מתצפתות על עמק שאמוני מהרבה נקודות לאורכה. מזג האוויר מעולה!

המשכנו את ההליכה ולאחר כמה שעות של הליכה בשבילים צרים עם תוואי שטח לא קל, הגענו לרכבל La Flégère.ֿ באזור הרכבל הייתה פינה נחמדה עם מספר שולחנות, החלטנו לעצור שם לצהריים.

כמה שעות הליכה נוספות והגענו לצומת, פנייה שמאלה לוריאנט הגבוה ״האגם הלבן״ (Lac Blanc) והמשך ישר בדרך הסטנדרטית. האגם הלבן נחשב לאחד הוריאנטים היפים במסלול ולוותר עליו לא הייתה אופציה. מתחילים לטפס במדרגות וסולמות, טיפוס הנמשך כמה שעות ובסוף מגיעים אל האגם - הנוף יפיפה!

מכינים קפה מהמים של האגם ופתאום פוגשים שתי ישראליות, אמא ובת שעשו מסלול יום משאמוני ובאו לראות את האגם. לאחר קצת פיטפוטים ושיתוף חוויות ביקשנו מהן לצלם אותנו למרגלות האגם. ממשיכים למסלול צד קצר שמשקיף לעומק האגם - הנוף מדהים!

כבר צהריים, במחשבות שלנו אנחנו כבר לקראת סוף היום מבחינת ההליכה אך זה היה רחוק מהמציאות. יורדים מהאגם וממשיכים ללכת לכיוון Le tour. הדרך לא נגמרת ומתחיל להיות מאוחר, מגבירים קצב ומתמידים בו על מנת לא להיכנס לחושך. באזור 19:00 מתחילים ירידה שתחתיה נמצא הכפר - על פניו אוטוטו מגיעים אך בפועל יורדים ויורדים והכפר מתקרב לאט לאט. מגיעים לכביש סחוטים, שעה נוספת חלפה ומתקדמים לפי המסלול של ה Garmin - נראה שעוד רגע מגיעים לבקתה.
מגיעים לנקודה הסופית של הגרמין ו... אין בקתה באופק. אחרי מפח נפש קטן מוציאים את גוגל maps ורואים שיש לנו עוד 3 ק״מ בערך על שביל עפר - לא מתמהמהים, עם הלשון בחוץ ממשיכים להתקדם ואחרי כחצי שעה מגיעים סופסוף ל-Chalet Alpin והשעה 20:45!

למרבה ההפתעה, הבקתה מריצה שני סבבים של ארוחת ערב והגענו זמן קצר לפני שהתחיל הסבב השני. רצים לחדר, מתקלחים ויורדים לאכול. האוכל מצוין, האווירה טובה ואפילו יש בירות מהחבית. החדר לא היה מפנק במיוחד והמקלחות נוראיות, מים קרים, זרם חלש וכל כמה שניות צרים לפמפם איזשהו לחצן כדי שיצאו קצת מים חמים. הלינה לא מפנקת אבל התנחמנו בזה שאבא דפק את הראש במיטה שמעליו כל 5 דק׳ והיה לנו מצחיק.

מסכמים את היום הראשון כיום ארוך, קשוח אבל מוצלח מאוד

יום 2: Le tour ל-Trient דרך וריאנט Possettes

קמים מוקדם, ארוחת בוקר בבקתה, קניית picnic packs ויוצאים לדרך. היום מתחיל בעלייה ארוכה בסמוך לתוואי הרכבל Charmillon. מהר מאוד רואים את Le tour למטה באופק. לאחר כשעתיים טיפוס מגיעים לרכבל ועוצרים לנוח. ממשיכים על המסלול ופתאום רואים סימון המוביל לוריאנט Possettes. הוריאנט היה בדיוק בכיוון ההפוך אליו היינו צריכים ללכת אך קראנו עליו המלצות רבות ולא הצלחנו למצוא אותו על המפה במהלך ההכנות לטיול - החלטנו להאריך את היום ולא לוותר עליו. הדרך אל הוריאנט צרה, מפותלת ומטפסת לעבר אוכף. הוריאנט הוא בעצם השביל המתפתל על גבי האוכף. הואריאנט היה יפייפה ולא הצטערנו על החלטתנו.

סיימנו את ההקפה של הוריאנט והמשכנו בעלייה ״מפנקת״ לעבר בקתת Col de Balme שם עשינו הפסקת צהריים. המשך היום היה יחסית מונוטוני והירידה לעבר הכפר Trient הנמצא בעמק הייתה ארוכה ומתונה. בשלב הזה אבא מתחיל לסבול מכאבים באצבעות הרגליים הנגרמים מלחץ בנעליים.

אל Trient הגענו מוקדם מהצפוי ובשביל לא להתייבש במלון, עצרנו לקפה ושוקולד בשטח הנמצא בפאתי העיירה. הדרך למלון הייתה מישורית ומסודרת, מימין ומשמאל הרים גבוהים. בצד ימין בראש ההר, היה מצפה ״צף״ עשוי מתכת. אני ועמית חשבנו על כמה שהנוף עשוי להיות יפה משם.

ההגעה למלון La Grande Ourse הייתה משמחת, בניגוד לחווית הלינה הלא אופטימלית מהיום לפני, המלון שקיבלנו ב-Trient היה מפנק מאוד, מתוחזק נקי ומרווח. ארוחת הערב במלון הייתה קצת מעצבנת, הושיבו את כולם בשולחנות ארוכים והגישו לכל אחד מנה אישית. ההמתנה בין המנות הייתה א-ר-ו-כ-ה, האוכל היה טעים אך לא משביע. את היום סיימנו בבר של המלון הנמצא בסמוך אליו

היום השני היה מוצלח מאוד והרבה פחות אינטנסיבי מקודמו.

יום 3: Trient ל-d'Arpette

כמו בכל יום, ארוחת בוקר במלון, הצטיידות ב Picnic packs ויציאה לדרך. כ-100 מטר מהמלון התחילה עלייה שנמשכה שעות ארוכות - המסלול לא מאפשר זמן ל-״חימום״. כפות הרגליים של אבא עדיין כואבות מיום ההליכה הקודם אך אין ברירה וממשיכים. לאחר כשעה אינטנסיבית, פתאום הופתענו לגלות שהגענו לאותו ״מצפה״ ששמנו לב אליו יום קודם עם הגיענו ל-Trient. הנוף משם בהחלט היה יפה!

ממשיכים לטפס ומגיעים ל-Col de la Forclaz - מעין כפרון קטן עם כמה חנויות תיירים. שמחים שסיימנו עם העלייה, חוצים את הכפר ופונים ימינה לשביל צר העובר ביער. השיפוע בשביל הלך והתחדד, אחרי מספר דקות מצאנו את עצמנו שוב בעלייה אך הפעם עם שיפועים קשים מאוד, תוואי מסולע ומלא שורשים ולא רואים את הסוף. מטפסים בלי הפסקה ואחרי שעתיים לא פשוטות סופסוף מגיעים לפסגה. היום הזה כלל טיפוס מצטבר של 1,100 מטרים שאת כולו עושים ברצף בחציו הראשון - בהחלט יום מאתגר.

יושבים על באגט עם גבינות ומסתכלים לצד השני של ההר - מבחינים במבנה באמצע השטח ותוהים לעצמנו ״מה זה?״. מתחילות הירידות וכיוון המסלול הוא בכיוון המבנה. זמן לא רב חולף, מגיעים למבנה ומופתעים לראות מסעדה (La Bovine) - את האוכל מכינים עם תנורי עצים ויש בירות! הנוף מהמסעדה מדהים ובחצר שלה מלא כסאות סתאלבט עם הפנים לכיוון העמק. מנצלים את המקום לנוח ולהתרענן עם בירה קרה.

וזה מה שאנחנו רואים מולנו

יוצאים מהמסעדה וממשיכים לרדת לכיוון מקום הלינה הבא - Relais d'Arpette. הירידה ארוכה ותוואי השטח מסולע, יורדים זמן רב ולפתע מבחינים בשוקת עץ עם צינור המזרים אליה מי שלגים צלולים. אבא השעין ידיו על השוקת במטרה לשתות היישר מהצינור. מסתבר שהשוקת לא הייתה מקובעת והוא כמעט נפל איתה - עמית עמד מאחוריו וכמעט השתין במכנסיים מרוב צחוק. הירידות ממשיכות כאשר בכל כמה דק׳ הליכה מגיעים לחציה של נחלים אשר זורמים בהם מי שלגים

עם סיום הירידות נכנסים לאזור מיוער ומחליטים לעשות הפסקת קפה, מורידים נעליים ומתענגים על הקפה

ממשיכים ללכת כמה קילומטרים על שביל עפר נוח עד שמגיעים למתחם גדול הכולל כמה בקתות עץ - שם נמצא מקום הלינה שלנו Relais d'Arpette.

עם כניסתנו למלון, הפקיד בכניסה שואל אותנו ״מה תרצו לאכול הערב?״. האפשרויות הן בשר צבי עם פירה או פונדו גבינה. אני ועמית לוקחים את הפונדו ואבא בוחר בצבי. כמו בכל יום, מתקלחים ויורדים לאכול, מצפים לראות את המנות. הפונדו מתגלה כנפילה ואבא דואג להזכיר לנו כל חצי שעה איזה טמבלים אנחנו שלא בחרנו במנה שלו. ממתיקים את הגלולה המרה עם כוס בירה קרה והנה מסתיים יום ההליכה השלישי.

בסה״כ יום לא פשוט, 17 ק״מ הליכה ומעל לקילומטר טיפוס.

יום 4: d'Arpette ל-La Fouly

הבוקר קמנו עם מזג אוויר מעונן וגשום. עד לשלב זה, מזג האוויר היה מושלם וזו הפעם הראשונה שנדרשנו להוציא את הגייטרס וציוד חורף.

מתחילים את ההליכה בירידות מ-d'Arpette ל-Champex.
העיירה Champex נקראת על שם אגם Champex הסמוך אליה והיא הדבר הכי קרוב שראינו לציליוויזציה מאז שיצאנו משאמוני. העיירה יפיפה, הכביש הראשי שלה מפריד בין האגם לבין מבני המגורים של תושבי העיירה ובשני צידיו חנויות קטנות בעיקר לתיירים. עוצרים במאפייה קטנה ומצטיידים לצהריים.

לאחר שעוזבים את Champex, פונים בשביל עפר שמאלה ומשם ממשיכים ללכת כמה שעות בתוך יער כאשר בכל כמה דק׳ רואים פסלי עץ בצורות של חיות. ההליכה בקטע הזה יחסית מונוטונית ולא מעניינת במיוחד אך נהנים מכל צעד.

ביציאה מהיער נחשף עמק ירוק ומלא כפרים קטנים לאורכו. ההליכה די קלילה ועל אף שהנוף לא משתווה לנופים שראינו בימים לפני, נהנים מהגיוון בנוף וממזג האוויר שהולך ומשתפר.

אבא ממשיך לסבול מכאבים עזים באצבעות הרגליים ונראה שמצבן הולך ומחמיר.
ממשיכים עוד כמה שעות ומחליטים לעצור באמצע שום מקום לקפה ומאפים שקנינו מוקדם יותר ב Champex

סה״כ יום קליל, ההליכה ממשיכה על שבילים נוחים ומישוריים עד להגעתנו ל-La Fouly שם נמצא המלון שלנו Edelweiss La Fouly אשר לשימחתנו מתגלה כמלון מצוין. לאחר ההגעה למלון יצאנו קצת לראות את העיירה וחזרנו לקראת ארוחת הערב. גם במלון Edelweiss הוגשו מנות אישיות בארוחת הערב ועמית הרעבתן נלחץ מכך שלא ישבע. אבא ראה את המבט העגום שלו וביקש מהמלצר להביא לו צלחת נוספת שהחנזיר פירק ב-15 שניות.

את היום סיימנו עם בירה ופרינגלס בבר של המלון.
מסכמים עוד יום מוצלח - הכי קל שהיה לנו עד כה.

יום 5: La Fouly ל-Bonatti

יום מאתגר לפנינו! טיפוס אל Col la Farret אשר נמצא בגובה של 2,537 מ׳ - הנקודה הגבוהה ביותר בטור. בנוהל, ארוחת בוקר, עלייה על ציוד ויציאה לדרך. יוצאים מהעיירה והולכים כמה קילומטרים על כביש עד שמגיעים לפנייה ימינה שמובילה לשטח. מתחילים עלייה קלילה ומתקדמים במשך 15 דק׳. אני מוציא את הגרמין להסתכל שאנחנו בכיוון ומופתע לגלות שטעינו אך למזלנו גילינו את זה מהר. אחורה פנה ולאחר כמספר דק׳ מוצאים את הפנייה שפיספסנו - שביל סינגל קטן הממוקם במקביל לשלוחה שנמצאת מעל הכביש אשר התחלנו איתו בבוקר. מהר מאוד הנוף הופך להיות דרמטי ואנו מוצאים את עצמנו בטיפוס לכיוון עמק Ferret. בדרך רואים מסעדה ומחליטים לעשות עצירת שוקולד, מזג האוויר מעולה והנוף עוצר נשימה.

נכנסים ל-Val Ferret ומתחילים לטפס לכיוון Col la Farret. העלייה לפסגה ארוכה, צוברים גובה ובדרך מתחילים להופיע משטחי שלג חלקלקים שצריך לחצות - מקלות ההליכה עושים את העבודה היטב.

לאחר כמה שעות של טיפוס, מגיעים לפסגה סחוטים אך מרוצים. מזג האוויר חם אך על הפסגה רוחות מקפיאות. הנוף הנשקף ממנה פשוט מדהים

יורדים מעט מהפסגה לכיוון השני על מנת להתחמק מהרוחות, עוצרים לצהריים, נשכבים על הדשא ומתענגים על מרק חם. אחרי כמה שעות אינטנסיביות ו-1,200~ מטר של טיפוס מצטבר, מתחילים לרדת לכיוון העמק מהצד השני.

אבא סובל מאוד מהרגליים ומדדה מאחורינו, בכל הזדמנות הוא עוצר לטבול את הרגליים בנחלים הקפואים בשביל להקל על הנפיחות. אנו מבינים שאם המצב ימשיך כך, הוא לא יוכל לסיים את המסלול.

ממשיכים לרדת כמה שעות נוספת - יום הליכה ארוך ומאתגר.
למטה באופק, רואים את בקתת הלנה ומחליטים לעצור לקפה. הבקתה גדולה ובתוכה יש מסעדה: מכונות קפה, בירות, אוכל מגוון - לא מראה נפוץ בלב השטח.

יוצאים מהלנה ועולים חזרה על השביל, השלט לבונאטי מראה שנשארו שעתיים וחמישים דק׳ הליכה. השעה עכשיו 15:40 כך שאנחנו חוששים לאחר לארוחת הערב. בלי התהמהות מיותרת מתחילים ללכת ומתמידים בקצב. ממשיכים לרדת עוד ועוד עד שמגיעים לכביש שבצידו ישנו מלון - מניחים שבאזור הזה נמצאת נקודת הסיום שלנו. מחפשים את השלט לבונאטי ומוצאים שביל עם שלטים בצידו, מתקרבים אליו ורואים שלבונאטי יש עוד שעה וחצי הליכה! השעה כבר 17:30 ולכן אין יותר מידי זמן למחשבות. עולים על השביל ומתחילים לטפס לשלוחה מעל העמק, טיפוס תלול וארוך - ההנחה שהקושי של היום הסתיים לאחר Ferret, התבררה כשגויה. הטיפוס אורך כחצי שעה ולאחריו אנו מוצאים את עצמנו על השלוחה בגובה כאשר מימיננו נראה הכביש שממנו טיפסנו. הכל ירוק סביב וההליכה מתבצעת על שביל צר ונוח שמצידיו עשבייה ירוקה, הליכת שחרור טובה לקראת סיום היום.

השביל ארוך, גומעים עוד ועוד קילומטרים עד שסופסוף רואים את בונאטי באופק. בקתה מגניבה לגמרי, רחוקה, מבודדת וללא גישה אליה בשום צורה מלבד ברגל או במסוק - כך אגב מגיעה אספקה אליה.

בונאטי היא אחת הבקתות הכי פופולריות בטור, המקומות אליה נגמרים במהירות. לשמחתנו גם שם קיבלנו חדר פרטי, מרווח ועם מיטות נוחות. ממש מרגיש כמו מלון פשוט. מלבד המקלחות שעבורן הזמן מוקצב ל-3 דק׳ (בעזרת אסימון), ה-facilities היו מצויינים.

באותו הערב הוגש אוכל טבעוני אך למרבה ההפתעה הוא היה מזין וטעים. מיקמו אותנו בשולחן עם כמה צרפתים ויפנים אשר לשמחתנו היו מנומסים ודיברו אחד עם השני ללא הפסקה - ניצלנו כמובן את המצב לאכול כמה שיותר. אחרי הארוחה הלכנו לנוח בחדר ואחרי שעה, בחזרה לחדר האוכל כדי לסיים את היום עם בירה (בנוהל).

לפני שהולכים לישון בודקים את האופציות למחרת. המסלול הסטנדרטי קל ויחסית משעמם - ירידה כל הדרך לקורמאייר על תוואי שטח רחב ונוח (וגם קילומטראג׳ נמוך). האופציה השנייה היא לעשות את הואריאנט הגבוה Col Sapin. מקריאה באינטרנט אומרים שהנופים שלו מדהימים והוא מספק את אחת התצפיות הטובות במסלול על הר ה-Mont Blanc אך ההמלצות עליו שנויות במחלוקת שכן הסימון שם מאוד בעייתי ובמקטעים ארוכים בכלל לא קיים. קראנו גם לא מעט טיעונים על הקושי הכרוך בעשייתו. מתלבטים קצת אך ורק בגלל החוסר בסימון אך לא באנו בשביל לבחור בדרך הקלה - מכינים את הגרמין והסמארטפונים עם המסלול ל-Col Sapin ומחליטים ללכת עליו.

מסכמים יום מדהים!

יום 6: Bonatti ל-Courmayeur דרך וריאנט Col Sapin

ארוחת הבוקר של בונאטי בסיסית וקצת מאכזבת אך עדיין בולסים כדי שיהיו כוחות ליום חדש.
קונים Picnic pack, שואלים את העובדת בקופה איך מגיעים לתחילת הואריאנט ויוצאים לדרך מוקדם במיוחד כדי לעשות את המסלול הארוך וגם להספיק לראות את העיירה. בשעות הבוקר המוקדמות קפוא בגובה אך לפי התחזית גם היום מזג האוויר בעדנו. מתחילים לטפס לכיוון Col Sapin, אין שילוט מלבד קשקוש צהוב לא ברור שמופיע על אבנים בדרך בכל כמה מאות מטרים. נכנסים לעמק ירוק וסביבנו משטחים של שלג, קצת בקר והמון ירוק. חלפה שעה וטרם ראינו שילוט ל-Col Sapin או מטייל נוסף שבחר כמונו (דבר אשר לא נפוץ בטור).

ממשיכים ללכת ונראה שהגענו לקצה העמק, מסביבנו הרים גבוהים וניתן להמשיך רק בשביל צר ומפותל שעולה לכיוון ההר מימיננו. מתחילים בטיפוס תלול אך לא ארוך במיוחד שבסיומו מגיעים לכיפה ממנה נשקף נוף מרהיב של מסלול ההליכה ומעליו פסגת המון בלאן.

בפעם הראשונה וכמעט שעתיים מרגע שעזבנו את בונאטי, אנו רואים סימון עלוב על אבן שעליו רשום Col Sapin. בהליכה היום, אנו נצמדים הרבה יותר לסמארטפונים ולגרמין על מנת לוודא שאנו לא מאבדים את הדרך.

המשך הדרך יפיפיה, משטחים מושלגים, המון ירוק ותצפית מצוינת על המון בלאן. יש משהו כיפי בלטייל ללא מפגש עם אנשים כלל - רק אנחנו והטבע. עם התקדמות ההליכה, יותר ויותר נוף מהמון בלאן נפרש לפנינו - אני חושב שביום הזה, קיבלנו את התצפית הטובה ביותר על ההר.

בהמשך הדרך אנו רואים שהשביל יורד מאות מטרים לתוך עמק יפיפה, ירוק ומלא נחלים, ממשיך עוד כמה מאות מטרים ועולה להר מצידו השני - כיף חיים!
הירידה לעמק קצרה אך תוואי לגמרי קשוח.

מתחילים לטפס החוצה מהעמק, עלייה מאוד תלולה אך לא ארוכה במיוחד. תוך כדי ההליכה מדברים על כך שהתיאורים באינטרנט של הקושי של המסלול היו מוגזמים, אומנם מאתגר אך לא יותר מימים אחרים שעשינו. עם סיום העלייה, ממשיכים על דרך יחסית נוחה אך לא לאורך זמן, שוב מתחילה ירידה תלולה עם תוואי שטח קשה - אבא סובל מאוד מהרגליים אך נושך שפתיים וממשיך - אנו לא בטוחים אם יוכל לסיים את המסלול במצבו.

בתחתית הירידה, באופק הרחוק רואים את קורמאייר. מרגע זה, הדרך הפכה למונוטנית יחסית מבחינת הנוף, אך תוואי השטח הקשה התמיד והעומס בברכיים הורגש היטב מהירידות הרבות לכיוון העמק - היום הוא היום שמאבדים בו הכי הרבה גובה בכל המסלול (כ-~1600 מטר של ירידה מצטברת).

השעה 13:00 ו.. הגענו לקורמאייר! מופתעים שהגענו כ״כ מוקדם ושמחים על כך שלא בחרנו בדרך הקלה והקצרה.

העיר קורמאייר נחמדה, מלאה חנויות תיירים, מסעדות וחיים (לפחות ביחס למה שראינו עד כה). עושים סיבוב בעיר ועוצרים לאכול פיצה ובירה - מתענגים על כל ביס!

אחרי מנוחה של שעה, עולים חזרה על התיקים ויוצאים קצת לראות את העיר. בתכל׳ס, אין יותר מידי מה לעשות שם, אחרי שעה וחצי של טיולים, מרגישים שמיצינו את המקום ולוקחים הסעה למקום הלינה שלנו - Refuge Monte Bianco.

האוטובוס למונטה ביאנקו עמוס מאוד במטיילים, כנראה המקום מאפשר לינה תקציבית באזור. לאחר נסיעה של 20 דק׳ שברובה האוטובוס עלה בכבישים תלולים, הוא עוצר ופורק אותנו בשום מקום. כמה עשרות מטיילים ירדו מהאוטובוס והתחילו ללכת לכיוון העלייה, הנחנו שכולם בדרך לבקתה והלכנו אחריהם. העלייה לבקתה הייתה ארוכה ותלולה, לא משהו שציפינו לו אך כמו כל עלייה, גם זאת הסתיימה והגענו לבקתה.

הבקתה מאכזבת מבחינת ה-facilities. הכל מרגיש ישן ולא מתוחזק, המקום מעוצב בצורה מכוערת, החדרים קטנטנים. לא נותנים למקום להוריד את המצב רוח, מזג האוויר מצויין ויש כאן מרפסת עם נוף משוגע על המון בלאן, נכנסים לחדר, פורקים ציוד ויורדים לשבת על ארטיק במרפסת.

ארוחת הערב סה״כ היתה טובה, גם כאן היינו צריכים לבקש עוד מנות בשביל עמית הגרגרן.
שותים בירה והולכים לישון - עוד יום מוצלח מאחורינו.

יום 7: Monte Bianco ל-Les Chapieux

ארוחת בוקר ויצאנו לדרך. מזג אוויר מצוין!
הרגליים של אבא במצב לא טוב, נפוחות וכאובות ואנו חוששים איך הוא יסתדר והאם יוכל לסיים את המסלול.
מתחילים את היום בעלייה מתונה וארוכה על כביש רחב, לאורך הדרך ישנם קיצורי דרך היער שהכביש עובר דרכו. שעה לאחר מכן, נכנסים לעמק והכביש הופך לשביל חצץ אך עדיין תוואי הליכה מאוד נוח. הנוף יפיפה, הרים מושלגים מסביב, הרבה ירוק, מפלי שלגים ואגמים לאורך הדרך.

באופק רואים עלייה ״מפנקת״ ומבינים שהיא מחכה לנו. בסוף העלייה נמצאת בקתה אליזבטה אשר נמצאת בשיפוצים אך עדיין פתוחה לקהל הרחב. מתחילים לטפס, תוואי השטח קשה והשיפועים הולכים ומתחדדים אך הנוף עוצר נשימה.

לאחר כשעה אינטנסיבית, סופסוף מגיעים לאליזבטה. אבא סובל מאוד מהרגליים ואנו מבינים שאם לא נמצא פתרון, זה עלול לא להסתיים טוב. עוצרים לקפה בבקתה, האמת, באופן מפתיע שתיתי שם את האספרסו הטוב ביותר בכל הטיול. ביציאה מהבקתה פוגשים ישראלי שחום ומפטפטים איתו. אבא אומר לו בחוסר טאקט שהוא נראה כמו ״שיפוצניק״ ולא כמו מישהו שבא לטייל. נכנסים לעמק נוסף ומתחילים לטפס לכיוון Col de la Seigne אשר ממתין לנו בגובה 2,512 מ׳. גם היום הוא יום גדוש עליות אבל הנופים דרמטיים ומרשימים.

אבא מתחיל לצבור פער ממנו, הרגליים מקשות עליו אבל הוא בכל זאת ממשיך. הטיפוס נמשך, מתחילים לצבור גובה ולחצות משטחי שלג. לאחר שעה וחצי נוספות מגיעים סופסוף לפסגה, זמן מצויין לאכול ולהתענג על הנוף.

מכאן ההמשך הוא בעיקר בירידות, שם אבא סובל הכי הרבה מהרגליים. הפער בינינו הולך ומחריף - הוא זקוק להפוגות לעיתים קרובות יותר. אבא מבין שהוא לא יוכל להמשיך במצב הנוכחי ומחליט לחתוך את קדמת הנעליים בשביל לפנות מקום לאצבעות. מוציאים לדרמן, חותכים את שתי הנעליים ורואים את האצבעות שלו מבצבצות החוצה - ההקלה על הרגליים אדירה ואנו מצטערים שחיכינו כ״כ הרבה זמן עד שעשינו את זה.

יורדים במשך כמה שעות עד שמגיעים לתחתית העמק מהצד השני של מעבר ההרים. הכל ירוק, שומעים את פעמוני הבקר ושקט חרישי. מחליטים לעצור בצד הדרך, נשכבים על העישבייה הירוקה ועושים הפסקת מרק.

המשך הדרך הייתה יחסית קלה יותר, הליכה על שביל סינגל נוח שמגיע עד Les Chapieux. הדרך היום מאוד ארוכה - בערך כמו היום הראשון והטיפוס המצטבר עובר את ה-1,000 מטר. בשלב הזה כבר נכנסנו לכושר והקושי לא מאוד מורגש.

ממשיכים על השביל כשעתיים נוספות ומגיעים לכפר - אחד המקומות הנידחים שראיתי. הכפר יושב בעמק, מוקף הרים ומכיל לא יותר מ-10 מבנים של מקומיים כאשר שניים מהם הם מלון ובקתה. אין קליטה סלולרית בכלל, אין אינטרנט, מי שרוצה ליצור קשר עם העולם החיצון צריך לקנות כרטיס המקנה חצי שעה זמן wifi באיזה דוכן קטן שגם מצייד מטיילים לדרך.

המלון שקיבלנו Les Chambres du Soleil מצוין, אולי הכי מפנק בכל המסלול. קצת מעצבן הקטע שאין דרך לתקשר החוצה אך נראה שזה משהו שהם משמרים בכוונה בשביל ״להעצים״ את התחושה שאנו נמצאים בלב הטבע רחוק מציליוויזציה.

מגיעה ארוחת הערב, אנו יורדים לחדר האוכל וניכר שגם שם המלון מנסה ליצור אווירת "social" . אנו רואים שולחן ״פינת אוכל״ בייתי ל-~10 אנשים כאשר הכסאות ערוכים סביב. מסתבר שיש חדר אוכל נוסף בדיוק ממול וכך המלון שומר על ארוחות מצומצמות ואינטימיות ובכך מאפשר לאנשים לנהל שיחות בזמן האוכל (שוב, אין אינטרנט אז אין מה לעשות חוץ מלדבר). באוכל יושבים איתנו ארבעה ישראלים נוספים קצת מוזרים, אחד טבעוני שאוכל רק קרטונים ועוד שלושה שמספרים לנו מורקי״ם בלי הפסקה על טראקים שעשו בחו״ל אך כל מה שהם עושים בטור זה לנסות לחפש קיצורי דרך. את הדנים פגשנו מספר פעמים לאורך המסלול, הם עשו את אותו המסלול כמונו דרך אותה חברה והם בניגוד לישראלים עשו את כל המסלול כולל וריאנטים בלי פינוקים.

מגישים לנו מנה ראשונה מרק סרפדים - מנה הזויה לגמרי אבל דווקא לא רעה. מנה שנייה אוכלים אורז ועוף - האוכל מצויין וגם לא חסר.

מסיימים לאכול ועוברים לפינת ישיבה הממוקמת ממול בשביל לסיים את היום עם בירה. הבירה המוגשת במקום נקראת Brasserie du Mont-Blanc - בירה אחת הטובות ששתינו אי פעם. אולי זו הייתה האווירה וצורת ההגשה במקום אבל בכל מקרה, בירה פשוט מצוינת.

מסכמים עוד יום נהדר וארוך (26 ק״מ) ועולים לישון.

יום 8: Les Chapieux ל-Les Contamines

קמים מוקדם, טורפים ארוחת בוקר מצוינת במלון ורצים לדוכן ההצטיידות בשביל לקנות באגטים וגבינות לצהריים. Les Chapieux נמצא בעמק, כל תנועה החוצה ממנו מלווה בעלייה, 50 מטר מהמלון מתחיל שביל המסלול והוא כמובן - עלייה. העלייה במקטע הזה קשה, תלולה וארוכה. בדרך אנו רואים קבוצות תיירים גדולות של סיניים, דבר מעיק כי השבילים לא בנויים למאסות של אנשים ואם מצאת את עצמך תקוע מאחורי קבוצה, יהיה קשה מאוד לעקוף אותה. כך קרה לנו במהלך העלייה, באיזשהו שלב השתרכנו אחרי קבוצה של כמה עשרות אנשים והחלטנו לעקוף, הדבר הכריח אותנו לרוץ בעלייה עם ציוד כמה עשרות מטרים טובים - מאמץ עצים ומפרק!

העלייה נמשכת כמה שעות, מסביב המון ירוק ובקר, מזג אוויר מצוין וכמות האנשים במקטע מרגישה גדולה משמעותית מבדר״כ. מסתבר שאנשים מגיעים לכל מיני נקודות לאורך המון בלאן ועושים מסלולי יום - יתכן וזאת הסיבה לעומס שחווינו באותו היום.

ממשיכים לטפס, עלייה שלא נגמרת! זהו טיפוס רציף של מעל לקילומטר בגובה מצטבר ברצף. עמית מזיע כמו חמור, כל החולצה שלו ואפילו המכנס סחוטים.
חולפת שעה נוספת וסופסוף הגענו לבקצת בונאהם - נקודה מצויינת לעצור ולנוח.

הנוף מסביב מדהים ומזג האוויר מושלם.

אנו חולצים נעליים, נשכבים על העשב הרך, מנשנשים Mars ומבסוטים מהחיים. חיתוך הנעליים מתגלה כפתרון מצוין, הרגליים של אבא מחלימות והוא חוזר לעניינים במהירות.

ממשיכים לטפס מבונהאם מרחק לא רב ומגיעים לנקודת שיא הגובה

זהו, סיימנו את הקטע הקשה של היום - מכאן נשארות אך ורק ירידות כל הדרך אל Les Contamines. חוצים את המעבר הרים ומתחילים לרדת, קרוב למעבר ההרים ישנם משטחי שלג גדולים שלא הפשירו ואנו נעזרים במקלות ההליכה לחצותם - סה״כ בקטנה...

הנוף בירידה לא מאכזב, ככל שיורדים יותר, רואים פחות ופחות שלג. כמות האנשים שאנו פוגשים בדרך הולכת וקטנה, לשמחתנו כבר לא רואים קבוצות המוניות. בדרך פוגשים ארבע ישראליות ממודיעין בגילאי ה-40-50 שעושות את המסלול הפוך מאיתנו. אבא מתחיל לחפור איתן בלי הפסקה. הן היו גמורות ושאלו ״כמה זמן נשאר עד לבונהאם״, בשוגג אמרתי להם שחצי שעה אבל אחרי שהמשכנו לדרכנו קלטתי שלרדת מהבקתה לקח לנו כשעה אז הזמן שיקח להן להגיע הוא באזור השעתיים שלוש. הרגשתי רע ל-1.8 שניות והמשכתי הלאה.

בסיום הירידות נכנסנו למישור ארוך מאוד על שביל עפר רחב שלאחריו מספר ירידות נוספות וזהו - הגענו לכנסיית Notre Dame de La Gorge ממנה אנו אמורים לקחת אוטובוס למלון. את האוטובוס פספסנו בכמה דק׳ ונאלצנו להמתין כשעה וחצי נוספות לאוטובוס הבא. עצרנו בדשא באזור הכנסייה והכנו קפה. ככל שחלף הזמן יותר ויותר מטיילים הגיעו ונהיה עומס רציני בתחנה. כאשר האוטובוס הגיע, כמו ישראלים טובים הצלחנו להידחף ולשבת במקומות נוחים. האוטובוס הוריד אותנו לאחר כ-15 דק׳ נסיעה בנקודה שרחוקה כ~1.5 ק״מ מהמלון. בדיעבד גילינו שהמרחק בין הכנסייה למלון היה סביב ה ~3 ק״מ כך שההמתנה לאוטובוס הייתה מיותרת.

מסתבר ש-Les Contamines היא עיירה גדולה ומלאה בחנויות, מסעדות בארים וכל מה שיש בעיר מתוירת. המשכנו להתקדם על הכביש הראשי שחוצה את העיירה ולאחר כ-15 דק׳ הליכה הגענו למלון שלנו: La Cite Montjoie.

מיקום המלון היה מצוין, ממש במרכז של המרכז. המלון לא היה מפנק במיוחד אך החדרים היו גדולים והייתה לנו מקלחת פרטית - זה היה יותר ממספיק. עלינו לחדר, התקלחנו ויצאנו לטייל קצת בעיר. את היום סיימנו יחסית מוקדם והיה לנו זמן להרוג. העיירה נחמדה, גם בה אין המון מה לראות, בסיבוב של 40 דק׳ סיימנו לראות את כל המרכז ובכך הסתכם הטיול שלנו. הלכנו לארוחת הערב, היה אוכל טוב ובשפע. בפעם הראשונה הגישו לנו קנקני יין חופשי כחלק מארוחת הערב, כמובן שניצלנו את זה והרבצנו כמה כוסות - באותו ערב כבר לא היינו צריכים בירה.

עוד יום מצויין הסתיים לו ואנו מתחילים להרגיש את סיום המסלול - נותר רק יום הליכה אחד.

יום 9: Les Contamines ל-Les Houches דרך וריאנט Col de Tricot

הבוקר בשונה מבקרים קודמים, נקודת ההתחלה אינה נמצאת בסמוך למלון ולכן עלינו לחכות לרכב של Attitude על מנת להעבירנו לשם. אוכלים ארוחת בוקר, עוברים בסופר הסמוך למלון בשביל לקנות צידה וחוזרים לחניית המלון לשם אמור להגיע רכב ההסעות שלנו.

היום שתי אופציות לפנינו: ללכת בדרך הסטנדרטית או לבחור בוריאנט הגובה Col de Tricot אשר נחשב למומלץ מאוד ובו בעת, לקשה ומאתגר. אציין שהאופציה הראשונה מעולם לא נשקלה ברצינות ובחרנו בוריאנט.

הרכב מגיע בזמן, קופצים אליו, מבקשים להוריד אותנו בתחילת המסלול ל-Col de Tricot ויוצאים לדרך. נסיעה של 15 דק׳ בערך ובסופה מורידים אותנו על כביש בפאתי יער. כיוון ההליכה הוא בכיוון עליית אספלט תלולה (איך לא?) הנכנסת ליער. מתחילים לטפס, עלייה לא פשוטה, מורכבת מהרבה ״סללומים״ וכיוונה להרים. לאחר שעה קלה (או שלא כל-כך) יוצאים מהיער ונחשף בפנינו מישור של כמה מאות מטרים שבמרכזו מספר מבנים - אחד מהם הוא בקתת מטיילים בשם Refuge de Miage.

מקיפים את הכפר והמשך המסלול נחשף בפנינו - עלייה בתוואי קשה, שיפוע רצחני ללא הפוגות עד למעבר ההרים. העלייה מתחילה עם שיפוע מתון ותוואי נוח אך מהר מאוד הופכת לקטע הליכה מאתגר במיוחד.

מתחילים ללכת על החלק המתון ומסתכלים לאחור, המבנים מתרחקים מאיתנו במהירות.

נכנסים לקטע המשופע וממשיכים לטפס במשך שעה וחצי, בכל צעד נועצים את מקלות ההליכה קדימה ונעזרים בהם להוריד עומס מהרגליים. העלייה מלאה מדרגות, בולדרים, דרדרת - בקיצור לא פיקניק.

האמת שסוף העלייה הגיע בהפתעה, אולי מאחר והיינו עם הראש למטה מרוכזים בצעד הבא. לפתע מצאנו את עצמנו על מעבר ההרים, הנוף מדהים ומזג האוויר איתנו. Col de Tricot ממוקם בגובה של 2,120 מטר מעל פני הים.

זורקים את הציוד, נשכבים על הדשא ומסדירים נשימה. לאחר מכן מנשנשים סניקרס, עושים קצת תמונות וממשיכים שכן, יום עמוס לפנינו. לאחר סיום המסלול עלינו לקחת הסעה בחזרה לשאמוני ומשם הסעה לג׳נבה.

מתחילים לרדת ממעבר ההרים והנוף דרמטי ועוצמתי.

ממשיכים בירידות עד שמגיעים לשביל עפר רחב ונוח להליכה שבסופו נמצאת לה זוש. השביל ארוך, יום חם ומחליטים להתרענן עם ארטיק באחת המסעדות שהייתה לאורכו. תו״כ הישיבה, שמים לב לנוף המטורף סביבנו ועושים תמונה פנורמית.

מסיימים את הארטיק במהרה וממשיכים להתקדם בקצב מהיר לכיוון לה זוש. ברגע שאנו מתקרבים לעיירה, מתחילות ירידות תלולות בטירוף, השביל אומנם רחב, אך מלא בדרדרת והעומס על אצבעות הרגליים אדיר. מסיימים עם השביל ומתחברים לכביש אשר מוביל לסיום המסלול (משמש כהתחלה למי שעושה את המסלול בכיוון ההפוך). הולכים כמה קילומטרים טובים על הכביש, עייפות הגוף מה-9 ימים האינטנסיביים שעברנו מורגשת היטב ואז אנו רואים אותו - שלט הסיום!

עוצרים כמובן לתמונות והולכים למשרד ממול לקנות כרטיסי אוטובוס לשאמוני. ממתינים כחצי שעה עד להגעת האוטובוס וממשיכים איתו לשאמוני. האוטובוס הבא היוצא משאמוני לג׳נבה, יוצא רק בעוד שעה וחצי אז מחליטים לחגוג את סיום המסלול עם הבירה שכ״כ התלהבנו ממנה ב-Les Chapieux

היום האחרון אומנם לא היה ארוך במיוחד אך העלייה ל-Col de Tricot הייתה מבין האינטנסיביות ביותר שעברנו במסלול.

הגעה לג׳נבה וחזרה הבייתה

משאמוני, עולים על אוטובוס למרכז ג׳נבה. לשמחתנו המלון נמצא כ-200 מטר מנקודת העצירה של האוטובוס. נכנסים למלון Hotel International & Terminus ומקבלים חדר בעליית הגג, עולים במעלית, פותחים את הדלת ונדהמים - החדר עצום, ממש בגודל של דירה קטנה. מתפנקים עם מקלחת חמה, מתארגנים בזריזות ויוצאים לעיר.

אני מנווט לאיזשהי פיצרייה מקומית שאמורה להיות מצוינת, הולכים כקילומטר וחצי ושמגיעים, רואים שכל השולחנות בחוץ תפוסים, ובפנים חם בצורה לא סבירה. מתבאסים וחוזרים למרכז העיר לחפש חלופה. אנחנו גוועים ומחליטים לשבת בפיצרייה אחרת במדרחוב - מקום שנראה הרבה יותר מתויר אבל אין לנו סבלנות לחפש משהו אחר.

אוכלים פיצות סלט ובירה, מריצים חוויות מהיום וממשיכים לטייל בעיר. עמית הרעבתן נתקל בסניף של ג׳אנקיה בשם Five Guys, מחליט שהוא חייב לנסות ותוקע המבורגר 15 דק׳ אחרי שסיימנו ארוחת ערב. ממשיכים לטייל בעיר, מבקרים במזרקה וחוזרים למלון לישון.

בבוקר למחרת קמים, אוכלים ארוחת בוקר מצוינת במלון, משם לשדה ועולים על טיסת אל-על לארץ.

מסכמים טיול פנטסטי - חוויה שתישאר איתנו לכל החיים. הכל התנהל בצורה מושלמת, מזג האוויר היה נדיר, כל התכנונים יצאו לפועל ללא בלטמי״ם ואפילו אבא אכל מלא פצצות בראש מהמיטה ב-Chalet Alpin.

(בתמונה מעלה - אנחנו רעננים ומצויידים, דקות לפני תחילת המסלול)

היה כיף, מצחיק, קשה - היה מ-ו-ש-ל-ם!

אלבום התמונות המלא

לינק לאלבום